אנציקלופדיה לתפילין – מדריך מקיף לבחירת תפילין מהודרות

אנציקלופדיה לתפילין – מדריך מקיף לבחירת תפילין מהודרות

כל מה שצריך לדעת לפני רכישת תפילין במדריך המקיף והמצולם להבנת מושגי התפילין.

מדריך זה מספק הכוונה מקיפה ומסודרת בכל עניני תפילין. האנציקלופדיה שלהלן מביאה ומדריכה אתכם בכל עניני תפילין. המציאות מלמדת כי ברכישת תפילין – פעילות שאינה שכיחה בחיי היומיום – קיים פער ידע משמעותי. זה לא סוד כי ביום יום לא יוצא לאנשים להתעסק ברכישת תפילין, ועל כן המושגים של מי שבאים לרכוש תפילין לא ידועים ולא מובנים. גם מי שמשקיע עצמו כולו בתורה ומצוות, לרוב מושגי התפילין נראים מעורפלים ולא מובנים.

כל יהודי נתקל לפחות פעם אחת בחייו ברכישת תפילין, תהליך הכרוך לעיתים בהשקעה כספית ניכרת. בהיעדר הכרה מוקדמת של המושגים הרלוונטיים, הרוכש עלול לקבל החלטות בלתי מיטביות. לכן חשוב להכיר את המושגים לפני הרכישה.

אנציקלופדיה זו מתמקדת בהצגה מקיפה של כלל המושגים הקשורים לתפילין, לרבות סוגי הידורים, רצועות וגידים. התוכן מלווה בחומר חזותי נרחב להדגמה ולהבהרה. כדי להקל על ההבנה צירפנו תמונות להמחשה.

מדריך זה הוכן בהשקעה מרובה, והוא מיועד לתת מענה לקהילה הרחבה. נשמח מאוד אם תשתפו אותו בין חבריכם על מנת שגם הם יוכלו להבין את מושגי התפילין. שיתוף המידע עם הציבור הרחב יסייע בהעמקת ההבנה ובשיפור איכות תהליך הרכישה עבור כלל המתעניינים

הידורים בתפילין גסות לפי מסורות אשכנז, ספרד וחב"ד

הקדמה

בתי התפילין הגסות (בתים מעור בהמה גסה, מקשה) נחשבים לאיכותיים ומהודרים במיוחד. למרות ששלוש המסורות (אשכנז, ספרד, חב"ד) שונות בעיקר בנוסח הכתיבה ובצורת האות שי"ן שעל בתי התפילין, הרי שכל שוק התפילין היום מציע שדרוגים (הידורים) דומים בבתי התפילין עצמם.

בהמשך נפרט את ההידורים הנפוצים בבתי תפילין גסות בכל מסורת – אשכנז, ספרד וחב"ד – נסביר את משמעותם ומדוע נחשבים למהודרים, וכן נציין טווחי מחירים מקובלים (בהתאם לרמת ההידור) עם דוגמאות ממקורות מהימנים בישראל.

מסורת אשכנז – הידורים בבתי תפילין גסות

צורת האות שי"ן

ההבדל המרכזי בין בתים אשכנזיים לספרדיים הוא בצורת השי"ן הבולטת על בית התפילין של ראש. בתפילין אשכנזיות השי"ן מעוצבת לפי מסורת כתבי הבית יוסף (ראש ימין – שי"ן של 3 ראשים, שמאל – שי"ן של 4 ראשים, עם צורת תגין ומבנה ייחודי לאשכנז).

השי"ן מעובדת בעבודת יד ("שי"ן משוך ביד") – כלומר, רוקעים ומבליטים את השי"ן מתוך העור באופן ידני ולא רק במכונה, וזה עצמו הידור חשוב (עבודה קשה אך התוצאה חדה ומדויקת). יש יצרנים המבצעים "חותם כפול" – הטבעת השי"ן בלחיצה כפולה/דו-צדדית – כדי לקבל אות בולטת וסימטרית יותר. חיזוק זה מבטיח שי"ן מובלטת בצורה חדה משני צידי הבית, ונחשב להידור בשל יופיו ואיכותו.

הפרדת התאים (פרשיות) בתפילין של ראש

הלכה למשה מסיני שחייב להיות רווח בין 4 בתי פרשיות של ראש. ההידורים נחלקים לרמות:

רוב פרודות

בתים שרוב גובה המחיצות שבהם פרוד, אך בבסיסן מודבק או מחובר. כלומר, ארבע המחיצות מופרדות ברובן אך חלק תחתון נותר מחובר (בדבק/עור) לצורך יציבות. רמת גימור זו כשרה לכתחילה ונפוצה מאוד כבסיס סטנדרטי בבתי תפילין גסות בשוק, אך היא הפחות מהודרת. לעיתים בבתים כאלה לא יקפידו על עניינים נוספים (כגון חורים פנימיים זעירים בין המחיצות – ראו בהמשך).

פרודות מלא (פרוד עד התיתורא)

בתי תפילין שבהם כל ארבע המחיצות נפרדות לחלוטין עד לתחתיתן, ללא שימוש בדבק המחבר ביניהן. כלומר, הרווחים אמיתיים ולא רק "חריצים" מדומים על פני השטח. זהו הידור גדול, שכן מקיימים בכך דעת שו"ע להפרדה מוחלטת.

בנוסף, בבתי פרודות מלא מקפידים שלא יימצאו כלל נקבים בעור בין הבתים – אפילו נקבים זעירים פנימיים שאינם פוסלים הלכתית, מה שמוסיף בהידור. הפרדת גמור מחזקת את ההבחנה בין הבתים ומונעת חשש חיבור.

