רב בית הכנסת – חזן – שמש

רב בית הכנסת – חזן – שמש

• רב בית הכנסת

תואר רב מתיחס למנהגי הרוחני של הקהילה תפקידו לשמש מנהיג דתי לבני הקהילה, לפסוק בכל ענינים המעשים הדרושים בהלכה, לנהל את התפילות, לדרשות בשבתות וימים טובים מהלכות החג, למסור שיעורים לצעירים ולמוברגים, וכן לערוך את טכסי החיונים בחי היהודי ברית מילה, נשואים, קבורה, וכן מוכרים את החמץ בערב פסח אצל הרב ישנם רבנים שבלטו כפוסקים גדולים בהלכה, ישנם רבנים שהמיוחדות שלהם להיות דרשנים מיוחדים ושמם יצא למרחקים.

מקום מושבו של הרב: הרב יושב כשפניו כלפי הציבור ושאר כל הציבור יושבים שורות שורות פניהם כלפי ארון הקדוש ואל פני הרב (רמ"א קנ ה). והטעם: כדי שיתביישו העם מהרב ויישבו בבית כנסת באימה וביראה. יש הנוהגים שמקום הרב בבית הכנסת מצפון לארון הקודש כאשר הארון בצד מזרח (פמ"ג מ"ז צד ג) והטעם: על פי הגמרא (ב"ב כה, ב) "הרוצה שיחכים ידרים" לכן מקום הרב מצפון לארון הקודש שאם יהיה מדרום לארון ויתפלל נטוי לדרום "נראה כהופך עורף לארון הקודש" (פמ"ג שם).

נהגו לחכות עד שיסיים הרב את תפילת שמונה עשרה ואז מתחילים החזרה והטעם: כיון שרוב האנשים מתפללים במהירות והמתפלל מילה במילה לא יוכל לומר קדושה עם הציבור לכן ממתינים לרב שהוא מתפלל במתינות (משנ"ב קכד ס"ק יג), רב שמאריך אין צריך להמתין לו (משנ"ב קכד ס"ק יג).

• חזן – בעל תפילה – שליח ציבור

בתקופת הגמרא והמשנה החזן תפקד כשמש בית הכנסת ועורך את הטכסים הדתים בבית הכנסת, היום המונח חזן הכוונה לשליח ציבור שיש לו קול נעים שעובר לפני התיבה.

המנהג בבני אשכנז שהחזן בתפילת שחרית ניגש לעמוד בסוף אמירת פסוקי דזימרא באמירת "ישתבח" וקדיש אצל קהילות ספרד וגם בקהילות החסידים השליח ציבור ניגש עוד באמירת ברכת השחר ואמר בקול רם והציבור עונה אחריו אמן.

ישנה הלכה כשמגישים בבית כמסת אחד מהקהל להיות שליח ציבור צריך לסרב בהתחלה ולומר שאינו רוצה ואם אינו מסרב אומרת הגמרא זה דומה לתבשיל שאין בו מלח ומצד שני לא יסרב יותר מדאי שאם מסרב יותר מדאי דומה לתבשיל שהקדיח מלח – שיש בן הרבה מלח כיצד יעשה פעם ראשונה יסרב, שניה מהבה מבאר רש"י מזמין עצמו מראה שרוצה פעם שלישית פושט את רגליו ויורד וניגש לעמוד (ברכות לד, א שו"ע נג טז)

הטעם שצריך לסרב: לפי שדבר שנראה כגדלות צריך לסרב ולפי שש"ץ צריך להיות הגון וריקן מעבירות ועינו וכו' אם לא יסרב נראה כמחשיב עצמו כאדם גדול ולכן מסרב מעט ולא יסרב יתר מדאי שמראה בכך שאינו מעריך את חשיבות המצווה ואם אמר לו אדם גדול כגון רב בית הכנסת אמר לו לגשת לעמוד אינו מסרב לו כלל (שו"ע נג טז) והטעם משום שאין מסרבים לגדול משנ"ב שם ס"ק מה) במקום שאין אחר שמוכן להיות שליח ציבור והתפילה מתעכבת יכול לעלות גם מעצמו (שו"ת תשובות והנהגות ח"א קיב).

הסיבה שהיום לא נהגו העולם לסרב ג' פעמים

לפי שבזמן הגמרא רוב הציבור לא היה יודע להתפלל תפילה והשליח ציבור היה מוציא אותם ידי חובה בחזרת הש"ץ ולכן אין לאדם להחזיק עצמו לבקי שיוציא את הציבור ידי חובה ולכן דרך ענווה היה סרב עד שהיה עולה להיות ש"ץ, ובזמנינו שכולם בקיאים ויש סידורים והחזן אינו מוציא ם את הציבור ידי חובה אין חיוב לסרב (תשובות והנהגות ח"א סימן קי"ב).

עטיפת טלית בתפילה בציבור

בהלכה כתוב שעל החזן להתעטף בטלית בכל תפילה ותפילה, והטעם משום כבוד התפילה וכבוד הציבור (שיח תפילה שער ז ב). טעם אחר: כדי ללבוש בגד מיוחד לתפילה (שם) יש מקומות שלובשים בכל התפילות שחרית מנחה וערבית, ויש מקומות שאין לובשים טלית בתפילת מנחה ותפילת מעריב ויש מוקמות שרק בתפילת מעריב אינם לובשים טלית והטעם: כיון שלילה לאו זמן ציצית ולא יוכל לברך אז להתעטף בטלית (שיח תפילה שער ז ב). ובשבת ויו"ט נהגו ללבוש טלית גם מי שאינו מקפיד ללבוש ביום חול והטעם לכבוד יום שבת, טלית על הראש: טוב תמיד שיהיה השליח ציבור מכסה ראשו תמיד בטלית והטעם: כדי שלא יביט לצדדים (מטה משה א סג).

ישנה עןד הלכה לגבי השליח ציבור שלא יאריך בתפילתו כל שמאריך בתפילתו לא טוב הוא עושה והטעם: מפני טורח הציבור שצריך להמתין לו עד שיסיים תפילתו (שו"ע נג יא).

שמש

• שמש הוא תפקיד עתיק ימין שאינו קיים היום תפקידו היה לקבל את הכרעות החשובות הנוגעות בבית הכנסת, הוא היה המפקח הראשי, בעיירות במזרח אירופה תפקידו היה לכנס את הציבור לתפילת שחרית ובימי הסליחות היה דופק על דלתות הבתים כדי להעיר את האנשים לאמירת סליחות , ומכיון שהיה לו תפקידם רבים היו ממנים לו עוזרים.

ידיעה חשובה לכל הבעלי תפקידים בבית הכנסת

כל מי שממנים אותו גבאי או שמש או שאר תפקידים בבית הכנסת צריך לדעת שכמה שהוא ישרת את הציבור באמונה יהיו כאלה מהציבור שידברו עליו וכמו שכתוב אצל מרדכי היהודי במגילת אסתר אחרי שהושיע את אם ישראל מגזרות המן "רצוי לרוב אחיו" ולא כתוב לכל אחיו שהיו כאלה שלא מצא חן בעיניהם שהוא מקושר למלכות ולכן המתמנים על הציבור יתמנו על דעת כן ולא להיפגע ובכך יהיה להם יותר קל לשאת את עול הציבור בסבלנות.