פרשת פרה
פרשת פרה
משה רבינו תיקן שיקראו בתורה בשבתות ובשני וחמישי ובמועדי ישראל חוץ מזמנים אלו ישנם עוד ארבעה שבתות בהם תקנו לקרוא פרשה נוספת, ואלו הם: פרשת שקלים, פרשת זכור, פרשת פרה פרשת החודש.
פרשת פרה, היא הפרשה השלישית מד' פרשיות. ומסביר המשנ"ב (תרפה ס"ק א) מדוע נקראת פרשת פרה בשבת שלפני פרשת החודש, לפי שאנו עושים כמו הסדר שהיה במדבר, בתחילה שריפת הפרה שבאה לטהר את ישראל שנטמאו במת בכדי שיכלו לטהר עצמם ולהקריב את קרבן הפסח כשהם בטהרה, ורק אחרי שנטהרו, לימדו אותם את הלכות פסח שזה קריאת החודש ובקריאה זו של פרשת פרה אנו מתפללים שיזה עלינו ה' במהרה את אפר הפרה ויטהר אותנו ויגאלנו ונזכה להקריב קרבן פסח בבית המקדש במהרה.
- מקור לחיוב לקרוא פרשת פרה בזמן הזה
מבאר בספר ערוך השולחן (תרפה ז) מנין אנו יודעים את החיוב לקרוא גם בזמן הזה את פרשת פרה לפי שבפרשת פרה (במדבר פרק יט) כתוב פעמים "לחוקת עולם" אחד בפסוק י"א ואחד בפסוק כ"א אחד ללמד שגם בזמן הזה אפשר לטהר באפר פרה ואחד כדי ללמד שגם בזמן הזה יש חיוב לקורא פרשת פרה, ובספר מטה משה ביאר מדוע קוראים פרשה זו כדי להודיע לעם שיטהרו באפר הפרה לפי שבר"ח ניסן מתחילים הרחוקים מארת ישראל לעלות לירושלים לחג הפסח, ועוד שנאמר בגמרא שדורשים בלכות הפסח קודם הפסח ל' יום לכן קוראים בפרשת פרה הלכות טהרה ודיני הזאה כדי שילמדו ישראל לטהר עצמן לפני פסח ויעשו פסח בטהרה ומסיף הלבוש (בסימן תרפה וכן הובא במשנ"ב שם ס"ק א) ואף שהיום אין לנו בית מקדש בכל זאת לא בטלה תקנה זו זכר למקדש, ועוד מבאר שהקריאה זו היא תפילה לפני הקב"ה שגם עלינו יזרוק מים טהורים במהרה.
- האם חיוב פרשת פרה היא חיוב מדרבנן או חיוב דאורייתא
נחלקו הפוסקים בחיוב קריאה ושמיעה זשל פרשת פרה האם חיובה מהתורה כמו פרשת זכור, או שחיובה מדרבנן, כמו קריאת פרשת שקלים ופרשת החודש
השו"ע (קמו ב, תרפה ז) כתב בשם יש אומרים שפרשת זכור ופרשת פרה אדומה חייבין לקרות מדאוריתא, וכן הביא בספר תרומת הדשן (סימן קט) בשם התוס' בר"ה (יג, א).
אמנם בביאור הגר"א (תרפה) כתב שהגירסא בשו"ע אינה נכונה ובודאי שפרשת פרה אינה מדאורייתא אלא מדרבנן ובספר נחל אשכול (שם) הוסיף שמעתיק של השו"ע טעה והיה כתוב בשו"ע שפרשת זכור ופ"פ חייבין לקרות מדאורייתא, והכוונה היתה על פרשת פורים דהיינו "ויבוא עמלק" שקוראים ביום הפורים שיוצאים בה גם כן מצות זכירת עמלק והמעתיק טעה והבין דפ"פ הכוונה היא פרשת פרה.
בהגהות לקחב"ח בשו"ע תרפה כתב שיש קצת רמז לדבר מהפסוק דכתיב (במדבר יט ב) "וידבר ה' אל משה ואהרן לאמר… זאת חקת התורה אשר צווה ה' לאמר", ואינו מובן מדוע נאמר פעמים לאמר, אלא הפירוש שחוץ מעצם הציווי על עשיית פרה אדומה, יש עוד ציווי נוסף על אמירה של פרשה זו, ומצות זו אנו מקיימים בקריאת פרשת פרה (וכן הביא החת"ס בתורת משה חוקת דף לט ד"ה אשר).
לעומת זאת יש אומרים וכן כתב המשנ"ב (תרפה ס"ק טו) "והרבה אחרונים כתבו שפרשה זו אינה מדאורייתא". וכן מדברי התוס' שנ"ץ (ברכות יג, א ד"ה לשון הקודש) משמע שחיוב הקריאה הוא מדרבנן ודבריו אלו מוכחים מדברי שכתב "דאין שום קריאה מדאורייתא רק פרשת זכור", וכן משמע בתשובות מהרי"ל (סימן קפב) שפרשת פרה מדרבנן מזה שלא הזכיר חיוב קריאה מדאורייתא אלא פרשת זכור, וכן כתב הרא"ם (סימן ב) שפרשת פרה מדרבנן וכתב טעם לדבר לפי שאין טעם בקריאה מדאורייתא וגם מי יודע היכן רמיזה חיוב הקריאה מהתורה (הובא במג"א תרפה א), וכן האריך השל"ה הקדוש (ריש מגילה דף רסו) שפרשת פרה אינה מדאורייתא, וכן כתב הב"ח (תרפח א).