חשוב: ראוי לציין שלא לנסות לבחון בבית באופן עצמאי עם סכין את ההפרדה (כדי "לוודא" פרודות) – פעולה כזו מסוכנת ועלולה ממש להפריד את הבתים ולפסול את הבית. בדיקת ההפרדה נעשית במכוני סת"ם עם ציוד מתאים.

מכוונות (נקרא גם "עם גיד חיצוני")

זוהי הרמה הגבוהה ביותר של הפרדת הבתים. בנוסף לכך שהמחיצות פרודות לגמרי, משאירים בין הבתים חריץ חיצוני צר, כך שאפשר לאחר הכנסת הפרשיות להשחיל גיד (חוט מגיד מהודר) בין הבתים ולתפור מבחוץ.

הגיד החיצוני הנראה לעין מוכיח שהחריצים אמיתיים ונעשו כהלכה (ולא חלילה "גוש אחד" עם סימון חיצוני בלבד). תפילין מכוונות נחשבות למהודרות ביותר, הן מסיבה הלכתית (ניתן לראות בבירור את תפירת הגיד בין הבתים לאות שהפרדתן כשרה ומהודרת) והן טכנית – אפשר לחזק ולתקן את הבתים דרך חירוץ זה במידת הצורך. למעשה "מכוונות" כוללות כבר את ההידור של פרודות מלא, בתוספת הגיד החיצוני.

מקשה אחת

בדרך כלל, בתי תפילין אפילו מבהמה גסה אינם חתיכה אחת ממש לכל גובהם – בהרבה בתי גסות מוסיפים חתיכת עור בחלק התחתון (בתיתורא) כדי לסגור היטב את הבית וליצור בסיס ישר ועמיד. התוספת נדרשת כי גם עור עבה של בהמה גסה לפעמים לא מספיק כדי לקפל ולסגור את הבתים בזווית ישרה מושלמת.

"מקשה אחת" הוא הידור שבו כל הבית – הקציצה, התיתורא והמעברתא – עשוי מעור יחיד ללא שום תוספת. הדבר דורש שימוש בעור עבה במיוחד (לרוב עור מעור אמריקאי משובח – ראו להלן). זהו הידור יקר מאוד ונדיר, ויש דעות שאולי אין בו צורך הכרחי.

שיקול חשוב: למי שמזיע הרבה מומלץ לא לקחת "מקשה אחת", כי הזעה מרובה עלולה עם הזמן להחליש את הדבק הטבעי שבין המחיצות ולהביא לפתיחתן. כלומר, בתפילין מקשה – בהיעדר שכבת חיזוק – הן רגישות יותר ללחות. מי שבכל זאת חפץ בהידור זה, ייהנה מבית העשוי חתיכה אחת ממש, עדות להשקעה מרבית בעיבוד.

ריבוע הבתים (ריבוע הקציצה והתיתורא)

חז"ל למדו שהבתים חייבים להיות מרובעים מדויק – "ריבוע הלכה למשה מסיני" (ריבוע לאורך, לרוחב ובאלכסון). כל בתי התפילין המהודרים היום אכן מרובעים ומדידים במדיוק, אך יש דרגות הידור באופן יצירת הריבוע:

ריבוע מכונה

השיטה הבסיסית – משתמשים במכונה חשמלית להשגת זוויות ישרות, כאשר המפעיל אומר "לשם קדושת תפילין" בעת ההפעלה. זוהי רמת הכשרות הלכתית מספקת, אך בהידור יש גבוהות ממנה.

ריבוע רֶגֶל

כאן המכונה אינה מונעת בחשמל ישיר אלא באמצעות דוושה/פדל רגלי – בדיוק כמו מכונות תפירה ישנות או דוושת אופניים. כלומר, כוח האדם (רגליו) מסובב את המכונה, ובזמן הזה מכוונים לשם קדושת תפילין. פעולה זו מוסיפה כוונה אישית למעשה הריבוע, ונחשבת לדרגת הידור גבוהה יותר מ"ריבוע מכונה" אוטומטי.

ריבוע יד

הדרגה הגבוהה ביותר – עיבוד והרבעת הבתים ללא מכונות כלל, אלא בידיים ממש באמצעות כלים ידניים. רק כוחו של האדם מעצב ומשייף את ריבוע הבית. זוהי מלאכה קשה מאוד ופחות מצויה, ומשום כך בתים בריבוע-יד יקרים במיוחד. מי שמעוניין בהידור מן המעלה העליונה עשוי להזמין זאת.

יצוין שבכל הרמות הללו מודדים בסיום את הדיוק – אורכי הצלעות וזהות האלכסונים – כדי לוודא שהריבוע מושלם או בסטייה מזערית ביותר (לרוב מתירים סטייה עד 1/50 = 2%, אך בפועל מכוונים לסטייה של ~1% בלבד בבתי איכות). ככל שהסטייה קטנה יותר – זה סימן להשקעה והידור.

פינות חדות ("שפיץ מרובע")

מאפיין בולט של בית תפילין מהודר הוא חדות הפינות – הן בפינות גג הקציצה והן בקצות התיתורא (בסיס הבית). בבתי תפילין פשוטים או ישנים, לעיתים הפינות מעט מעוגלות או נשחקות בקלות.

בהידור, מקפידים שהפינות יצאו 90° חדים ומוגדרים היטב, ללא עיגול. לא זו בלבד – אם ח"ו נפגמת זווית הבית (נפילה וכד'), חייבים לרבעו מחדש כדי שלא יהיה "מקולקל ריבועו". בעור בהמה גסה ניתן אפילו לתקן ולשייף פינה שהתעגלה ולהחזיר הריבוע, מה שמחדד את יתרון החומר המהודר.

