"מר"ח ואילך הם ימי הרחמים והסליחות וימי רצון ויש לכל אדם לעורר לבו בתשובה ולעשות לכפר את אשר חטא על הנפש מיום היותו ולמען יזכה בהישפטו כשבת המלך על כסא דין ביום הרת עולם" (מטה אפרים תקפא א).

חודש אלול הוא חודש הרחמים והסליחות וימים אלו מיוחדים לעשיית תשובה (טור תקפא), והטעם: משום שבו היום עלה משה רבנו למרום לקבל לוחות אחרונות, ונשתהה שם ארבעים יום וירד בעשירי בתשרי שהיה אז גמר כפרה, ומאז הוקדשו ימים אלו לימי רצון ויום העשירי בתשרי ליו"כ (טור לבוש תקפא א, קצוש"ע קכח א).

הטעם שנקרא חודש אלול

לשון החודש: אלול מלשון מעולה שנאמר (מלכים ו א) "ובלולים יעלו" לפי שבכ"ה באלול נברא העולם (מדרש שמות החודשים).

ביאור אחר: אלול מלשון קציר, ובארמי חיפוש וחיטוטו. ויש אומרים: מלשון לתור – חיפוש כמו שפירש אונקלוס על הפסוק (במדבר יג ב) "שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען" ויתורו ויאללון דהינו שענין של החודש הזה הוא חיפוש וריגול וחקירה שיחקור האדם את דרכיו כמו שנאמר (איכה ג, מ) "נחפשה דרכהו ונחקורה ונשובה עד ה'" (תולדות האדם פרשת כי תבוא בשם מהרח"ו ז"ל).

מזלו של חודש אלול נראה כבתולה (ספר יצירה פרק חמישי משנה ט).  והטעם: על שם הפסוק (ירמיה לא כ) "שובי בתולת ישראל שובי אל עריך אלה" לפי שחודש זה נקבע לתשובה (ספר יצירה שם).

טעם אחר: לפי שאז ניראת השמש כדמות בתולה הקוצרת שיבולים במגל המורה על זמן הקציר (שפתי חכמים הקדמה לר"ה פרק ו המזלות ב).

חודש מלא או חסר: אלול תמיד חסר [כ'ט יום] וזה מימות עזרא כדאמרינן (ר"ה יט, ב) מימות עזרא לא מצינו אלול מעובר של שלושים יום.

הטעם שניתן חודש אלול לתשובה קודם עשרת ימי תשובה

כדי לעשות הכנה לתשובה עליונה, משל לרופא שרצה לתת סם חזק ומשלשל מה עושה, ביום הראשון נותן לו סם חלש לרפות את בני מעיו לשלשלו מעט, ביום השני נותן לו סם חזק המשלשל יותר, כן ניתן חודש אלול לעשות בו הכנה לתשובה על ידי סליחות ולימוד חזק ממנהגו ובזה יהיה תיקון לעונות ואח"כ יבואו עשרת ימי תשובה שהם חזקים וגדולים ומטהרים לגמרי את האדם מעונותיו (ברכת חיים לרבינו יוסף חיים הפטרת נצבים).

מנהגי חודש אלול

תקיעה בשופר

מתחילין לתקוע בשופר אחר תפילת שחרית (שו"ע תקפא א)

יש הנוהגים להתחיל לתקוע מיום א' דר"ח (מטה אפרים תקפא ז), ויש נוהגים: מיום ב' של ר"ח אלול לתקוע בשופר, מקום התקיעה  בסוף תפילת שחרית (טור תקפא א). סמך לדבר (תהילים פא ד) "תקעו בחודש שופר" משמע חודש שלם ומזה הטעם נהגו לתקוע ביום ב' דר"ח דאז הוא ל' יום עם ב' ימים של ר"ה (מטה משה תשעח).

בני ספרד לא נהגו לתקוע תקיעות אלול.

