תפלת שמונה עשרה – כריעות
שמונה עשרה
שמו"ע – יש הקוראים לתפילה זו תפילת העמידה לפי שתפילה זו חייבת להיאמר בעמידה (זוהר פרשת בראשית) ויש שקוראים אותה תפלת שמו"ע על שם שמונה עשרה ברכות שמתפללים ואע"פ שיש בה י"ט ברכות לפי שברכת המינים – ולמלשנים תיקן שמואל הקטן בכל זאת השם שמונה עשרה לא ישתנה.
- שמו"ע כנגד מי
אבודרהם מבאר מדוע נתקן שמונה עשרה ברכות כנגד מי
אמר ר' הלל בריה דרב שמואל בר נחמינו – כנגד י"ח אזכרות – שם ה' שאמר דוד המלך במזמור (תהילים כט) "הבו לה' בני אילים".
רב יוסף אמר – שמו"ע כנגד י"ח אזכרות [שם ה'] שבקריאת שמע שנמצא שמונה עשרה פעמם שם השם מוזכר בק"ש בין ה' ובין אלוקים
תנחום אמר רבי יהושע בן לוי – כנגד שמונה עשרה חוליות שבשדרה שבשעה שאדם עומד ומתפלל צריך להתכוף בכולם מהיכן לומידם דין זה מהפסוק בתהילים שאומר "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך" (ברכות כ"ח).
ר' חנינא בשם רבי פנחס אמר – כנגד שמונה עשרה פעמים שאבות [אברהם יצחק ויעקב] כתובים בתורה, ולפי שלמדו חיוב תפילה מן האבות [אברהם – שחרית יצחק מנחה יעקב תפילת מעריב] לכן תקנו שמונעה עשרה ברכות כנגד ח"י פעמים שאבות כתובים בתורה.
ר' חייא בר אבא אמר – כנגד שמונה עשרה ציוויים הכתובים בפרשת משכן שני, לפי שהתפילות נתקנו בזמן הבית שני הוא אומר שתקנו כנגד שמונה עשרה ציוויים הכתובים במשכן שני.
עוד כתב אבודרהם כי שמונה עשרה פעמים בכל שבוע אנו מתפללים שמו"ע שש ימי השבוע כפול שלוש פעמים בכל יום.
- מי חיבר את תפילת שמו"ע
הגמ' במגילה אומרת "מאה עשרים זקנים וביניהם כמה נביאים תקנו שמו"ע על הסדר" (מגילה יז) ביאור נתקנה על עניני המאורעות שהיו בעולם (הובא בשבלי הלקט סימן יח).
"מגן אברהם" – כשניצל אברהם אבינו מאור כשדים פתחו מלאכי השרת, ואמרו "מגן אברהם".
"מחיה המתים" – כשעקד אברהם אבינו את יצחק בנו על גבי המזבח וניצל, אמרו "מחיה המתים".
"האל הקדוש" – כשבא יעקב ופגע בשערי רחמים והקדיש שמו של הקב"ה, אמרו "האל הקדוש".
"חונן הדעת" – כשלימד גבריאל את יוסף שבעים לשונות לפני שנפגש עם פרעה מלך מצרים לפתור לו את החלומות , אמרו "חונן הדעת".
"הרוצה בתשובה" – כשעשה ראובן מעשה בלהה ונקנסה עליו מיתה ישב ועשה תשובה, אמרו "הרוצה בתשובה".
"חנון המרבה" – כשעשה יהודה מעשה תמר ואמר "צדקה ממני" ונסלח לו, אמרו "חנון המרבה לסלוח".
"גואל ישראל" – כשאמר הקב"ה למצרים לישראל וגאלתי אתכם, אמרו "גואל ישראל".
"רופא חולי" – כשריפא רפאל את אברהם אבינו אחרי הברית, אמרו "רופא חולי".
"מברך השנים" – כשזרע יצחק ומצא מאה שערים, אמרו "מברך השנים".
"מקבץ נדחי ישראל" – כשבא יעקב למצרים והתקבצו השבטים עם יוסף, אמרו "מקבץ נדחי ישראל".
"מלך אוהב צדקה ומשפט" – כשאמר הקב"ה "ואלה המשפטים", ולימדים את הלכות ומשפטים והדינים אמרו "מלך אוהב צדקה ומשפט".