המונח "שפיץ מרובע" בשפת סת"ם מתייחס לכך שקצות התיתורא בולטים ויוצרים "שפיצים" ישרים בקדמת הבית, במקום תיתורא חתוכה או מעוגלת. בתי תפילין איכותיים יגיעו עם שפיצים מרובעים – סימן לעיבוד ידני קפדני. פינות חדות הן הידור אסתטי והלכתי: אסתטי – בשל מראה ה"קופסה" החדה; והלכתי – משום שזה מבטיח עמידה בדרישת ריבוע ללא סטייה הנראית לעין.

"גג חלק" מול "חריצים"

כברירת מחדל, בתפילין של ראש מהודרות רואים מבחוץ ארבעה פסי הפרדה דקים על הגג, שם נמצאות חללי הפרשיות. יש כיום יצרנים המציעים "גג חלק" – עיבוד כזה שהחלק העליון נראה כמעט חלק וללא חריצים עמוקים לעין. זה מושג על ידי התאמה מדויקת של המחיצות ויישור פני השטח.

ההידור כאן הוא בעיקר במראה: יש הרואים בגג החלק יופי ושלמות בביצוע, המעידה על דיוק מירבי (שכן המחיצות פרודות בפנים אך אין שקעים גדולים בחוץ). לעומת זאת, ישנן גם דעות שדווקא הדגשת החריץ (מה שנקרא "תפילין חרוצות") היא הידור – מפני שזה מראה בעליל את הפרדת הבתים.

בכל אופן, גג חלק מבוקש אצל חלק מרוכשי התפילין כסמל לאיכות גימור גבוהה ולכך שהבתים "מיושרים" היטב בגובה אחיד. ההכרעה אם זה הידור או לא תלויה במסורת ובהעדפה אישית.

חומר הגלם – עור בהמה גסה, אירופאי/אמריקאי

כל התפילין המהודרות בימינו עשויות מעור בהמה גסה (שור/עגל), לרוב מעור הראש של הבהמה (עור עבה וחזק במיוחד). הבתים העבים והקשיחים מאפשרים יופי ועמידות, וכן ביצוע ההידורים הנ"ל שקשה היה לעשות בעור דק.

כיום יש שני מקורות עיקריים לעורות: אירופאי (נפוץ) ואמריקאי. עור אמריקאי נחשב חזק ועמיד משמעותית מהאירופאי, ולכן מומלץ למעוניינים בבתי תפילין איכותיים שיחזיקו לשנים רבות. אמנם הוא יקר יותר, אך בתפילין מהודרות רבות כלולים עורות אמריקאיים בגלל יתרונם. כמובן שהעורות מעובדים בהכשר מלא (מיובאים קפואים/עם סוכר, ללא מליחה קודמת, כדי למנוע חששות הלכתיים של עיבוד ע"י נכרי).

הקפדות נוספות

בבתי תפילין גסות מהודרים מצוין לעיתים:

• "ללא חשש בכור" – כלומר שהעור לא מגיע מבכור בהמה טהורה שלא נפדה, דבר העשוי לגרום לבעיה הלכתית, ולכן מקפידים לקחת מעור שאינו בכור.
• ללא חורים בין הבתים – לוודא שאין אפילו נקב זעיר בעור המחיצה (לפעמים בעת מתיחת העור על התבניות נוצרים נקבים קטנים). אפילו שנקב פנימי שאינו יוצא לצד השני אינו פוסל בהלכה, בהידור דואגים שלא יהיו נקבים כלל, לסמל שלמות.

טבלת סיכום – הידורים בתפילין אשכנזיות

מחיר תפילין אשכנזיות

מחיר סט תפילין אשכנזי משתנה לפי רמת ההידורים המשולבים בו. לפי מחירון עדכני:

• רמה מהודרת רגילה (כמה הידורים בסיסיים, למשל פרודות מלא ושי"ן מהודר): 1,300 – 2,000 ₪
• רמת מהדרין גבוהה (פרודות לגמרי, מכוונות, ריבוע רגל וכו'): 2,100 – 3,500 ₪ ואף יותר

יש כמובן גם סטים פשוטים יותר (כשרים מינימליים) ~800–1200 ₪, אך הם לרוב לא מבהמה גסה או ללא ההידורים הנ"ל. מן הצד השני, סט אשכנזי בהמה גסה בהידור מירבי – כולל פרודות גמורות, מקשה, ריבוע-יד, פרשיות כתובות ביד מהודר וכו' – יכול להגיע גם לכ-4,000–5,000 ₪ ויותר, בהתאם לסופר ולרמת ההכשרה.

לדוגמה, מכון "לב המעיין" מציע סט מהודר מאוד ב~5,200 ₪ (כולל פרשיות א"א והידורים מלאים). שורה תחתונה: סט אשכנזי סטנדרטי מהודר יהיה סביב כמה אלפי שקלים, וערכו עולה ככל שמצטרפים עוד שיפורים בבתי התפילין ובפרשיות.

מסורת ספרד – הידורי הבתים בתפילין גסות ספרדיות

צורת השי"ן הספרדית

כאמור, ההבדל בין בתים ספרדיים לאשכנזיים הוא רק בעיצוב האות שי"ן של ראש. בתפילין ספרדיות (מנהג עדות המזרח) צורת השי"ן מעט שונה – באופן כתיבת ה"תגים" ויציאת קווי השי"ן – בהתאם למסורת הספרדית (המבוססת על כתב ה"בית יוסף" עם השפעות כתב האר"י אצל רבים מן הספרדים).

יצרן בתי התפילין פשוט יכין את תבנית השי"ן המתאימה למסורת ספרד ויבליט את האות באופן ידני כפי ההידור. גם כאן שי"ן משוכה ביד היא הנורמה בהידור, כדי לקבל אות יפה וברורה.