הטעם שתוקעים בשופר בראש חודש אלול

לפי שבו ביום עלה משה רבנו למרום לקבל לוחות אחרונות, והעבירו שופר במחנה שמשה עלה להר שלא יטעו ישראל עוד אחר עובדה זרה, כמו שטעו בראשונה שטעו בחשבון הימים ועשו עגל, וא"כ על ידי השופר נתעלה ה' יתברך ונתיירא שנמנעו ישראל מלחטוא, ועל זה נאמר בתהילים (מז ו) "עלה אלוהים בתרועה", לכן אנו תוקעים כדי למנוע את העם מחטא ועון, כיון שעכשיו קרב הזמן של יום הדין שבו הקב"ה יושב ודן את העולם כלו והרי הוא בעבור סור מרע (לבוש תקפא א).

טעם אחר: כדי לעורר את הלבבות ע"י קול השופר שיחזרו בתשובה כדכתיב (עמוס ג ו) "אם יתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו" משל לדבר מלך כשבא לצור על העיר וכן הצופה על המגדל כשרואה חיילים באים על העיר דרכו להריע ולתקוע להזהיר את העם שיהיו על משמרתם (מהרי"ל מנהגים).

הטעם שתוקעים כל החודש [אע"פ שבזמן שמשה רבנו עלה למרום תקעו רק בר"ח]

בכדי לעורר את העם בתשובה, כדכתיב (עמוס ג ו) "אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו" (טור או"ח תקפא). טעם אחר: כיון שהתחילו סור מרע תוקעים גם כן כל החודש שיעשו טוב, וסמך לדבר (תהילים פא ד) "תקעו בחודש שופר" משמע שנתקע חודש שלם והוא כדי לעורר העם שיעשו תשובה על הראשונות (לבוש תקפא א).

טעם אחר בתקיעה: כדי לערבב השטן שלא ידע מתי חל ראש השנה (טור תקפא א), הלבוש כתב קצת בשונה: כדי לבלבל השטן שיזכור יום דינו לעתיד לבוא (לבוש תקפא א).

טעם אחר: כדי שיהיה התוקע רגיל בתקיעות של ר"ה ולא יבוא לידי טעות (דרשת מהר"ח או"ז ר"ה, מנהגי מהר"ם מרוטנברג).

טעם אחר: כדי לחנך התינוקות, טעם אחר: שידעו שדורשים בהלכות החג קודם החג ל' יום (הגהות הרד"ל על פרד"א פמ"ו).

רמז למנהג לתקוע בחודש אלול על פי מה שהביא הבית יוסף בסימן תכב בשם הגאונים רמז לאמירת הלל בר"ח ממזמור תהילים קנ "הללו אל בקדשו" י"ב פעמים הללו כנגד י"ב חודשי השנה ולכן כופלים כל הנשמה כנגד חודש העיבור [אדר ב'] ולפי זה "הללו בתקע בשופר", מכון כנגד חודש אלול (קצה המטה תקפא כ).

הטעם שתוקעים מר"ח

לפי שהוא דמיון לבעל חובו שנותנים לו ב"ד זמן ל' יום כדי למצוא כדי גאולתו להפטר מנוגשיו, כמו כן נותנים לאיש הישראלי זמן להכין עצמו ל' ימים קודם יום הדין בתשובה, תפילה וצדקה, כדי לתקן מה שפגם (אלף המגן תקפא יא).

הטעם שתוקעים בתפילת שחרית

לפי שעלית משה למרום הייתה בהשכמה (מהרי"ל) טעם אחר: לפי שאז כולם נמצאים בבית הכנסת, טעם אחר: לפי שעדיף לתקוע קודם שיוצאים בני אדם למלאכתן כדי שיעשו מלאכתן בדרך התורה (אגרו"מ חאו"ח ח"ד ס כא אות ה).

