אנציקלופדיה לטלית גדול – מדריך מקיף על סוגי הטלית, מצוות ציצית תהליכי יצור והיבטים נוספים

מצוות ציצית – מקורה, משמעותה ודברי חז"ל

מצוות ציצית היא אחת המצוות המרכזיות שניתנו לעם ישראל, והיא נזכרת במפורש בשני מקומות בתורה:

 פרשת שְׁלַח (במדבר ט"ו, ל״ז–מ״א):

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם, וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת… וּרְאִיתֶם אֹתוֹ, וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְו‍ֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם, וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם…
בפסוקים אלו מצוּוה עם ישראל להטיל ציצית בבגדיהם – כדי שהמראה החיצוני של הציצית יזכיר להם את מצוות ה' וימנע מהם לסטות אחר עיניים ולב.

פרשת רְאֵה (דברים כ״ב, י״ב):

גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ, אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָהּ.
כאן ניתנת ההוראה לעשות ציציות (גדילים) בכל בגד בעל ארבע כנפות.

דברי חז"ל:

חז"ל למדו מהפסוקים את פרטי המצווה, ודנו במקורה ובמשמעותה:

• במסכת מנחות (מ״ג ע״ב) נאמר:
  "שקולה מצוות ציצית כנגד כל המצוות שבתורה".
  כלומר, עצם ענידת הציצית משמשת תזכורת כוללת לכל התורה כולה.

• רש"י (במדבר ט"ו, ל״ט) מסביר:
  "וראיתם אותו – תראו אותו ותזכרו את המצוות, לפי שהתכלת דומה לים, וים לרקיע, ורקיע לכיסא הכבוד."
  כלומר, יש בציצית גם מימד חזותי ורוחני שמחבר את האדם לעולמות עליונים.

• הרמב"ם (הלכות ציצית, פ"ג ה"ט):
  מדגיש את חובת ההקפדה על עשיית הציצית כהלכה, ואת מעלת הלובש טלית עם ציצית כראוי.

מצוות ציצית וטלית גדול: רקע ומנהגים

מצוות ציצית נועדה להזכיר ליהודי את המצוות בכל עת שהוא לובש בגד בעל ארבע כנפות. טלית גדול הוא אותו בגד מרובע עם פתילי ציצית בארבע פינותיו, שבו מתעטפים גברים בעת תפילת שחרית ובתפילות שבת ויום טוב. נהוג להתעטף בו באירועים מיוחדים: בברית מילה – הסנדק והאב מתעטפים בטלית, נער בר מצווה מתעטף לראשונה בעלותו לתורה, וכן חתן ביום חופתו.

מתי מתחילים ללבוש טלית גדול? המנהג שונה בין עדות וקהילות. בני עדות המזרח (ספרדים) נוהגים שבחור בר מצווה מתחיל ללבוש טלית גדול מגיל 13, יום כניסתו למצוות. לעומת זאת, בני אשכנז ברובם לא מתעטפים בטלית גדול עד לנישואיהם, והחתן מקבל טלית חדשה לקראת חתונתו. כך למשל פוסק במשנה ברורה שמגיל 13 יש ללבוש טלית, אך מובא במנהגי מהרי"ל שאצל אשכנזים רק לאחר החתונה מתעטפים, בהסתמך על רמז מהפסוק "גדילים תעשה לך" בסמיכות לעניין נישואין. בפועל כיום, רוב הספרדים ובני תימן מתעטפים בטלית מגיל בר מצווה, ורוב האשכנזים – רק מהנישואין, אם כי ישנם יחידים ובקהילות מסוימות שנוהגים להתחיל כבר בבר מצווה בהתאם למנהג אבותיהם.

חשוב לציין שמנהג זה אינו פוטר את הרווקים מקיום מצוות ציצית בכלל – גם האשכנזים שאינם לובשים טלית גדול עד הנישואין עדיין לובשים טלית קטן (ציצית) מתחת לבגדיהם מדי יום.

סוגי בדי הטלית: צמר, אקרילן ותערובות

ייצור הטליתות כיום מתבסס על שלושה סוגי בד עיקריים – צמר, אקרילן (סיב סינתטי), ומשי. כמו כן קיימות טליתות מכותנה או מפשתן, אך הן פחות נפוצות.

טלית צמר רחלים

זהו הסוג הנפוץ והמהודר ביותר. רוב פוסקי ההלכה מדגישים שטלית מצמר רחלים (צמר כבשים) היא המובחרת לקיום המצווה. למעשה, לדעת רבים רק בגד מצמר רחלים או פשתן חייב בציצית מן התורה, בעוד בגד משאר חומרים חייב מדרבנן בלבד. משום כך שולחן ערוך פוסק שמוטב ללבוש טלית צמר כדי לצאת ידי חובת כל הדעות מדאורייתא. הטליתות הצמריות מיוצרות מצמר כבשים טהור לפי כללי ההלכה – כלומר בהשגחה למניעת שעטנז ובכוונה הנדרשת בשלב הטווייה. סוג הצמר המשובח מכונה בתעשייה "צמר א'.א'." – ראשי תיבות של "אריגת איכות" – והוא רך, נעים ומאפשר אריגה צפופה ואיכותית. טליתות הצמר כבדות וחמות יותר ביחס לסינתטיות, אך נחשבות עמידות ומכובדות, והן גם היחידות המתאימות לכל השיטות מבחינה הלכתית.