כל שאר חלקי הבתים – צורת הריבוע, התיתורא, הרצועות וכו' – זהים למעשה בין אשכנזים לספרדים, פרט לכך שבתפילין ספרדיים כמובן מוכנסות פרשיות בכתב ספרדי (או כתב האר"י הנפוץ אצל חלק מהספרדים) ולא כתב אשכנזי. אך זה כבר עניין הקלף, לא הבתים.

הידורים מבניים בבתי ספרדיים

בתי תפילין ספרדיים מבהמה גסה יכולים (וכדאי) להכיל את אותם שדרוגים שתוארו לעיל: פרודות מלא או מכוונות, מקשה אחת, ריבוע רגל/יד, פינות חדות, עור מובחר וכדומה – הכול לפי רצון הרוכש. אין הבדל הלכתי בדרישות הבתים, ולכן בשוק קיימים למשל מוצרים כמו "בתי תפילין עור אמריקאי ר"ר (ריבוע-רגל) מכוונים ספרדי", שמשמעותו: בתי תפילין לספרדים, מעור אמריקאי, עם ריבוע בהפעלת רגל ועם גיד חיצוני (מכוונות) – שילוב הידורים בדומה לאשכנז.

באופן דומה תמצאו "פרודות עד התפר ספרדי" וכד'. כלומר, המסורת הספרדית דורשת רק שהשי"ן והפרשיות יהיו כמנהגה, ואילו רמת הבתים יכולה להיות פשוטה או מהודרת לפי בחירה (בדיוק כמו אצל אשכנזים).

רבים מבני עדות המזרח מקפידים לרכוש תפילין מהודרות לא פחות. למשל: ההקפדה על פרודות מלא מקובלת מאוד (יש המחמירים בזה כדעת מרן השו"ע), וכן שימוש בגיד חיצוני (מכוונות) הופך נפוץ יותר גם בקרב ספרדים כי הוא מעיד על הידור הפרדה.

גם הידור מקשה אחת קיים בתפילין ספרדיים יוקרתיים, אם כי חלק מן הפוסקים הספרדים ציינו שאינו מעכב כלל (רק למצוין מאוד). כמובן, עור אמריקאי מבוקש גם פה, לתפילין שיחזיקו שנים רבות ללא עיוותים. בנוגע ל"גג חלק", יש רוכשים ספרדים שאוהבים אסתטיקה זו, בעוד אחרים מעדיפים "לראות את החריצים" – אין בזה מנהג ספרדי מחייב.

טבלת סיכום – הידורים בתפילין ספרדיות

מחיר תפילין ספרדיות

מחיר סט תפילין ספרדי זהה בעיקרון למקביל האשכנזי, כי עלות הבתים תלויה בהידורים ולא בעדה. גם כאן:

• רמת מהודר רגיל (בהמה גסה, כמה הידורים בסיסיים): 1,300 – 2,000 ₪
• רמת מהדרין גבוה: 2,500 – 4,000 ₪ ואף יותר

למשל, חנות אחת מציעה בתי תפילין פרודות מהודרות ספרדי סביב 900–1,100 ₪ (רק הבתים), שאליהם יש להוסיף את עלות הפרשיות והרצועות, כך שסט מלא יגיע לכ-2,000 ₪ ויותר. במקרים של כתב יוקרתי (נניח סופר נודע או כתב עפ"י הקבלה), המחיר יכול להרקיע ל-5,000 ₪ ומעלה, אך עבור רוב הציבור סט ספרדי מהודר מאוד יעלה בסביבות 3,000 ₪ (פלוס מינוס).

חשוב: לקנות ממוכר מומחה או סופר סת"ם אמין, כדי לוודא שמקבלים את ההידורים שהובטחו במחיר – כדאי לבקש מפרט כתוב של ההידורים כלולים.

מסורת חב"ד – הידורים מיוחדים בבתי תפילין גסות חב"דיות

תפילין של חב"ד ידועות ברמת הידור גבוהה במיוחד, בהתאם להוראות ופסקי אדמו"ר הזקן (בעל ה"תניא" ושו"ע הרב) ומנהגי חב"ד לדורותיהם. למעשה, חב"ד מקפידים על כל ההידורים הנ"ל ואף למעלה מהם, ופרטים מסוימים ייחודיים למסורת זו:

גודל הבתים ("4×4")

מנהג ייחודי לחב"ד להשתמש בבתי תפילין גדולים מאוד. גודל הקציצה (הקובייה) בחב"ד הוא כ-41–44 מ"מ לכל צד – לעומת ~32–36 מ"מ הנפוצים אצל אחרים. מקור המנהג ברמזי קבלה ובהוראת אדמו"ר הזקן להידור במידות ("גובה הבתים כאורך ורוחב").

בתים אלו מכונים "ד' על ד'" – כרמז ל-4 ס"מ (בערך 1.6 אינטש). הגודל הגדול מאפשר עובי עור ומבנה חזק מאוד, אך כמובן מייקר ומסרבל מעט את הנחת התפילין (כבדות וגדולות יותר). חסידי חב"ד רואים בכך הידור חשוב ולכן מוכנים להשקיע – תפילין חב"ד כמעט תמיד יהיו בגודל גדול במיוחד.

צורת השי"ן – כתב האר"י

חב"ד נוהגים כדעת בעל התניא בעניין הנוסח והכתב, ולכן משתמשים בכתב האר"י הן בפרשיות והן בעיצוב השי"ן על הבתים. למעשה, השי"ן בחב"ד דומה מאוד לשי"ן ה"ספרדית" (שהרי כתב האר"י קרוב יותר למסורת המזרח) עם דגשים לפי קבלת האר"י.

