שינה בשבת
שינה בשבת
מתוך עלון לב המועדים מתוך סידרת הספרים לב המועדים של הרב יהודה לב שליט"א העוסקת בטעמי הלכות הדינים והמנהגים
השו"ע כותב ואם רגיל בשינת צהרים אל יבטלנו [בשבת] כי עונג הוא לו ויש אומרים דאף מי שאינו רגיל לישון בחול ישן בשבת (כה"ח רצ אות ו עיין שם הטעם) וכן כתב השל"ה (קיצור השל"ה שבת נר מצווה נג) ואחר האכילה ישן מעט.
מקור לדבר: מהירושלמי (שבת פרק טו הלכה ג הובא המאירי בית הבחירה שבת קיח, ב) "מצות עונג שבת גדולה עד מאוד… ובירושלמי אמרו במה מענגו מר אמר בשינה ומר אמר בתלמוד תורה ולא פליגי כאן בתלמיד כאן בבעל הבית".
ביאור תלמיד חכם שלומד כל השבוע מענגו לשבת בתלמוד תורה ובעל הבית בשינה (מאירי שם בשם רבותיו). והמאירי עצמו מפרש להפך תלמיד חכם שכל השבוע עוסק בתורה אז מענגו לשבת בשינה ובעל הבית שמתעסק כל השבוע בעסקיו ראוי לו להתעסק בשבת מעט בתורה דרך עונג.
סמך לדבר להאריך בשינה בבוקר: לפי שבכל ימות השבוע נאמר בתמיד של שחר (במדבר כח ד) "בבוקר בבוקר" ובתמיד של שחר של שבת לא נאמר בבוקר אלא (במדבר כח ט) "וביום השבת" ומלשון זה משמע איחור מימי החול לכן נוהגים לישון בשבת בבוקר וביום יותר (מרדכי מסכת שבת פרק כל כתבי סימן שצח).
סמך נוסף: בכל הקרבנות כתוב (ויקרא ט יז, במדבר כח כג) "עולת הבוקר" חוץ מקרבן שבת והכונה שבשבת לא השכימו כל כך (מהרי"ל הלכות שבת).
דורשי רשומות נתנו רמז לענין זה: שבת ר"ת שינה בשבת תענוג (מדרש הובא בכתבי האר"י ובליקוט הראובני פרשת ואתחנן טז יב, קיצור השל"ה מסכת שבת עניני עירוב שבת).
ב' עניני שינה בשבת א. להאריך בשינת שחרית (וכך פסק מור"ם רפא), ב. שינת צהריים (רמ"א רצ א ואם רגיל בשינת הצהריים אל יבטלנו, כה"ח שם אות ו).
טעם בשינה: לפי שעל ידי השינה ניצול מהרבה מכשולים, כגון מדיבורים אסורים ושמיעת לשון הרע, ואין תענוג גדול מזה לנפש ובשינה תהיה תועלת גדולה לנפשו שעל ידי כך ינצל מחילול שבת שהיותו ער לא ימלט מלדבר דברים בטלים (ילקוט מעם לועז פרשת משפטים כג יב).
טעם אחר: לפי שבשבת טרודים שרי האומות לקבל מזון כל אחד לאומה שלו ומכיון שהם טרודים במזונם הם לא שולטים ואינם מקטרגים בשבת, ולכן שינה בשבת תענוג שהנשמה הולכת למעלה ואין שטן ואין פגע רע (ילקוט ראובני פרשת ואתחנן ד"ה ופן תשא בשם האר"י ז"ל, הובא בכה"ח פלאג'י כט ט).
טעם אחר: בכל הנבראים יש שינה, ואפילו מים ישנים ואם הם לא ישנו יתקלקלו, רק שהמים יש לה חיות מעט וישנים מעט, כל הנבראים ישנים כפי חיותו שינתו, וכל שיש יותר חיות צריך יותר שינה, והאדם שיש לו חיות מרובה על כל הנבראים הוא ישן ביותר כדי שיתחדש יותר ולכן בשבת קודש כיון שיש לאדם נשמה יתירה יש יותר חיות וצריך יותר שינה (בני יששכר מאמר השבתות מאמר י אות ו בשם חכמי הקבלה).
יש מבארים שהכוונה שינה, מלשון שינון דהיינו שהשינון והלימוד בשבת הם תענוג, והיינו שבשבת יש להרבות ולהוסיף בלימוד התורה (נוהג כצאן יוסף שבת לו עמוד קסד).
יש אומרים: שיפה לאדם לשמור עצמו שלא לישון כל כך בשבת, והטעם: שלא יבוא לידי ביטול תורה (משנ"ב רצ ס"ק ג), כי יפה שעת אחת בתורה… (ספר חסד לאלפים סימן רלא).
כוונת השינה
יש אומרים: שיאמר לפני השינה "הריני מוכן לישן כדי שתהא דעתי צלולה ומיושבת עלי לעבודת ה' יתברך, ובשבת יוסיף ומשום עונג שבת וכו'" (פלא יועץ ערך שינה, כה"ח רלא אות ז).