טלית אקרילן

עשויה סיב אקרילי (סינתטי) או שילוב פוליאסטר, ומהווה חלופה זולה וקלה יותר לצמר. צבע הבד באקרילן לבן בוהק ודומה במראהו לצמר. טליתות אקרילן פופולריות פחות בקהל שומר המצוות משום שאינן חומר טבעי ואינן מהודרות כמו הצמר. עם זאת, הן כשרות בהחלט – מיוצרות בהשגחת רבנות ואין בהן בעיה הלכתית של ממש. היתרונות שלהן הם מחיר נמוך, תחזוקה קלה יותר (פחות רגישות לעש ויש המתכבסות בקלות), ומשקל קל – נוח במיוחד לימי הקיץ או למי שרגיש לצמר. מנגד, בד האקרילן קצת פחות "נושם" ועשוי להחליק יותר מהכתפיים. רבים בוחרים בטלית אקרילן כטלית ראשונה לנער בר מצווה מטעמי תקציב, או כטלית נסיעות.

טלית מעורבת צמר-אקרילן

פשרה המשלבת בין היתרונות של צמר ושל סיבים סינתטיים. ישנן טליתות אריג מעורב (למשל 50% צמר 50% אקרילן, או שילוב אחר) המכונות לפעמים "טלית אור" או "טלית קלה" בשל משקלן הנמוך. טלית מעורבת יכולה להיות מעט זולה מצמר טהור, קלה יותר, ופחות מועדת להתכווצות. עם זאת, מן ההיבט ההלכתי גרידא, בגד שאינו 100% צמר כבר עלול שלא להיחשב כחיוב מן התורה לפי חלק מהדעות. לכן מהדרים מעדיפים לרוב צמר מלא. עדיין, טליתות מעורבות נפוצות כפשרה סבירה – הן נראות ומרגישות כמעט כמו צמר (לעיתים משולבים בהן חוטי צמר כדי לתת מרקם טבעי) אך קלות בכ-20%-30%. חשוב לוודא שגם בטלית כזו נעשתה הטווייה לשמה והטלית כולה כשרה כהלכה.

טליתות כותנה, פשתן ומשי

קיימות גם טליתות מחומרים נוספים. טלית כותנה נפוצה בעיקר כטלית קטן (גופיית ציצית) ולא כטלית גדול, אף שיש שייצרו טליתות כותנה קלות עבור ימי הקיץ. טלית פשתן כמעט ואינה בשימוש כיום בשל סוגיית שעטנז – בימי קדם כשנהגו פתיל תכלת, שילוב צמר ותכלת בפשתן הותר, אך היום ממעטים בכך. טלית משי הייתה נהוגה אצל קהילות מסוימות (למשל בגרמניה) – היא קלה, נעימה ומפוארת, אך יקרה מאוד ועדינה. בכל המקרים הללו ההלכה מחייבת להטיל ציציות גם בהם, אך כאמור העדיפות ההלכתית היא לצמר רחלים. כמעט כל הפוסקים מציינים את הצמר כאופציה הכשירה והמובחרת ביותר, ולכן הרוב המוחלט של הטליתות הגדולות הנמכרות הן מצמר מלא.

ייצור טלית מצמר – מן הגיזה ועד טוויית הבד

תהליך הייצור של טלית צמר כולל מספר שלבים נפרדים: האחד להכנת חוטי הציצית, והאחר להכנת אריג הטלית.

1. גיזת הצמר וניקויו

בתחילת התהליך גוזזים את צמר הכבשים (פעולת "ראשית הגז" – אגב, מצווה בפני עצמה לתת לכהן חלק מראשית הגז). הצמר הגולמי עובר ניקוי יסודי להוצאת לכלוך, שומן ולטיהור מהסיבים הגסים. לאחר מכן מסרקים ומיישרים את סיבי הצמר – בתהליך סירוק וקירטוע – עד לקבלת סיבים נקיים ומקבילים. לעיתים בשלב זה צובעים חלק מהצמר (למשל צביעת חוטים שישמשו לפסים השחורים או הכחולים).