לכן, יצרני בתים מציעים "שי"ן של הבית על פי שיטת חב"ד". הדבר ייראה אולי כהבדל קל באלכסוני השי"ן או בצורת התגים, אך לחסידי חב"ד זה משמעותי מבחינה מסורתית. כמובן השי"ן גם כאן נעשית בעבודת יד מוקפדת (חב"ד לא יתפשרו על שי"ן "מכונתית" בלבד). לעיתים, בשל הגודל, השי"ן בחב"ד יוצאת גדולה ובולטת במיוחד, וזה לכשעצמו יפה ומהודר.

פרודות לגמרי עד התפר

חב"ד מקפידים מאוד על דין הפרדת הבתים. למעשה, בתפילין חב"דיות מהודרות תמיד תהיה הפרדה מוחלטת של ארבעת הבתים עד למטה, ללא דבק כלל – מה שנקרא "פרודות עד התפר". כלומר, המחיצות נפרדות לכל עומקן והחיבור היחיד הוא בתפירת הגיד סביב הבסיס.

יש לכך אזכור בהוראות אדמו"ר הזקן ש"צריך שלא יהיו הבתים מודבקים" וכדומה, ולכן זה נהפך לסטנדרט בחב"ד. בנוסף, ברוב סטי חב"ד ההידור כולל תפילין מכוונות – משאירים פתח קטן בין הבתים ומשחילים גיד ניכר בחוץ לאחר הכנסת הפרשיות. כך רואים מבחוץ בבירור את הגיד התפור בין כל בית ובית.

חב"ד מייחסים לזה חשיבות (בחסידות מוסבר שהגיד הגלוי רומז לקשר גילוי האלוקות וכו'), מעבר לצד ההלכתי שכבר הזכרנו שזה מעיד על חריצים אמיתיים. למעשה, כל תפילין חב"ד יוקרתיות יהיו לפחות "פרודות מלא" ואם אפשר גם "מכוונות".

ריבוע ותפירה בהידור

לרוב, בתפילין חב"דיות דורשים גם את הידור הריבוע בכוח האדם. מינימום – ריבוע רגל (כדי לתת לאדם כוונה במעשה), ואם ניתן – אפילו ריבוע ידני לגמרי. גם התפירה בתיתורא (תפירת הגידים שסוגרת את הבית מלמטה) נעשית תוך הקפדה לומר "לשם קדושת תפילין" בכל שלב, כמובא בשו"ע הרב.

פרטי ההידורים הללו משותפים כמובן גם לסטים אשכנזיים אחרים, אבל אצל חב"ד כמעט ואין "פשרות" – תמיד ייבחרו באפשרות המהודרת ביותר זמינה.

עור הבתים ואיכותם

תפילין חב"ד כמעט תמיד מיוצרות מעור בהמה גסה מובחר ביותר – בד"כ עור אמריקאי עבה, כי אחרת קשה להגיע למידות 42 מ"מ. ואכן, מפרסמי תפילין חב"ד מדגישים "הבית עשוי מעור אמריקאי איכותי במיוחד".

בשל הגודל והעובי, לעיתים בתי חב"ד מצליחים להיות מקשה אחת טבעית – העור עבה מספיק ליצור את הבית ללא תוספת. אך לא תמיד מתחייבים על כך, כי כאמור לפעמים זה עלול לפגוע בחוזק לאורך זמן.

עם זאת, בתים חב"דיים בנויים לתפארת: גם אם יש תוספת תיתורא, היא מעובדת כהלכה. פינות הבתים בחב"ד חדות ומלוטשות מאוד (שמים לב לכך במיוחד כי הבית גדול ובולט הראש). צביעת הבתים – לפי ההלכה חייבים בשחור – נעשית אצל יצרנים מהודרים בפעמיים (שכבה כפולה של צבע שעמיד יותר, לפעמים נקרא "שחור שני צדדים" לגבי הרצועות וכד').

לסיכום, אין הבדל "נוסף" ייחודי בחומרים – רק שאת תפילין חב"ד כמעט תמיד מכינים מהמוצרים הטובים ביותר שיש, מתוך גישה שאין מתפשרים על הידור.

דיוק ובקרה

בשל הרצון להגיע להידור מקסימלי, יצרנים עבור חב"ד מציינים לעיתים נתוני דיוק מחמירים. למשל, סט חב"ד מהודר יגיע עם הבטחה של סטייה עד 1% במידות הריבוע (תחת התקן הרגיל של 2%~). הדבר מעיד על בדיקה במכשירים מדויקים יותר (קליבר דיגיטלי וכו') ועל הקפדה נדירה.

עוד דוגמה: בקטלוג של "אוצר הסת"ם" עבור חב"ד, מופיעים רק רמות פרימיום, עם אחריות מהודרת. טווח המחירים שם מתחיל מכ-6,200₪ ועד 15,200₪ – רף גבוה המעיד שבכל סט כלולים הידורים רבים וכתיבה מעולה.

טבלת סיכום – הידורים בתפילין חב"ד

מחיר תפילין חב"ד

תפילין חב"ד, עקב ההידורים הרבים והגודל, יקרים יותר מהמקבילים האשכנזים/ספרדיים:

• סט חב"ד מהודר בסיסי (שכבר כולל בהמה גסה, 4×4, פרודות ומכוונות, כתב סופר ירא"ש): 3,000–4,000 ₪

אולם בפועל מרבית החסידים ירכשו רמה גבוהה עוד יותר: כיום מקובל שסט חב"ד מהודר מאוד (פרשיות "מוסמכות" בדרגת א', בדיקה כפולה, בתים בכל ההידורים) עולה בסביבות 5,000–6,500 ₪.

רצועות.

רצועות התפילין – מדריך מקיף

מבוא: חשיבותן של רצועות התפילין

רצועות התפילין הן חלק מהותי ומקודש במצוות הנחת תפילין. אלו אינן רק אמצעי טכני לקשירת בתי התפילין, אלא רכיב בעל קדושה וחשיבות הלכתית עצמאית. חז"ל למדו שפסול ברצועות פוסל את כל התפילין, ומי שמניח תפילין עם רצועות פסולות הרי הוא כמי שלא הניח תפילין כלל.