עמידה בתקיעות

יש אומרים: שאין צריך לעמוד בתקיעות אלו, ומה שנוהגים לעמוד משום שבדרך כלל הוא במקום דבלאו הכי עומדים (שו"ת שבט הקהתי ח"ג קפא, קובץ פסקים ותשובות אלול תשרי עמוד טז).

חובת הציבור

יש אומרים: שמצוות תקיעת שופר בחודש אלול הוא חובה על הציבור כמו קריאת התורה שהוא חיוב על הציבור ולא על המתפלל היחיד.

ציבור שלא תקעו בשחרית

יש אומרים: שצריכים להשלים ולשמוע התקיעות במנחה, והטעם: לפי שהסיבה שתוקעים בתפילת שחרית לפי שהתקנה היתה לתקוע רק פעם ביום ותקנו לתקוע בבוקר לפי שהכל מצוים בבית הכנסת, או לפי שתוקעים קודם צאתם למלאכתם, ולכן אם שכחו לתקוע בשחרית צריך לתקוע במנחה מעיקר הדין כדי לתקוע פעם אחת ביום (אגרו"מ חאו"ח ח"ד ס כא אות ח).

ויש אומרים:   שאין ענין להשלים את התקיעות אחר מנחה (הגריש"א הליכות והנהגות תשרי עמוד 3, ציץ אליעזר ח"ב סימן מה).

תקיעות בלילה

יש אומרים: שאין לתקוע בלילה בכל חודש אלול אפילו להלתמד, והטעם: לפי שאין לעשות התעוררות בלילה והתקיעות מעוררים המדות העליונות (עורה"ש תקפא יב, מועד לכל חי יא ב).

נשים: נשים אינן צריכות לשמוע תקיעות אלו (פסקים והנהגות אלול תשרי עמוד יז).

מפסיקים לתקוע בערב ראש השנה (שו"ע תקפא ג). והטעם:

כיון שבשלושים יום כיון דדש דש דהיינו שבל' יום רצופים הדבר נעשה טבע אצל האדם ולא ישפיע עליו יותר [כמו שמצאנו אצל טיטוס (גיטין נו, ב) שלאחר ל' יום התרגל לשמיעת הכאה] ולכן מפסיקים בערב ראש השנה (הגר"א בפירוש על ספר יונה פרק ג פסוק ג). [עוד טעמים עיין בלב המועדים]

הטעם שאין תוקעים בעשרת ימי תשובה

לפי שטעם התקיעה הוא כדי לערבב השטן שלא ידע מתי ר"ה ועשרת ימי תשובה הם אחר ראש השנה ולא שייך טעם הנ"ל (פרישה תקפא ג).

טעם אחר: משום שנראה כמוסיף על המצוות דומיא לישן בשמיני עצרת בסוכה (דברי ישראל ח"א קנט בשם לקחב"ח ח"ד גיליון תקפא ס"א).

הטעם שתוקעים רק תשר"ת ולא מוסיפים תש"ת ותר"ת

הב"ח (תקצב ג) הביא את דברי הערוך שכתב שבכל פעם שתוקעים צריך לתקוע תשר"ת תש"ת ותר"ת, והטעם: משום שאם יתקעו רק תשר"ת לבד או רק תש"ת ותר"ת לבד עלולים לטעות שזה עיקר התקיעות, וכתב דלפי זה גם בחודש אלול יצטרכו לתקוע כך.

והטעם שלא נהגו כן בתקיעות בחודש אלול: לפי שמצד ההלכה סגי לתקוע בחזרת הש"ץ רק תשר"ת כמש"כ הרמ"א בסימן תקצב, ואע"פ שאין נוהגים כן, באלול סומכים על דברי ר"ת (ב"ח שם).

