חודש אלול הכנות לראש השנה הלכות ומנהגים.

אלול הוא החודש האחרון בשנה טרם בוא ראש השנה – והחודש השישי לפי מניין החודשים אותם אנו מונים מחודש ניסן -כפי שכתוב בתורה "הַחֹ֧דֶשׁ (חודש ניסן) הַזֶּ֛ה לָכֶ֖ם רֹ֣אשׁ חֳדָשִׁ֑ים רִאשׁ֥וֹן הוּא֙ לָכֶ֔ם לְחׇדְשֵׁ֖י הַשָּׁנָֽה"׃ (שמות י"ב ב)

לפי שחודש אלול הוא החודש הקודם לראש השנה, יום הדין לכל באי עולם נקבע החודש הזה לעשיית תשובה וחשבון נפש בחודש הזה מרבים באמירת סליחות ותחנונים – בחודש אלול גם עלה משה רבנו להר סיני כדי לקבל את הלוחות השניים, בהר סיני שהה 40 יום וארבעים לילה ירידתו של משה רבינו עם לוחות האבן יצאה ביום הכיפורים  ובסופו אמר הקדוש ברוך הוא "סלחתי כדבריך"

באותם ארבעים יום שעלה משה רבינו להר סיני עסקו ישראל בתשובה וצדקה כדי לכפר על מעשיהם רמז לאותם ארבעים יום האלו אנו מוציאים מסופי התיבות של הפסוק מהפסוק בשיר השירים אני לדודי ודודי לי ראשי תיבות המקשר את הפסוק הוא א-ל-ו-ל וסופי התיבות הם בגימטריה 40 רמז לאותם ארבעים יום בחודש אלול בהם עם ישראל התחזק במדבר.

ארבעים יום הללו ראש חודש אלול נקבעו לדורות ע"י חז"ל לימי רצון תשובה ולכפרה, למרות שהקב"ה מקבל את השבים בכל עת ימי אלול הם ימי רצון ומסוגלים יותר לקבלת התשובה משום שבימים אלו מתעוררים הרחמים למעלה והיד פשוטה יותר לקבל את השבים

אמירת סליחות.

מנהג הספרדים ועדות המזרח לומר סליחות באשמורת הבוקר מיום לאחר ראש חודש אלול ועד יום הכיפורים, חלק מהספרדים ועדות המזרח נוהגים לתקוע בשופר בשעה שאומרים שלוש עשרה מידות, לזכר אותם ימים בהם עלה משה להר סיני שאז העבירו בכל אותו החודש שמשה על להר סיני קול שופר כדי לעורר את עם ישראל

בני אשכנז נוהגים החל מיום לאחר ראש חודש לתקוע בשופר כדי לעורר את חרדת הלב ולהתעוררות בתשובה כפי שנאמר בנביא (עמוס ג'ו') "אם יתקע קול השופר בעיר והעם לא יחרדו" ולאחר התקיעות מיד נוהגים את המזמור לדוד ה' אורי וישעי.

בני אשכנז נוהגים להתחיל סליחות החל מיום ראשון שלפני ראש השנה ואם חל ראש השנה בתחילת השבוע נוהגים להתחיל סליחות ביום ראשון שלפני היות וצריך שלכל הפחות יהיה שבוע של אמירת סליחות

הזמן הראוי ביותר לאמירת סליחות הוא באשמורות הבוקר לפי שבשעות אלו מתעוררים החסדים בעולם שנאמר (תהילים מ"ב ט') "יומם יצוה ה' חסדו" ומשעת מנחה עד חצות הלילה מתעוררים מידות הדין, ומשעת חצות הלילה מתעוררים שוב החסדים ומדות הרחמים, ולכן נעים זמירות ישראל דוד המלך אמר, חצות לילה אקום להודות לך. ולכן אין ראוי לומר סליחות בתחילת הלילה, שהוא זמן התגברות הדינים. והאריכו בזה רבותינו המקובלים, שאין לומר סליחות במחצית הראשונה של הלילה, וכן פשט המנהג בכל תפוצות ישראל לומר סליחות באשמורת הבוקר אלא משעת חצות אבל בכלל הקהילות פשט המנהג לומר סליחות בשעות האשמורת שהוא זמן המסוגל ביותר.

מנהג נוסף שנהוג ע"י חסידים ואנשי מעשה לבדוק את התפילין והמזוזות בחודש אלול אין מנהג זה חובה אבל כל המשתדל בעניין זה תבוא עליו ברכה

מנהגים ערב ראש השנה.

בערב ראש השנה לא אומרים ודוי ונפילת אפיים בשחרית ומנחה למרות שבאותו היום מאריכים בסליחות ומרבים בתפילות כמו כן אין תוקעים בשופר באותו היום לנוהגים לתקוע בשופר אחר התפילה כדי להפריד ולבדל בין תקיעות רשות לתקיעות חובה – מלבד מי שתוקע להתלמד יכול לתקוע אבל לא יעשה זאת במקום ציבורי.

בערב ראש השנה נוהגים לעשות התרת נדרים כדי להינצל מעוון נדרים שנדר כל השנה – מובא בגמרא במסכת נדרים דף כג: הרוצה שלא יתקיימו נדריו יעמוד בראש השנה ויאמר כל הנדרים שאני עתיד לידור בשנה הזאת – יהיו בטלים.

מרן בשולחן ערוך כתב שנוהגים להתענות ערב ראש השנה ורבים מישראל נוהגים זאת מובא בקהלת רבה ט כל המתענה ערב ראש השנה נמחלים לו שליש מעוונותיו.

נוהגים ערב ראש השנה  ויום כיפור ללכת לבית הקברות להשתטח על קברי אבותיו וקברי צדיקים ולתת צדקה למען יעתירו בעדו לפני הקב"ה ויהיו מליצי יושר זאת מכיון שהצדיקים חביבים לפני המקום הקב"ה עושה רצונם כפי שמובא בזוהר שמות ט"ז ע"ב שאלמלא תפילת המתים על החיים לא היו החיים מתקיימים אפילו חצי יום

ערב ראש השנה נוהגים להסתפר ולכבס הבגדים כדי שניכנס ליום הדין לבושים כבני מלכים ואנו סמוכים ובטוחים על חסדו של הקב"ה שיוציאנו זכאים בדין ומנהג יפה ללכת לטבול במקווה

לפני ההליכה לבית הכנסת נוהגים ללבוש קיטל מכמה טעמים הראשון המסמל ניקיון מן החטא כמו המלאכים והשני הוא שהקיטל עשויים מבד לבן כמו תכריכי המת המזכירים לו את יום המיתה ויעורר אותו לחזור בתשובה.