הרצועות השחורות מסמלות את הקשר העמוק בין היהודי לבוראו: הן קושרות את "הבתים" על היד והראש, ובכך מזכירות לאדם את עול המצוות. כריכת הרצועה על היד החלשה כנגד הלב מסמלת את שיעבוד הלב והכוחות הגופניים לעבודת השם.

הדרישות ההלכתיות היסודיות

חומר הגלם – עור בהמה טהורה

רצועות התפילין חייבות להיעשות מעור של בהמה, חיה או עוף טהורים (כשרים לאכילה). עור מבהמה טמאה פסול לחלוטין. העור המועדף ביותר הוא עור עגל צעיר, בשל איכותו הגבוהה, חוזקו ועמידותו לאורך שנים.

עיבוד לשמה – דרישה מהותית

את כל תהליך עיבוד העור יש לבצע לשם מצוות תפילין. הפוסקים דורשים שבתחילת כל שלב בעיבוד יאמר המעבד: "עורות אלו אני מעבד לשם תפילין". אם גוי עיבד את העור ללא פיקוח יהודי והכוונה לשמה, הרצועות פסולות.

משום כך יצרני רצועות מהודרות מקפידים על נוכחות יהודית משמעותית בתהליך, או שיהודי יבצע בעצמו את השלבים הקריטיים כדי להבטיח כשרות תקפה לרצועות.

צביעה בשחור – הלכה למשה מסיני

הצד החיצוני של הרצועה חייב להיות צבוע שחור – זוהי הלכה למשה מסיני ואין לזלזל בה. הצביעה צריכה להיעשות בדיו או צבע כשר, אך העיקר שהעור יהיה מושחר כדין. את הצביעה יש לבצע לשמה באמירת "לשם קדושת תפילין".

הצד הפנימי של הרצועה (הנוגע בגוף) יכול להישאר בצבע העור הטבעי, אך יש מהדרים שגם הצד הפנימי יהיה שחור.

מידות נדרשות

• רוחב מינימלי: כ-11 מ"מ (לפי החזון איש), כ-9 מ"מ (לפי ר' חיים נאה)
• רוחב מומלץ להתחלה: 14-15 מ"מ כדי להתחשב בהתרחבות טבעית של העור
• אורך בתפילין של ראש: הרצועה הימנית עד הטבור לפחות, השמאלית עד החזה
• אורך בתפילין של יד: כדי לאפשר כריכה סביב הזרוע ועל האצבעות כמנהג

הנחה על היד הנכונה

תפילין של יד מניחים על היד החלשה: ימני מניח על יד שמאל, שמאלי מניח על יד ימין. זאת על פי הפסוק "וקשרתם לאות על ידך" שמסורת הקריאה מלמדת "יד כהה" – היד החלשה.

סוגי רצועות ורמות איכות

חלוקה לפי איכות העור

עור עליון (טופ גריין): מהשכבה העליונה של העור, איכותי ועמיד ביותר עור פיצול (ספליט): מהשכבות הנמוכות יותר, זול יותר אך פחות עמיד

חלוקה לפי שיטת עיבוד

עבודת יד: כל שלבי העיבוד נעשים ידנית בפיקוח צמוד ובכוונה לשמה עבודת מכונה: עיבוד תעשייתי המעורר שאלות הלכתיות לגבי קיום "לשמה"

חלוקה לפי איכות צביעה

צביעה עמוקה: הצבע חודר לעובי העור, עמיד יותר לאורך זמן צביעה שטחית: ציפוי חיצוני הנוטה להתקלף או להתבלות

צביעה חד-צדדית מול דו-צדדית

חד-צדדית: רק הצד החיצוני שחור (דרישת ההלכה המינימלית) דו-צדדית: שני הצדדים שחורים (הידור נפוץ במיוחד בקרב חסידים ומקובלים)

רמות איכות ומחירים במונחי היום

רצועות בסיסיות (100-150 ש"ח לזוג)

• עור פיצול או עור עליון דק
• צביעה חד-צדדית
• עבודת מכונה עם פיקוח מינימלי
• מתאימות לשימוש יומיומי בסיסי

רצועות איכותיות (150-300 ש"ח לזוג)

• עור עליון משובח
• צביעה עמוקה וטובה
• עבודת יד חלקית עם פיקוח טוב
• עמידות של 5-10 שנים

רצועות מהודרות (300-500 ש"ח לזוג)

• עור עגל עליון
• צביעה דו-צדדית עמוקה
• עבודת יד מלאה לשמה
• השגחה רבנית מהודרת
• עמידות של 10-20 שנים

רצועות למהדרין מן המהדרין (500+ ש"ח לזוג)

• עור עגל מעולה ביותר
• עיבוד מסורתי לחלוטין
• השגחה של גדולי הפוסקים
• עמידות לעשרות שנים

השגחות והכשרים מהימנים

השגחות מהודרות בישראל

• בד"ץ העדה החרדית (הרב משה שטרנבוך)
• הגאון רב יעקב לנדא שליט"א
• רב משה שאול קליין
• ועד הכשרויות

יצור בישראל מול חו"ל

יתרונות ייצור ישראלי:

• פיקוח רבני צמוד ומהימן
• איכות גבוהה וקפדנות בעיבוד
• ביטחון מלא בכשרות
• תמיכה בתעשייה מקומית

חסרונות:

• מחיר גבוה יותר
• זמינות מוגבלת

ייצור בחו"ל יכול להיות כשר ואיכותי כשנעשה תחת השגחה נאותה, אך דורש זהירות בבחירת ספקים אמינים.