2. טוויית החוטים

הטוויה היא הפיכת סיבי הצמר לחוט רציף באמצעות פיתולם סביב עצמם. בימינו משתמשים בגלגלי טוויה ותעשיית הטקסטיל מייצרת חוטי צמר דקים בעובי אחיד. עבור חוטי הציצית במיוחד, מקפידים לבצע את הטווייה לשם מצוות ציצית – כלומר, העובד ירא השמים שמפעיל את המכונה או הטווה ביד מכריז שהפעולה נעשית לכבוד קיום המצווה. לאחר יצירת חוט יחיד, משלבים כמה חוטים יחד בשזירה (פיתול חוטים זה סביב זה) ליצירת חוט עבה וחזק כנדרש. חוטי ציצית הם לרוב שזירה של 8 חוטי צמר דקים לטוות אחד. במקביל, גם חוטי השתי והערב לאריג הטלית מוכנים – בטלית צמר מסורתית, גם הם מצמר (בטליתות פשוטות יותר ייתכן שחוט הערב כותנה). כיום רוב החוטים מוכנים במפעל מראש, כך שמפעל הטלית לרוב מתחיל משלב האריגה ולא מטוויית הסיבים הגולמיים.

3. אריגת בד הטלית

בד הטלית נארג במכונת אריגה רחבה. מאות חוטי השתי (חוטי אורך) מושחלים בנול, ולאחר מכן מכונת האריגה מעבירה בזריזות את חוטי הערב (חוטי רוחב) ביניהם הלוך ושוב. כך נוצרת האריגה הצפופה של הבד. בטלית סטנדרטית יש אלפי חוטים – במפעל "משכן התכלת" לדוגמה ציינו שעל כל טלית משתמשים בכ-4,000 חוטי שתי ו-4,000 חוטי ערב, סך הכול כחצי קילו צמר לטלית. בשלב האריגה משלבים לתוך הבד גם את פסי הטלית: חוטי צמר צבועים (לרוב שחורים או כחולים) נטווים באריגה לפי הדוגמה הרצויה ליצירת הפסים לרוחב הבד. חלק מהטליתות המהודרות נארגות בדוגמאות מיוחדות – למשל אריגת "תשבץ" היא אריגה בדוגמת משבצות זעירות התורמת ליופי ולמניעת החלקה. ישנן גם טליתות עם שילוב חוטי כסף או זהב דקיקים בתוך הפסים לנוי. כל הבד שנארג נקרא "עריבה"; מתוכו יגזרו החלקים הבודדים (כל עריבה יכולה להספיק לכמה טליתות לפי הרוחב). תהליך האריגה במכונה נקרא בעגת המפעל "השתייה", ולאחריו מתקבל גליל בד לבן עם פסים.

4. כביסה, הלבנה וגיהוץ

לאחר אריגת הבד, מועבר הבד הגולמי תהליך גימור. ראשית הבד מולבן – אמנם צמר טבעי הוא לבן-קרם, אך כדי להגיע ללבן בוהק נהוג להלבין את הבד בחומרים ייעודיים במים חמים. לאחר מכן הבד נשטף ומיובש. בשלב הבא הבד מגוהץ במכבש ענק – זה גם מיישר ומעדן את המרקם וגם מקבע את הצבע והגודל הסופי. התוצאה היא יריעת בד טלית גמורה, מוכנה לתפירה.

5. חיתוך ותפירת חלקי הטלית

מן היריעה החלקה חותכים את היחידות בגודל הטלית הרצוי (למשל 140×190 ס"מ לטלית גודל 60). בקצוות הבד תופרים מכפלות או סרטי חיזוק למניעת פרימת האריג. בשלב זה גם מוסיפים את העיטורים והחיזוקים: תופרים בדים מחוזקים בפינות – לרוב פיסות בד נוספת (לפעמים מבד שונה, כמו משי) המרובעות שנתפרות על כל פינת טלית כדי לחזקה. בנוסף, ברוב הטליתות תופרים בסמוך לקצה העליון עטרה – רצועת בד מקושטת (לעיתים כסף רקום או קטיפה) בצד החיצוני של הטלית, במקום שבו היא נוגעת בראש. העטרה גם מציינת את הצד שבו משתמשים תמיד כלפי מעלה. יש הנמנעים מעטרה כדי לשמור על פשטות הבגד, אולם רבים אוהבים את ההדר שהיא מוסיפה.

6. יצירת הנקבים לציציות

בכל אחת מארבע הפינות יש לקדוח או לגזור חור שאליו ישורשרו חוטי הציצית. החור ממוקם לפי ההלכה במרחק של 5-10 ס"מ מקצה הפינה. ברוב הטליתות עושים חור בודד בכל פינה ומעגילים אותו (תפירת טבעת סביב, כמו לולאת כפתור) כדי שלא ייפרם. בחלק מהמסורות יוצרים שני חורים צמודים בכל פינה – מנהג זה מזוהה עם חב"ד, וכן נפוץ בטליתות קטנות – כך משחילים את הציצית דרך שני נקבים כדי לייצב אותה טוב יותר. לאחר יצירת החורים, הבד עבר את כל שלבי הייצור ונותר רק להשלים את המצווה עצמה.