למעשה מכיון שיש שיטות שקריאתה מדאורייתא לכתחילה ראוי לשמוע גם פרשה זו עם כל הדקדוקים של הקריאה (עיין מועדים וזמנים ח"ב סימן קסח).
- סדר הקריאה – והפטרה
מוצאים ב' ספרי תורה, באחד קוראים שבעה קרואים בפרשת השבוע, ובשני קוראים מפטיר פרשת פרה מתחילת פרשת חוקת (במדבר יט א) עד (פסוק יז) "תטמאו עד הערב", והטעם: לפי ששם נתבארו כל דיני פרה אדומה.
הפטרה – מפטירים בנביא יחזקאל (פרק לו, טז לו לח) "ויהי דבר ה' בן אדם" עד "אשר דיברתי ועשיתי". והטעם בהפטרה זו לפי שבנבואה זו נאמר הפסוק (פסוק כה) "וזרקתי עליכם מים טהורים", שהוא מעין הקריאה ואנו גם מבקשים מהקב"ה שירוק עלינו מים טהורים ובערוה"ש (תרפה ו) כתב לפי שהנביא הוכיחם על טומאתם לכן קבועה לפרשת פרה שמטהרת את הטמאים.
סיום ההפטרה: יש כמה מנהגים היכן לסיים מנהג הספרדים לסיים בפסוק לו "אני ה' דברתי ועשיתי", והטעם: לפי שעד פסוק זה יש כ"א פסוקים שהוא מספר הפסוקים שצריך לקרוא לכתחילה בהפטרה שאין לפחות מכ"א פסוקים כמו בתורה שאין פוחתים מג' פסוקים לעלוה ואין פוחתים בשבת מז' עולים סך הכל כ"א (כמבואר טושו"ע רפד א). בני אשכנז: ממשיכים עוד ב' פסוקים עד (פסוק לח) "וידעו כי אני ה'", והטעם: לפי ששם הוא סוף הענין (ערוה"ש שם).
- החילוק בין פרשת זכר ופרה לשקלים והחודש
בשו"ת חכמת שלמה (סימן י) מבאר מדוע רק פרשיות זכור ופרה [לפי חלק מהשיטות] הוי מדאורייתא ומדוע שקלים והחודש לא הוי מדאורייתא, ומבאר על פי דברי הרמב"ם והרמב"ן (בשורש השלישי לספר המצוות) שכל מצוה שאינה נוהגת לדורות אינה מכלל התרי"ג, וא"כ זכור פרה שהם מצות הנהוגות לדורות הם מכלל תרי"ג מצות דמצוות עשה לזכור תמיד מעשיו של עמלק (עיין רמב"ם פ"ה מהלכות מלכים הלכה כ), ולשיטות שפרה הוי מדרבנן לפי שאמנם כשיבנה בית המקדש נתחייב במצות פרה מכל מקום עדיין לא נבנה, ולדעת התוס' שגם פרה הוי מדאוריתא כיון שעל כל פנים לא נתבטלה המצווה לכשיבנה המקדש ולכך מחויבים מדאורייתא
אבל פרשת החודש ושקלים שעיקר המצווה שלהם אינם עומדים לעולם דפרשת החודש רוב הדינים הם רק בפסח מצרים ולא בפסח דורות, וגם פרשת שקלים היה העיקר לתרומת האדנים אבל בעתיד לא יצטרכו להם כלל (עיין רש"י סוכה מא, א) ולכן לא מוכח שהוי דאוריתא.
- נשים בשמיעת פרשת פרה
בספר מועדים וזמנים (ח"ב סימן קסח) כתב שגם לסוברים שפרשת פרה היא מדאורייתא אין חיוב על הנשים לשמוע [כמו שנהגו לשמוע פרשת זכור שהיא מדאוירתא לפי כו"ע), והטעם: לפי שמצוות טהרה פרה אדומה חלה רק על האנשים ולא על הנשים טעם נוסף: לפי שהוי מצוות עשה שהזמן גרמא שזמנה דווקא לפני החג הפסח כדי שישראל יהיו טהורים לרגל וכלל הוא שכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות (עין בבנין שלמה סימן נד).
- דמא בן ניתינה זכה בפרה אדומה
הגמרא במסכת עבודה זרה דף כג עמוד ב מביאה את המעשה עם דמא בן נתינה, שאלו את ר"א עד היכן כיבוד אב ואם אמר להם צאו וראו מה עשה עובד כוכבים אחד לאביו באשקלון ודמא בן נתינה שמו, פעם אחת בקשו ממנו אבנים לאפוד ב ששים רבוא שכר, רב כהנא מתני בשמונים רבוא, והיו מפתחות מונחות תחת מראשותיו של אביו ולא צערו.
דמה בן נתינה קיבל את שכרו בעולם הזה בפרה אדומה שנולדה לו בעדרו מדוע דווקא פרה אדומה ומבואר בשם הקצות החושן כי הפרה שניתנה לו בדווקא למעלתם של ישראל כי דמה בן נתינה הפסיד ממון למצווה שיכלית לכבד את ההורים ועם ישראל הוציא ממון רב למצווה שהיא חוקה לעשות רצון אבינו שבשמים.