הידורים נוספים ברצועות

צביעה פנימית עמוקה

הידור זה מבטיח שהצבע חודר לכל עובי העור, ואם הרצועה מתבלה מעט, עדיין תישאר שחורה.

צביעת דפנות

צביעת קצוות וצדדי הרצועה למניעת חשיפת צבע בהיר.

רוחב מוגדל

רצועות ברוחב 15-18 מ"מ (במקום המינימום) לחביבות המצווה ולהתחשבות בהתרחבות.

עיבוד ללא כרום

לאנשים עם רגישות לכרום, יש יצרנים המציעים עיבוד בשיטות מסורתיות ללא כימיקלים.

טיפוח ותחזוקה

בדיקה שוטפת

יש לבדוק באופן קבוע:

• שהצבע השחור לא התבלה
• שהרוחב לא פחת מהמינימום הנדרש
• שאין קרעים או סדקים ברצועה

אחסון נכון

• לגלגל בזהירות לאחר השימוש
• להימנע מחשיפה ישירה לשמש או חום
• לשמור במקום יבש

החלפה נדרשת

יש להחליף רצועות כאשר:

• הרוחב ירד מתחת ל-11 מ"מ
• הצבע השחור דהה או התקלף
• יש קרע או נזק מבני ברצועה

המלצות לקנייה

לבחירת איכות

1. קבעו תקציב מראש – רצועות טובות הן השקעה לשנים
2. ודאו השגחה מהימנה – עדיפות לגופי כשרות מוכרים
3. בדקו את חומר העור – עדיפות לעור עליון על פני פיצול
4. שאלו על אחריות – יצרנים רציניים נותנים אחריות

עדיפויות לפי תקציב

• תקציב מוגבל: מעדיפים כשרות טובה על פני הידורים
• תקציב בינוני: שילוב של איכות בסיסית עם הידור אחד-שניים
• תקציב גדול: השקעה ברצועות מהודרות שיחזיקו עשרות שנים

הגידים בתפילין – סקירה הלכתית ומעשית (נוסח מורחב)

החיוב ההלכתי לשימוש בגידים בתפילין

אחת ההלכות למשה מסיני שנמסרו לנו מדור לדור היא החובה להשתמש בגיד של בהמה טהורה בתפירת בתי התפילין. הדרישה הזו היא חלק בלתי נפרד מההקפדה שהחומר ממנו עשויים התפילין – בתי התפילין, רצועותיהם ופרשיותיהם – יהיה "מן המותר בפיך", כלומר, ממין שניתן לאכילה. גיד של בעל חיים טמא, אפילו אם היה חזק ואיכותי יותר, פוסל את התפילין לחלוטין, מפני שאינו עומד בדרישות ההלכה.

שימוש בגידים מבהמה טהורה מותר גם אם הבהמה עצמה לא נשחטה כהלכה (כלומר, היא נחשבת לנבלה או טרפה), כיוון שהשימוש בגיד אינו לצורך אכילה, ואין בו חשש של "נבלה" מהבחינה ההלכתית. עם זאת, לכתחילה נוהגים להשתמש בגידים מבהמה שנשחטה כדין, כהידור מצווה.

הרמ"א ושולחן ערוך מדגישים את החשיבות להשתמש בגידים מגיד שור, מאחר שגיד זה נחשב מהודר במיוחד. גיד זה חזק, עבה, וניתן לעיבוד איכותי. פוסקים רבים התריעו על הסכנה ברכישת גידים מגוי או מקור לא מפוקח, מחשש שמא מקורם בבעל חיים טמא, מה שעלול לפסול מאות זוגות תפילין שנעשו מהם.

מקורות ההלכה והמסורת

המקורות המרכזיים לחיוב השימוש בגיד כשר מגיעים מהתלמוד הבבלי במסכת שבת ומסכת מנחות. הם מופיעים גם בספרי הראשונים כגון הסמ"ג (ספר מצוות גדול), ספר יראים, וכן בטור ובשולחן ערוך. כולם מסכימים כי יש לכרוך את הפרשיות בשיער בהמה טהורה ולתפור את הבתים בגידים של אותה בהמה.

ההקפדה על תפירה בגיד נובעת לא רק מהלכה למשה מסיני אלא גם מהשאיפה להידור המצווה – שהתפילין ייעשו בכל פרטיהם על פי המסורת המדויקת ביותר. ברוב הפוסקים הובאה גם ההוראה שתפירת בתי התפילין תיעשה בגיד אחד רציף, ללא חיבורים, כדי למנוע "הפסק" הלכתי שיכול לעורר שאלות בכשרות.

השימוש בשיער לכריכת הפרשיות

לאחר כתיבת הפרשיות, נוהגים לכרוך אותן בשיער של עגל או פרה טהורה. מקור המנהג הוא במדרש, שם נאמר שהשיער נועד להזכיר את חטא העגל ולכפר עליו. השיער נכרך מסביב לכל פרשיה או סביב ארבעת הפרשיות יחד, ונועד להחזיק אותן יציבות בתוך הבית.

מעבר לכך, לעיתים נהוג לעטוף כל פרשיה בנפרד בקלף דק ("עטיפת קלף") כדי להוסיף שכבת הגנה נוספת, לשמור על צורת הפרשיה, ולמנוע תזוזות בעת הכנסתה לתוך הבית. הדבר גם מסייע לזהות אם פרשיה זזה ממקומה, שכן השיער יבלוט החוצה.

סגירת בתי התפילין – תפירה ודבק

התיתורא (הבסיס המרובע של הבית) נתפרת לגוף הבית בגיד. בדרך כלל נוקבים 12 חורים סביב הקציצה – שלושה בכל צד – ותופרים בגיד אחד ארוך. בכך נוצרת מסגרת מרובעת מדויקת סביב הבית, המדגישה את הדרישה לצורת ריבוע. לעיתים רואים את הגיד אף מבחוץ, כאות לכך שהוא עובר דרך כל הצדדים באופן סימטרי.