7. קשירת פתילי הציצית

השלב האחרון הוא השחלת חוטי הציצית בכל פינה וקשירתם בקשרים וכריכות מיוחדים. מלאכת הקשירה נעשית ביד (גם במפעלים תעשייתיים, בדרך כלל אדם קושר כל טלית) משום שזה חלק מקיום מצוות "ועשו להם ציצית". ישנם סגנונות קשירה שונים לפי מסורת (ספרדי, אשכנזי, תימני וכו'), אך כולם מקיימים את מניין החוטים והקשרים הנדרש. לאחר קישורי הציציות – הטלית מוכנה לאריזה. טלית מהודרת בהשגחה מקבלת תעודת הכשר המציינת שהחוטים נטוו לשמה, הבד ללא חשש שעטנז והקשירה כהלכתה.

עיצוב וסוגי טליתות: פסים, פרנזים ומנהגי עדות

הטלית המסורתית היא בגד מלבן מצבע לבן חלק, שעליו משולבים פסים בצבעים שונים. הפסים ההיסטוריים היו כחולים (זכר לתכלת שבציצית), אך ברבות השנים אצל יהודי אירופה התקבעו פסים שחורים כסמליות של אבל על גלות התכלת. בעדות המזרח שמרו יותר על פסים בהירים או כחולים. כיום הצבע המקורי של הטלית הוא לבן, אך לגיטימיים פסים כמעט בכל גוון: שחור, כחול, תכלת, אפור, כסף, זהב, בורדו ועוד.

הפסים ומנהגי העדות: אצל אשכנזים מקובל העיטור בפסים שחורים צרים. אצל יהודי תימן נהוגים פסים שחורים עבים ורחבים יותר על גבי הטלית. בעדות המזרח רבות, במיוחד צפון אפריקה, הטליתות לבנות לחלוטין או בעלות פסים לבנים-כסופים או כחולים דקים (פחות נוכחים משחור). צעירים ובחורים נוטים היום לגוון – ורואים בבתי כנסת טליתות עם פסים צבעוניים (כגון פסים בגווני כחול-טורקיז, זהב-כסף, סגול ועוד) בהתאם לטעם האישי. מבחינה הלכתית אין משמעות לצבע הפסים, אם כי יש שהתנגדו בעבר לפסים אדומים או בולטים מדי. גם מספר הפסים ורוחבם אינם קבועים: יש טלית בעלת 7 פסים מכל צד, יש עם 5, ויש אחרות – כל יצרן ועיצוביו. למשל, טלית בסגנון חב"ד מאופיינת בריבוי פסים שחורים עבים במיוחד לאורכה, בדומה לטלית של רבותיהם.

פרנזים (גדילים) לאורך הטלית: בקצות הטלית (בשני הצדדים הצרים של המלבן) נוהגים לעיתים להוסיף גדילים – מעין ציציות קישוטיות קטנות לכל אורך השפה. בימינו רבים מהטליתות מגיעות עם גדילי קרושה יפים או גדילי צמר מפותלים, שנותנים לטלית מראה מהודר. למשל, בטליתות תימניות בעבודת יד שזורים גדילי רשת בעבודת קרושה לאורך השוליים. יש המעדיפים טלית בלי פרנזים כלל בקצה, כדי למנוע בלבול בין הגדילים לבין חוטי הציצית הכשרים; אולם ברוב הטליתות המסורתיות הגדילים נחשבים חלק מהיופי והמסורת.

יצרני טליתות ודגמי טלית נפוצים

שוק הטליתות נשלט כיום על ידי שני יצרנים גדולים בארץ – מפעל טליתניה הוותיק (הוקם בתחילת המאה ה-20 בירושלים) ומולו מפעל משכן התכלת (חדש יחסית, משנות ה-1990). שני המפעלים מייצרים טליתות צמר כשרות ומהודרות באיכות גבוהה, תחת השגחות מהודרות (בד"ץ עדה חרדית, רבנות ירושלים ועוד). הטליתות של טליתניה ומשכן התכלת דומות במפרט, אך לכל מפעל יש סדרות דגמים משלו למגוון צרכים וסגנונות. לצד שתי החברות הללו, פועלים גם יצרנים קטנים וגלריות שמתמחות בטליתות בעבודת יד, צביעת פסים מיוחדת, עטרות אומנותיות וכו' – לנישה זו משתייכת למשל חברת Man Tallis המייצרת טליתות מעוצבות בעבודת נול ידני, ועוד אמנים שונים.

טלית תימנית בעבודת יד (אריג כותנה טבעי) עם פסים שחורים רחבים וגדילי רשת לאורך השוליים. שימו לב לחיזוקי הפינות עם פסים ולפתילי התכלת המשולבים בציציות בהתאם למנהג חלק מהמתעטפים.