הטעם שאין מברכים על תקיעות של חודש אלול

דעת ר"ת (ברכות יד,א ד"ה ימים) שמברכים על מנהג הטעם שאין מברכים על תקיעת שופר ובפרט למה שכתב בפרקי דר"א (פרק מו) "תקנו חכמים שיהיו תוקעין בשופר, וכתב בעל תבואות שור (יור"ד כח ס"ק לז) שכל מקום שכתבו הגאונים בלשון "תקנו חכמים" בודאי שקבלה זו היתה בידם ונתקנה בימי חכמי הש"ס אף שלא הוזכרו בגמרא

שלא תקנו ברכה אלא במנהג שיש בו ענין בעצם המנהג כיון שראטו חכמים לתקנו למצוה כגון הלל בר"ח נר חנוכה מקרא מגילה מה שאין כן תקיעת שופר בחודש אלול שאין התקיעות מצוה לעצמה אלא הכשר מצווה תשובה לעורר את העם לתשובה ואם יתערוו מעצמם אין צורך בתקיעת שופר ולכן לא שייך תתקן ברכה על זה  (כתבי הגר"י שור סימן ב, שו"ת רבבות אפרים חלק א סימן שצג).

טעם אחר: כמו שמצאנו בשמיני עצרת דיושבים בסוכה ואין מברכים והטעם משום שלא יראה כבל תוסיף ה"ה הכא אין מברכים כדי שיהא ניכר שהתקיעות הם רק לקיים המנהג ולא למצווה (שו"ת תשובות והנהגות חלק ד סימן קלד).

ברכת שהחינו: הטעם שאין מברכים שהחיינו על תקיעת זו לפי שאינו אלא מנהג, ועוד שאין הנאת הגוף (קונטרס תשובות והנהגות עמוד מד).

לדקדק בתקיעות חודש אלול

תקיעות בשופר פסול

יש אומרים: שאין מדקדקים בתקיעות אלו שיהיו תקיעות כדין תקיעות של ר"ה  ולכן אפשר לתקוע אף בשופר פסול (ריטב"א רה כו, ב ד"ה אמר לוי הגר"ש קמיצנקי), והטעם: משום שתקיעות אלו אינם אלא לעורר לתשובה (עיין שבט הקהתי ח"ג ס' קפג אות ד).

ויש אומרים: שאין לתקוע בשופר פסול, והטעם: לפי שחז"ל תקנו לתקוע בשופר ולא בחצוצרה, אבל אם אין לו שופר אחר כשר מותר גם בזה  (הגריש"א הובא בספר וישמע משה עמוד קצד,שו"ת שבט הקהתי ח"ג ס' קפג אות ד).

קטן בתקיעות אלו

יש אומרים: שלכתחילה יש לגדול לתקוע תקיעות אלו ולא קטן, והטעם: מפני כבוד הציבור (הגרח"ק הובא בספר האלולאים קודש לה' פרק ה ה הערה 252).

ויש אומרים: שכל התקיעות צריכות להיות לכתחילה כמו בר"ה לפי זה יש להקפיד שקטן לא יתקע (עיין שו"ת שבט הקהתי ח"ג ס' קפג אות ד).

אמירת מזמור "לדוד ה' אורי וישעי" (תהילים כז)

נהגו בני אשכנז לומר בתפילת שחרית וערבית מזמור (תהילים כז א) "לדוד ה' אורי וישעי", ובנוסח ספרד נהגו לאמרו בתפילת מנחה אחרי "עלינו לשבח", ואומרים עד שמיני עצרת ועד בכלל (מטה אפרים תקפא ו, קצוש"ע קכח ב), בני ספרד לא נהגו לאומרו , וכן מנהג הגר"א שאין אומרים כלל "לדוד ה' אורי".

תחילת אמירתו: יש שמתחילים מיום א' (ספר תניא), ומנהגינו להתחיל ביום ב' דר"ח (קצוש"ע קכח ב).

הטעם באמירת מזמור זה ע"פ במדרש שוחר טוב, (תהילים כז פיס' ד) "אורי" – זה ר"ה, "ישעי" – זה יו"כ, "כי יצפנני בסוכה" – זה סוכות (אלף למטה תקפא ס"ק ו).