בחלק מהמנהגים מוסיפים מעט דבק לאחר התפירה כדי לאטום את הבית. אולם רבים מהפוסקים מחמירים שלא להשתמש כלל בדבק – אפילו לא לאחר התפירה – מתוך חשש שהדבר פוגע בהידור המצווה, או אף בכשרות עצמה. החזון איש, לדוגמה, התנגד באופן עקרוני להוספת דבק כלשהו. מאידך, הרב מרדכי אליהו התיר הוספת דבק לצורכי חיזוק בלבד לאחר שתפרו כראוי.

מקור הגיד ואופן עיבודו

מקורו של הגיד לרוב הוא גיד אכילס (Achilles tendon) ברגל האחורית של שור. גיד זה נחשב חזק, ארוך וגמיש, וניתן לטוות אותו בקלות יחסית. לאחר ההוצאה מגוף הבהמה, מנקים את הגיד משאריות בשר, מייבשים אותו, מרככים אותו באמצעות חבטות או השרייה, ואז מפרידים ממנו סיבים דקיקים.

לאחר מכן הסיבים משוזרים ידנית לחוט אחד או יותר, לרוב תוך כדי הרטבה קלה להקניית גמישות. כשמתייבש, הגיד מתכווץ ומחזק את התפירה. תהליך זה הוא מסורתי ונעשה ביד על ידי מומחים. קיימים גם גידים שמיוצרים במכונה – אך על כך יש מחלוקות הלכתיות.

האם טוויית הגיד צריכה להיעשות לשמה?

יש דיון רחב בפוסקים האם טוויית הגיד – כלומר הפיכתו מחומר גולמי לחוט תפירה – צריכה להיעשות לשמה, כמו בציצית. המגן אברהם החמיר ודימה זאת לציצית, ששם יש דרישה מפורשת לטוויה לשם מצווה. הוא קבע שטוויית הגיד חייבת להיעשות בידי יהודי בכוונה לשם קדושת תפילין.

מאידך, פוסקים אחרים כמו האליה רבה, פרי מגדים, רבי עקיבא איגר והמשנה ברורה סבורים שאין צורך בטוויה לשמה, שכן ההלכה למשה מסיני לא הזכירה תנאי כזה. לפי דעתם, הגיד כשר גם אם נטווה במכונה או בידי גוי, כל עוד הוא עשוי מגיד של בהמה טהורה ואינו חלק אינטגרלי מבית התפילין.

סוגי הגידים הקיימים כיום

ניתן לחלק את הגידים לשני סוגים עיקריים:

• גידים בעבודת יד – נחשבים למהודרים ביותר. מיוצרים על ידי יהודי שומר מצוות, תוך טווייה ושזירה ידנית לשמה.
• גידים טוויי מכונה – נוחים יותר לייצור המוני. יש פיקוח הלכתי משתנה עליהם, והם נחשבים פחות מהודרים.

בנוסף, יש הבדל בין גידים של שור (בהמה גסה) לגידים של צאן (כבשים או עיזים). גיד שור עבה וחזק יותר ונחשב עדיף. כמעט כל התפילין המהודרות בשוק היום מגיעות עם גיד שור עבה, בעבודת יד ובהשגחה.

הקפדה על כשרות הגיד

בתחום זה אירעו בעבר מעשי רמייה חמורים. היו מקרים שבהם סוחרים רמאים מכרו גידים שנלקחו מחזירים או סוסים – בהמות טמאות לחלוטין – תוך טענה שהם מגיד של "נבלה" או "טריפה". כשנתגלתה התרמית, נאלצו לפסול מאות זוגות תפילין ואף ספרי תורה שנעשו מאותם גידים.

כתוצאה ממקרים אלה, יש כיום השגחה קפדנית של גופי כשרות על ייצור הגידים. גידים כשרים מגיעים עם תעודת כשרות ולעיתים גם אישור וטרינרי. החובה על הסופר או הרוכש לוודא שמדובר בגיד מבהמה טהורה, שנטווה כראוי ובאופן מפוקח.

סיכום והמלצות

הנחת תפילין היא זכות גדולה ומצווה יומית חשובה שתלווה אותך לכל החיים. ההידורים שפורטו במדריך זה מעניקים לתפילין איכות גבוהה, עמידות לאורך זמן, ויופי שמכבד את חשיבות המצווה.

עקרונות לבחירה נכונה:

1. בחרו לפי המסורת המשפחתית – אשכנז, ספרד או חב"ד
2. התאימו לתקציב הזמין – רכשו את הרמה הגבוהה ביותר שאתם יכולים להרשות לעצמכם
3. השקיעו במוכר אמין – רכישה רק ממוכר מהימן או מכון סת"ם מוכר
4. קבלו מפרט מלא – הקפידו על אישור כשרות ומפרט מפורט של ההידורים
5. חשבו על העתיד – תפילין איכותיות יחזיקו לעשרות שנים

זכרו תמיד:

"זה א-לי ואנוהו" – מצווה להדר במצוות כפי יכולתנו, אך העיקר הוא לקיים את המצווה בשמחה ובכוונה טובה. גם תפילין כשרות פשוטות מקיימות את המצווה במלואה. ההידורים מוסיפים יופי ואיכות, אבל המהות היא הקשר הרוחני שנוצר באמצעות הנחת התפילין מדי יום בברכה ובכוונה.

הנחת תפילין מדי יום היא מצווה מרכזית, ומה טוב לזכות לה ברוב פאר והידור אך בענווה ובשמחה.