טלית חב"ד

טליתות בסגנון חסידות חב"ד (חב"דית) הפכו פופולריות גם מחוץ לחסידות בשל איכותן. הן תמיד עשויות מצמר רחלים מובחר 100%, לרוב בעלות פסים שחורים רבים ועבים. מאפיין ייחודי הוא הפינות המחוזקות בבד משי רחב, ובהן שני חורים בכל פינה להשחלת הציצית – כמנהג חב"ד. בצורה זו הציצית מושחלת דרך שני נקבים אלכסוניים, דבר המסייע להידוק ולמניעת שחיקת הבד. הטלית החב"דית בדרך כלל כבדה מעט (אריגת צמר צפופה), ולעיתים כוללת אריגת משבצות "תשבץ" עדינה למניעת החלקה (דגמים המכונים "פאר-קל" כי הם גם מפוארים וגם קלים יותר מהרגיל). הפסים השחורים בה רבים ועבים מהמקובל, כפי שתואר, ולעיתים בטלית חב"ד אין עטרה בחלק העליון (או עטרה לבנה פשוטה) – שכן מנהג חב"ד שלא להשתמש בעטרה רקומה. מי שרוכש טלית חב"ד מקבל לרוב מוצר יוקרתי עם השגחת בד"ץ מהודרת, אך כמובן ניתן להשיג פינות דו-חוריות גם מיצרנים כלליים.

הטלית התימנית המסורתית:

הטלית התימנית המסורתית נבדלת ממקבילותיה במספר היבטים ייחודיים.

מאפייני הטלית התימנית

הטלית התימנית נארגת בדרך כלל מצמר ולא מכותנה, כמקובל בטליתות רבות אחרות. היא גדולה במיוחד, לעיתים קרובות מעל 80 ס"מ רוחב, וארוכה מספיק כדי לכסות את כל הגוף ואף לעבור מעבר לכתפיים, בהתאם למסורת המקומית ולנוחות הלובש. הפסים על הטלית התימנית שחורים ורחבים מאוד, ולעיתים משולבים בהם גם חוטי כסף.

רבות מהטליתות התימניות הן נטולות עטרה (פס בד עליון בצבע נוסף או בקישוט), כיוון שהשפה העליונה של הבד מקופלת פנימה ללא תפירה או קישוט. זאת מכיוון שהתימנים המסורתיים נוהגים לעטוף גם את ראשם בטלית, מה שמפחית את הצורך בזיהוי כיוון הבגד באמצעות עטרה.

רשת חיזוק לציציות: בתימן נהגו לחזק את חורי הציציות באמצעות רשת חוטים סרוגה ביד (במקום טבעת קטנה). נוהג זה יוצר חיזוק בולט וגדול בפינה, שלעיתים אף מעוטר באופן אסתטי. הציצית נקשרת על גבי רשת זו. לרוב, טלית תימנית עשויה עבודת יד תכלול גם סריגת רשת דוגמת תחרה לאורך השוליים, מה שמעניק לה מראה ייחודי.

כיום, טליתות תימניות מיוצרות גם מצמר וגם בהתאמה אישית לפי בקשת הלקוח. ניתן לשזור בהן פתיל תכלת בציציות, נוהג הקיים אצל חלק מבני תימן בעקבות פסיקת הרמב"ם. טלית תימנית בעבודת יד נחשבת למוצר יקר, והיא מבוקשת במיוחד כטלית חתונה על ידי חתנים המעוניינים בפריט מיוחד.

יצרני ודגמי טליתות נפוצים

שני יצרנים גדולים שולטים בשוק הטליתות בישראל:

• מפעל "טליתניה" – מפעל ותיק שהוקם בתחילת המאה ה-20.
• מפעל "משכן התכלת" – יצרן חדש יחסית, הפועל משנות ה-90.

שני המפעלים מייצרים טליתות צמר איכותיות ומהודרות, תחת השגחות קפדניות (כגון בד"ץ העדה החרדית בירושלים ורבנות ירושלים). טליתות "אתא טליתא" ידועות בעיצובן הייחודי, בעוד ש"משכן התכלת" מציע מגוון סגנונות וצרכים.

לצד חברות אלו פועלות גם גלריות ויצרנים קטנים המתמחים בטליתות עבודת יד, בצביעת פסים מיוחדת, עטרות אומנותיות ועוד. גם חברת "Tallis Man", המייצרת טליתות צבועות בעבודת יד של אמנים שונים כמו לאון ינדי, משתייכת לנישה זו.

הנה כמה מדגמי הטליתות הנפוצים והשיוך שלהם ליצרנים:

• "צמר א.א.": כינוי גנרי לטלית צמר רגילה (100% צמר כבשים) באיכות אריגה גבוהה. למעשה, כל טלית "רגילה" של "משכן התכלת" או "אתא טליתא" עשויה מצמר מסוג זה.
• טלית "בית יוסף": טלית זו של "אתא טליתא" נועדה לתת מענה לפסיקותיו של הרב עובדיה יוסף זצ"ל. בעוד שבטליתות אחרות העטרה וחוטי התפירה עשויים לעיתים מכותנה או ממשי, בטלית זו הכל, כולל העטרה והפינות, עשוי 100% צמר כבשים, מה שמבטיח שכל חלק בה הוא מדאורייתא. היא מגיעה בפסים שחורים, כחולים או לבנים.
• טלית "משובצת" / "לא מחליקה": דגם של "משכן התכלת" (שם דומה קיים גם ב"טליתניה") באריגה בטכניקה ייחודית, המפחיתה את קלות החלקה של הטלית מהכתפיים ויוצרת טקסטורה משובצת בבד. מטרת הדגם למנוע את החלקת הטלית.
• טלית "קלל" / "קליל": דגמים של טלית קלה במיוחד מבית "משכן התכלת", באריגת צמר דקה יותר. "אתא טליתא" מכנה את הדגם הקל שלה "קלל" או "מעלות", ולעיתים משתמשת בשם "כדורית". טלית כזו קלה בכ-20% מטלית רגילה, אך עדיין 100% צמר. היא מתאימה למי שרוצה טלית אוורירית לקיץ.
• טלית "דוד" / "מלכה": שמות של דגמים מבית "משכן התכלת", העשויים מצמר מובחר ונקי במיוחד. טליתות אלו יוקרתיות, צבען לבן בוהק והפסים בהן בדרך כלל לבנים או אפורים-כסופים, מה שהופך אותן לפופולריות במיוחד כטליתות חתן. דגם "דוד" כולל עטרה רקמה מכסף, ו"מלכה" היא בעלת בד כפול בעיטור מיוחד.
• טלית "כרמל": דגם מוצע של "משכן התכלת". זוהי טלית צמר ארוגה במכונה באופן המדמה אריגה ידנית ("דמוי עבודת יד"), כאשר הרעיון הוא להעניק מראה אותנטי של טלית באריגה ביתית, במחיר נמוך יותר מטלית עבודת יד אמיתית (למשל, חוט בעובי לא אחיד, שוליים עם גדילים כמו בעבודת יד).
• טליתות צבעוניות: כינוי לסדרת טליתות המיועדות לילדים ונוער, מבית "משכן התכלת" (מכונה גם "בני אור"). הפסים בהן מגיעים במגוון צבעים (כחול-תכלת, בורדו-זהב, סגול ועוד) עם עיטורים מודרניים. גם "אתא טליתא" מציעה מגוון "טליתות נוער" צבעוניות.

בנוסף לאלו, קיימים דגמים רבים נוספים, כמו "טלית ספרדית" (לרוב לבנה עם פסים כחולים, לעיתים בעיצוב מזרחי), "טלית ירושלמית" (כינוי לטליתות עם פסים כחולים-תכלת המסמלים את התכלת המקורית, או עם עיטורי אריות ירושלים), "טלית 'של ראש'" (לבנה עם פסים לבנים בלבד, בהשראת פסיקת הרב הראשי הספרדי), "טלית השבת" (לבנה עם פסים שחורים דקים, לעיתים עם עיטורי כתר), וכן הלאה. ההבדלים בין הטליתות יכולים להיות גם בסוג העטרה (פשוטה, כסף רקום, פסוקי תורה), סוג תפירת הפינות (צמר, כותנה, משי), סוג הגדילים בשוליים ועוד. כל הדגמים באים לענות על טעם אישי במסגרת ההלכה.

בחירת גודל הטלית והתאמתה לגובה האדם

טלית גדולה מגיעה במידות סטנדרטיות המצוינות בדרך כלל במספר (40, 45, 50, 55, 60, 70, 80, 90). מספר המידה מייצג בערך את רוחב הטלית באינצ'ים או את קוד הגודל של היצרן. נהוג שהטלית כשהיא מונחת על כתפי הלובש תכסה לפחות את רוב גבו העליון. לכן, לאדם גבוה תתאים טלית גדולה יותר.

להלן המלצה להתאמת מידה לפי גובה:

• מידה 45: לגברים בגובה 1.50-1.60 מ' (מידות בד כ-110×160 ס"מ).
• מידה 50: לגברים בגובה 1.60-1.70 מ' (כ-120×170 ס"מ).
• מידה 55: לגברים בגובה 1.70-1.80 מ' (כ-130×180 ס"מ).
• מידה 60: לגברים בגובה 1.75-1.85 מ' (נחשבת ל"סטנדרטית" לרוב המבוגרים, כ-140×190 ס"מ).
• מידה 70: לגברים בגובה 1.85-1.90 מ' (כ-150×200 ס"מ).
• מידה 80 או אפילו 90: לגברים גבוהים במיוחד (מעל 1.90 מ'), (כ-170×220 ס"מ).

נקודות נוספות לבחירה

• בר מצווה: לנער בר מצווה שעדיין נמצא בגובה צמיחה, מומלץ לעיתים לקנות טלית גדולה מעט יותר מהמידה הנוכחית שלו, כדי שתוכל לשמש אותו היטב גם בבגרותו. לדוגמה, לנער בגובה 1.55 מ' ניתן לשקול מידה 50 או 55 במקום 45.
• העדפה אישית: בסופו של דבר, בחירת הגודל היא גם עניין של העדפה אישית. יש האוהבים טלית ארוכה במיוחד שתגיע עד מתחת לברכיים, ויש המעדיפים טלית קומפקטית יותר.
• מדידה: חשוב למדוד (אם קיימת) את הטלית הישנה או לנסות בחנות כדי לוודא שהמידה מכסה היטב אך אינה מסורבלת וגדולה מדי.