"שובר אוהבים" – כשטבעו מצרים בים, אמרו "שובר אוהבים ומכניע זדים".
"משען ומבטח" – כשאמר הקב"ה ליעקב יוסף ישית ידו על עינך ובטח על דבריו ואחר כך נתקיים אמרו "משען ומבטח לצדיקים".
"בונה ירושלים" – כשבנה שלמה המלך את בית המקדש, אמרו "בונה ירושלים".
"מצמיח קרן ישועה" – כשהלכו בני ישראל בים סוף ואמרו שירה, אמרו "מצמיח קרן ישועה".
"שומע תפילה" – כשנאנחו בני ישראל במצרים מן העבודה "וישמע ה' את נאקתם" אמרו "שומע תפילה".
"המחזיר שכינתו" – כשירדה שכינה במשכן אמרו "המחזיר שכינתו", ביאור שנסתלקה על ידי העגל ועכשיו חזרה.
ויש אומרים שתקינו ברכה זו – כשחזרה השכינה בבית שני אמרו ה"מחזיר שכינתו לציון".
"הטוב שמך" – כשהכניס שלמה את הארון לבית המקדש ונענה, נתן הודאה ושבח אמרו "הטוב שמך ולך נאה".
"שים שלום" – כשנכסו ישראל לארץ ונתקיים "ונתתי שלום בארץ" אמרו "המברך את עמו ישראל בשלום".וביאור הכוונה לפי שמעשים אלו נעשים בכל יום והם הכוללים כל מה שנעשה תחת השמש, שמעשה אבות סימן לבנים ואנו צרכים להתפלל שיהיה עימנו כמו שהיה עימהם לכן תקנו להתפלל עליהם בכל יום.
הירושלמי בברכות כתב "מאה ועשירים (נביאים) ומהם שמונים וכמה נביאים" תקינו תפילה זו (ברכות פ"ב ה"ד).
ברכת המינים – ולמלשינים – ברכת המינים או כמו שאנו קוראים "ולמלשינים" תיקן שמואל הקטן אחר חורבן בית שני כשרבו הצדוקים והמינים תקן ברכה זו, כדי להנצל מן הצדוקים שהלשינו לפני הרומאים על היהודים והיו מכחישי התורה (ברכות כח).
- סדר הכריעות
בתפילת שמו"ע אנו כורעים – משתחווים בתחילה ובסוף
כריעות – כורעים בשמונה עשרה "באבות" תחילה וסוף ו"במודים" תחילה וסוף. הטעם בכריעות – שכן הוא מתכסיסו של מלך בשר ודם שמבקשים ממנו בקשה צריך שישחה לפניו תחילה פעם או פעמים וכן שנפטרים ממנו בשחייה ולכן נהגו לעשות כן לפני מלך מלכי המלכים (לבוש קיג).
הוספה של כריעות – "ואם בא לשחות בכל ברכה מלמדים אותו שלא ישחה" (שו"ע קיג א) והטעם א: שלא יבוא לעקור תקנה דרבנן שיגידו שכל אחד שוחה היכן שרוצה (משנ"ב קיג). טעם אחר: משום שנראה כגאווה שמחזיק עצמו יותר כנוע מכל אדם (משנ"ב קיג).
צורת הכריעות – כורע עד שיתפקקו כל חוליותיו ביאור שמחמת הכריעה בולטים החוליות שבגוף (שם).
היכן כורע – באבות כשאומר "ברוך" יכרע ברכיו וכשאומר "אתה" ישחה עד שיתפקקו חוליותיו וב"השם" יזקוף כדכתיב "ה' זוקף כפופים", ו"במודים" יכרע ראשו וגופו כאגמון בבת אחת.
- ג' פסיעות לפני שמו"ע
לפני שמתחיל שמו"ע הולך לאחריו ג' פסיעות וחוזר בתחילת שמו"ע. והטעם כדרך קידום והגשה (רמ"א בשם הרוקח). הט"ז מביא טעם אחר: דכתיב ג' פעמים הגשה בענין תפילה, א. "ויגש אברהם בראשית" (יח ב), ב "ויגש אליו יהודה" (בראשית מד, ג), ג. "ויגש אליהו" (מלאכים א –יח) כנגד זה תיקנו שלוש פסיעות לפני שמונה עשרה