מנהגם של גדולי ישראל
האר"י היה ישן ביום השבת אחר האכילה שיעור ב' וג' שעות (שער הכוונות דרוש קידוש ליל שבת דרוש א, שערי תשובה רצ ד"ה צהרים).
וכתב בשערי תשובה רבים מקיימים מנהג האריז"ל ומי יתן אם יקיימו שאר הנהגותיו ואזהרותיו כי קודש הם (שע"ת סו"ס רצ בשם מזחיק ברכה אות ב).
הגר"א היה רגיל למעט בשינה ביום השבת, וכששאלו אתו והרי נאמר שינה בשבת תענוג, אמר להם כיון שקראו בשם תענוג אין ראוי להרבות בו ויש להרבות בעסק התורה (הובא ריש ספר דברי אליהו).
מרן החיד"א החיד"א לא היה ישן כלל ביום השבת ואמר שהשינה בשבת היא דוקא לתלמידי חכמים הראשונים (קונטרס שמע טוב שבסוף מעגל טוב נכתב על ידי נכדו מפי רבי משה אזולאי).
זמן השינה
אף מי שישן בשבת מכל מקום לא ירבה יותר מדאי בשינה, והטעם: כדי שלא יביאנו לידי ביטול תורה שאפילו תלמידי חכמים שלומדים בכל ימות השבוע שיש להם מצוה שיתענגו ביותר, אין הכוונה שיבלו כל היום בתענוגים, אלא הכוונה היא שימשכו בתענוג יותר משאר בני אדם ואדרבה חייב אדם לחדש חידושי תורה כמו שמובא בזוהר (ח"ג רעג ע"א) שבמוצאי שבת שואל הקב"ה את הנשמה מה חידשה בשבת (משנ"ב רצ ס"ק ג בשם א"ר שם ב).
סמך לדבר מזמירות של ליל שבת בפיוט מה ידידות "והשינה משובחת כדת נפש משיבה" דהיינו השינה משובחת רק אם כדת נפש משיבה ולא לישון כל היום ולבטל מהתורה אלא תכף לאחר שינה מועטת יקום ויעסוק בתורה (פירות עץ חיים על זמירות של שבת).
הגאון ר' חיים פלאג'י (כה"ח סימן כט אות ט) כתב בימות הקיץ לא ירבה בה יותר מג' שעות ושעה ומחצה בימות החורף.
לא יאמר בשבת נישן כדי לעשות ממלאכתנו בערב (מג"א רפט א)
לא יאמר אדם נישן כדי שנעשה מלאכתנו במוצאי שבת שאסור לומר למחר אעשה, ואפילו אם חפץ לכתוב דברי תורה, והטעם: מפני שמראה שמה שישן ונח בשבת הוא בשביל יום חול והוי זלזול כבוד יום שבת אלא יאמר ננוח כי שבת היום (ספר חסידים רסו הביאו משנ"ב רצ ס"ק ד, כה"ח שם אות ז, של"ה מסכת שבת). טעם אחר: דהוי כמכין משבת ליום חול (ערוה"ש רצ א, משנ"ב שם ס"ק ד).
שינה היא תענוג או אחת משישים במיתה
הטען שאומרים ששינה היא תענוג והרי השינה (ברכות נז, ב) היא אחת משישים במיתה מכיון שבשבת יש נשמה יתירה שניתן לאדם, השינה היא באמת תענוג ולא אחד מששים במיתה כי קדושת השבת מסיעת לכך שירגיש בה תענוג (ילקוט ראובני ואתחנן).
האם מותר להיות ערים כל ליל שבת ולעשות משמר
יש אומרים: שאסור להיות ער כל ליל שבת [ולעשות תיקון כרת], והטעם: כמו שאסור לצער עצמו ולהתענות בשבת (שו"ת תורה לשמה סימן תמט, שו"ת לב חיים ח"ב סימן קפ).
ראייה לדבר: מדברי הטור והרמ"א (רצ א) שכתב שהרגיל בשינת צהרים אל יבטלנו, כל שכן שאין לבטל שינת הלילה דודאי אדם רגיל בה (שו"ת ציץ אליעזר חלק ז סימן כג שאלה ב אות ה שהביא מספר זה השולחן חלק א להגאון ר' שרייה דבליצקי זצ"ל).
ראייה נוספת מדברי רש"י (כתובות סב, ב ד"ה מע"ש) שכתב שהוא ליל תענוג ושביתה והנאת הגוף (הגר"ש דבילצקי בספרו זה השולחן ח"א סימן רצ).
ויש אומרים: שאם לימוד התורה הוא תענוג בשבילו עד שתענוג זה יותר מצער מניעת שינה אפשר, כמו שמותר להתענות תענית חלום בשבת (שו"ע רפח ה משנ"ב שם ס"ק טו) שאז התענית עונג לו יותר מאכילה (נשמת שבת סימן רג על פי מהר"ל בספר גבורת ה פרק נ, לענין מעשה בר"א ור' יהושע שהיו מספרים כל אותו הלילה, וכן אמר הגריש"א הובא בספר קונטרס קנין תורה עמוד פו, שו"ת ציץ אליעזר ח"ז סימן כג אות ה).