טלית טובה אמורה לשבת בנוחות על הכתפיים, לכסות את הגב ולא להחליק יתר על המידה בזמן התפילה.

סיכום

הטלית הגדולה היא פריט יהודי מסורתי ורב משמעות, שהפך מבגד פשוט עם פתילים לסמל של תפילה, קדושה ואחדות – עד כדי כך שדגל מדינת ישראל עוצב בהשראת פסי הטלית.

בבחירת טלית, יש לשקול את סוג הבד (צמר כבשים מהודר מומלץ לקיום מצווה מן המובחר), את העיצוב והדגם (צבעים, פסים, עיטורים לפי סגנון מועדף ומנהגי העדה), וכמובן, את הגודל המתאים. כמו כן, יש להתייחס למסורת המשפחתית לגבי תחילת השימוש בה (למשל, בחתונה או בבר מצווה).

ייצור הטלית הוא מלאכת מחשבת, החל מהאריגה והטוויה ועד לחוטי הציצית, הניתנים בהם דגש מיוחד וכשרותם ההלכתית. השוק מציע מגוון רחב של דגמים – מטלית אקריל פשוטה וזולה ועד טלית עבודת יד אמנותית – אך לכולם מכנה משותף: ארבע כנפות וחוטי ציצית, המזכירים ליהודי בכל עטיפת טלית בבוקר את מצוות ה'.

יהי רצון שנזכה להתעטף בציצית ולקיים את המצווה!

טלית גדול – שאלות ותשובות הלכתיות

האם מברכים על טלית שאולה? באילו תנאים?

כשמשאילים טלית יש לנהוג בזהירות: טלית בית כנסת נחשבת כטלית שותפים שנקנתה לכל המתפללים, ולכן כל המתעטף בה חייב לברך – כאילו היא שלו. לעומתה, טלית שאולה מאדם פרטי נתפסת כחפץ מושאל: מקובל שאם היא ניתנה לשימוש לצורך תפילה מברכים עליה (ורצוי שהבעלים יעדיף להעניקה כמתנה זמנית), אך אם מתעטפים בה רק לשם "כבוד הציבור" (למשל לעלות לתורה) רבים נוהגים שלא לברך.

מהי הברכה הנאמרת על טלית גדול?

נוסח הברכה הוא "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וציונו על מצות ציצית" או "להתעטף בציצית", לפי המנהגים. על פי השולחן ערוך אומרים "על מצות ציצית", בעוד ברוב העדות האשכנזיות (בהשפעת הרמ"א) מברכים "להתעטף בציצית". בפועל יש לברך את הברכה הנהוגה במנהג הקהילה.

כמה נקבים צריך לעשות בטלית כדי להכניס את הציציות?

המנהג הרגיל הוא לקדוח נקב אחד בכל כנף של הטלית. כך שבעזרת ארבעת הנקבים מתקינים את שמונת החוטים בכל ארבע כנפות הטלית. יש הסוברים שמסיבות עיוניות מקדחים שני נקבים סמוכים (החוטים נכנסים מנקב אחד ויוצאים בשני), אולם על פי דעת כל הפוסקים מספיק נקב אחד לכתחילה.

מה הדין של טלית של בית הכנסת – האם מברכים עליה?

טלית בית כנסת נחשבת כבגד קהילה שנקנה על דעת הכל, ולכן מותר וחיוב לברך עליה. כלומר כל המתעטף בטלית בית כנסת צריך לברך "על מצות ציצית" (או "להתעטף בציצית"). רק אם באמת עוטפים אותה לשם "כבוד הציבור" בלבד (למשל לעלות לתורה) יש דעות שיש להימנע מהברכה, אך מנהג הרוב הוא לברך גם במקרים אלה.

מה הדין אם נפסק חוט אחד?

אם חסר חוט אחד מתוך שמונת החוטים, הציצית נותרת כשרה. כלומר גם אם אחד מהחוטים נקרע או ניתק, עדיין הציצית הנותרת נחשבת כשרה במניין המצווה – והציצית כולה נחשבת כשרה. לכתחילה מומלץ להחליף את הציצית שנפגמה על מנת שכל כנף תהיה בה ארבעה חוטים שלמים, אך פסק הדין הוא שהמצווה מתקיימת גם עם שבעה חוטים.

מה דינו של טלית עשוי מבד מעורב (למשל פוליאסטר וצמר)?

על פי מרבית הפוסקים, מצוות ציצית תלויה בבגד הארוג מצמר (או מפשתן). בגדים עשויים מסיבים מלאכותיים (פוליאסטר, ניילון וכדומה) או מתערובת של צמר וחומר אחר אינם נחשבים בגד "רגיל" לעניין הציצית. בפסיקה נדחתה האפשרות שרק חציו של הבגד יהיה מצמר – כל רקמת הבגד חייבת להיות מצמר או פשתן טהור. לפיכך טלית מעורבת בפוליאסטר תיחשב פטורה מן הציצית (לפחות מדרבנן), וההמלצה ההלכתית היא להקפיד על טלית מצמר (או פשתן) בלבד.