יש שדחו טעם זה, והטעם דאם זה הסיבה אם כן יצטרו לומר את כל הפסוקים בתנ"ך שנדרשים על ראש השנה ויו"כ פעמים ביום (ר' אברהם דוד לאוואיט בספרו שער הכולל).

טעם אחר: לפי שבמזמור זה יש י"ג שמות הויה שהם כנגד י"ג מידות של רחמים שהם מאירים בימים אלו (בפנים יפות בפרשת אחרי מות ויקרא טז כא בתוד"ה וכתב).

טעם אחר: במזמור זה נאמר בפסוק יג "לולא האמנתי וכו'" לולא אותיות אלול (אוצר כמ"י סימן ס).

טעם אחר: במזמור זה נאמר "אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח". "זאת" בגמטריה 408, כמנין צום, קול, ממון, שהם תשובה, תפילה וצדקה, אשר בכוחם להעביר את רוע הגזירה, כנאמר בתפילות הימים הנוראים (הליכות עולם סימן תקפא סעיף י).

טעם אחר: על פי הגמרא  בתענית (ח, ב) שאומרת שאין  לבקש על שני דברים כאחד דאינו נענה אפילו על אחת מהם, וקשה שהרי בר"ה ויו"כ מבקשים כמה בקשות, אך ביאור הענין לפי שכל הבקשות כונתם לדבר אחד לעבודת ה' שלא יהיה שום מניעה בעבודת ה', וזה שאמר דוד המלך אע"פ שבקשתי הרבה בקשות אחת היא, אחת שאלתי מאת ה' ולא יותר, שבתי בבית ה' כל ימי חיי, ולפיכך אמרינן אותו בחודש אלול ותשרי שאז אנו מבקשים מהשי"ת הרבה בקשות ובכך שאומרים "לדוד ה' אורי" ובו הפסוק "אחת שאלתי מאת ה'" מגלים אנו דעתינו שבקשותינו אחת היא וכדאי שתתמלא (ספר שארית מנחם מהרה"ק מוישווא עפ"י פירושו של הפנים יפות על הפסוק אחת שאלתי).

מקום אמירתו

ישנם מנהגים רבים היכן לומר פרק זה בתפילה

בתפילת שחרית:  יש הנוהגים לאומרו אחרי חזרת הש"ץ ותחנון קודם חצי קדיש, ויש אומרים אחרי חצי קדיש (קצה המטה תקפא ס"ק טז), הטעם: לפי שטעם אמירת מזמור זה לפי שיש בו כוונת י"ג מידות של רחמים ולכן יש בו י"ג שמות הוי"ה, לכן אומרים זאת אחר שמו"ע כמו שאנו אומרים בכל השנה י"ג מידות אחר שמו"ע (משמרת שלום תקפא א ג), טעם אחר: כדי שלא להרבות בקדישים.

אחרי "שיר של יום"(משנ"ב תקפא ס"ק ב) ובר"ח ובשבת אומרים אחר תפילת שחרית יחד עם שיר של יום של שבת ור"ח, והטעם שנאמר אחרי שיר של יום: לפי שתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם (מט"א שם ו).

בדיניו: יש לומר קדיש בין "שיר של יום" ל"לדוד ה'", והטעם: כדי שלא יראה שגם "לדוד ה'" הוא חלק מ"שיר של יום" (משנ"ב שם ס"ק ב).

יש הנוהגים: אחר "עלינו לשבח" אחר "תקיעת שופר": בנוסח ספרד שעלינו הוא סיום התפילה אומרים אותו אחר עלינו, והטעם: כדי להסמיכו לתקיעת שופר (קצה המטה תקפא ס"ק טז), ומנהג אשכנז: אחרי "קווה אל ה'" ונראה מהטעם כדלעיל.

קדיש אחר "לדוד ה'": יש הנוהגים שלא לומר קדיש יתום אחר "לדוד ה'", והטעם: כדי שלא להרבות בקדישים (הערה שעל פסקי סידור הרב).