האם צריך ללבוש טלית גדול בכל תפילת שחרית?

כן, יש בכך חובה ומנהג חזק. הרמב"ם והשו"ע כותבים שאין ראוי שאדם יפטור עצמו מלבישת הטלית בתפילה. מנהג ישראל הוא שלכל הפחות בתפילת שחרית בתפילות היומיות לובשים טלית גדול ומברכים עליה (אף שקיימת מחלוקת לגבי תפילות אחרות כגון ערבית). בהלכה נאמר ש"זכירת הכסות" תזכיר את המצווה, ולכן כל המתפלל תפילת שחרית (גם אם אינו שליח ציבור) נוהג להתעטף בטלית.

האם נשים מחויבות בטלית גדול?

נשים פטורות מן המצווה מפני שציצית היא מצות עשה התלויה בזמן. לשיטתו של השולחן ערוך (או"ח סי' י"ז) הן רשאיות להתעטף בציצית אם ירצו אף בלא ברכה, אך לנוכח דברי האחרונים הסוברים שיש בכך גאווה, מנהג כל הקהילות האורתודוקסיות נמנע מלהטיל טלית על נשים. לפיכך בעדותינו נשים אינן עוטפות טלית גדול כלל.

האם מותר להשאיל טלית לאחר?

אין בכך איסור מיוחד. כמו בכל בגד, אפשר להניח לחבר להתעטף בטליתך. חשוב רק לזכור שכשמשתמשים בטלית שאינה שלך, הדין הוא זהה לעיל: אם היא נתונה לציבור או הלבישה לכבוד התפילה יש לברך לפי הדין (ולחלופין להימנע) כמתואר לעיל. בהלכה אין איסור מסוים על השאלה עצמה.

מהו גודל מינימלי לכשרות טלית?

על-פי הברייתא (מנחות ל״ט) והמקובל בפוסקים, טלית גדול חייב להיות בגודל שמכסה את רוב גוף המתעטף בו. בפועל נוהגים לפי הדעות המובאות בפוסקים: לרוב מקפידים שטלית גדול תהיה רוחב אמה ואורך שתי אמות (כ-2 על 2 אמות, כאשר בית הצואר מותר להיות צר יותר). מידות אלו (כ-96 ס"מ אורך על 48 ס"מ רוחב) נחשבות כשיעור שעל פיו מתחייבים במצווה, ואם הטלית קצרה מהן אין בה "שיעור" לציצית, ואסור לברך עליה.

האם רווק אשכנזי רשאי להתעטף בטלית גדול?

המנהג הרווח בקרב בני אשכנז הוא שרווק לא מתעטף בטלית לפני החתונה, והסמיכות הפסוקים "גדילים תעשה לך" ו"כי יקח איש אשה" מרמזת על הקשר בין ציצית לנישואין. אולם מפוסקי אשכנז תמהו על מנהג זה, ויש קהילות שהרווקים נוהגים להתעטף בטלית גדול. כמו כן, ביום כיפור וימים נוראים רבים מהרווקים נוהגים להתעטף בטלית גדול מסיבות מיוחדות. לכן רווק שחשקה נפשו להתעטף בטלית גדול והאב אינו מקפיד על כך, רשאי להתעטף בטלית גדול בשעת התפילה.

האם מותר להיכנס עם טלית גדול לבית הכסא?

אסור להיכנס עם טלית גדול לבית הכסא מחמת כבוד הציצית ומקום הטומאה. בניגוד לכך, מותר להיכנס בטלית קטן לשירותים כאשר הוא מכוסה תחת הבגדים. יש להשתדל שהציציות לא יגעו במקומות מכוסים, ואם אפשר לאסוף אותם שלא יגעו. אם נגעו, אין בכך איסור מיוחד.

מה הדין כשפושט טליתו באמצע היום?

אם פשט טליתו על דעת לחזור וללבשה מיד (כגון שנכנס לבית הכסא או לטבילה קצרה), אינו צריך לברך שנית כשחוזר. אבל אם נכנס להתרחץ ושהה זמן רב, או שהסיח דעתו ממנה, יברך שנית על הטלית. יש חולקים בעניין זה, ומנהג העולם שלא לחזור ולברך אם היה דעתו לחזור וללבשה.

האם צריך לבדוק את הציציות לפני הלבישה?

יש לבדוק את הציציות כל בוקר לפני הברכה, כדי לוודא שלא נפסקו חוטים באופן המפסיל את הכשרות. הבדיקה כוללת את החוטים במקום הנקב ואת החוטים התלויים. אם בדק הטלית בבוקר, אינו צריך לבודקו שוב כל אותו היום, גם אם פשטו וחוזר ללבשו. מי שקראוהו לעלות לתורה ולובש טלית בית כנסת אינו צריך לבדוק באותו זמן משום טורח הציבור.