ביום שמתפללים מוסף: נוסח ספרד שאומרים שיר של יום אחר שחרית אומרים לדוד אחר גמר תפילת שחרית קודם אין כמוך או אתה הראת, ומקדים שיר של יום מפני שתדיר ואינו תדיר תדיר קודם (מטה אפרים תקפא ו).

בתפילת מנחה (מטה אפרים תקפא ז, משנ"ב שם ס"ק ב)

יש אומרים: לפני "עלינו לשבח", והטעם: כדי לא להרבות בקדישים, ויש אומרים: אחר "עלינו". והטעם: נראה לומר משום שתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם (חיי משה תקפא כ).

תפילת מעריב: אחרי "עלינו לשבח" (אלף המגן תקפא ו)

קדיש בתרא: יש אומרים: שיאמרו אחר אמירת "לדוד ה'", והטעם: לפי שברכו נתקן למאחרים לבוא לכן כל מה שאפשר לאחר אמירתו מאחרים (הגרח"ק בשם החזו"א הובא באורחות רבנו ח"ב ר"ה עמ' קסה).

ומנהגינו: לומר "ברכו" אחר "עלינו לשבח", והטעם: להראות שאמירת "לדוד ה'" היא הוספה מיוחדת (דברי יוסף עמ' קפא בשם הגר"ש דבליצקי).

סליחות לבני ספרד

בני ספרד: מתחילים באמירת סליחות מראש חודש (שו"ע תקפא א) והטעם: לפי שמשה רבינו עלה להר סיני לקבל לוחות אחרונות והעבירו שופר במחנה משה עלה להר שלא יטעו עוד אחר ע"ז והוי עת רצון (משנ"ב ריש תקפא), טעם אחר: כשם שאמרו חז"ל "דורשין בהלכות הפסח קודם הפסח שלושים יום" (פסחים דף ו.), כמו כן ראוי להקדים שלשים יום קודם ר"ה להרבות בתפילה ותחנונים ולעורר הלבבות לתשובה (חיבור התשובה למאירי עמ' 260).

אמירת תהילים

אמירת תהילים: נוהגים בכל יום של ימי החול מראש חודש אלול ואילך לומר אחר התפילה עשרה מזמורי תהילים בציבור (משנ"ב תקפא ס"ק יג), ואין המנהג לומר בציבור ואין מתחילים בר"ח לפי שאין אומרים סליחות ותחנונים בר"ח (משנ"ב תקפא ס"ק א בשם הפרי מגדים), ומכונים לגמור ספר התהילים ב' פעמים לפני ראש השנה והוא עולה בגימטרייא "כפר" (מטה אפרים תקפא ס"ק ח).

ובעשרת ימי תשובה אומרים יותר מעשרה פרקים כדי לגמור כל התהילים פעם שלישית לפני יו"כ (מטה אפרים תקפא ס"ק ח).

בדיקת המזוזה

חובה מדרבן לבודק את מזוזות ביתו כל שלוש וחצי שנים (יומא יא, א שו"ע יור"ד רצא). ומיהו יש אנשי מעשה שנוהגים לבדוק את המזוזות בחודש אלול מדי שנה בשנה (מטה אפרים תקפא, קיצור שולחן ערוך קכח ח).

שליחת כרטיס ברכה

המנהג לשלוח איש לרעהו כרטיס ברכה עם איחולים לבבים לקראת יום הדין

ישנם המתנגדים למנהג הזה, והטעם: משום שהמנהג הזה בא מהאומות ויש בזה משום הכליה בדרכיהם וצריך לבטל (אוצר מנהגי ישראל תחילת דיני ראש השנה בהערה).

הטעם שאין לחוש לחוקות הגוים: כיון שאין עושים כן כד להידמות להם אלא לאחל איש לרעהו ברכת גמר חתימה טובה (שו"ת נחלת פנח