רבי שמעון בר יוחאי ובנו מתחבאים במערה

רשב"י ובנו מתחבאים במערה

בימים שחי רבי שמעון בר יוחאי היתה תקופה קשה לעם ישראל שלטו בה הרומאים הרשעים את רדפו את היהודים ובמיוחד את רבי שמעון בר יוחאי ולמה

בבית אחד ישבו כמה מחכמי ישראל ודיברו על הרומאים, ומי הם היו רבי שמעון בר יוחאי, רבי יהודה בר אילעאי, ורבי יוסי, אדם נוסף ישב והקשיב לשיחה שלהם אבל את פיו לא פצה מי הוא היה, יהודה בן גרים. פתח ראשון רבי יהודה ושיבח את הרומאים ואמר כמה נאים מעשיהם של אומה הזאת, ולמה ? הם תקנו שווקים – חניות, תקנו גשרים כדי שיוכלו לעבור ממקום למקום, תקנו מרחצאות – מקום שבו אפשר להתרחץ בסוף יום עבודה ולהוריד את הלכלוך ואת הזעה [בתקופה ההיא לא היה כמו היום לכל אחד מקלחת בבית], רבי יוסי שתק ולא אמר כן או לא, פתח פיו רבי שמעון בר יוחאי ואמר "כל מה שהם תקנו לא תקנו אלא לעצמם" תקנו שווקים כדי שיהיה להם היכן לקנות אוכל בגדים ועוד, תקנו מרחצאות בשביל לעדן ולהתענג בהם רק את עצמם, תקנו גשרים כדי שאנשים  יכולו  להגיע ממקום למקום בקלות לא עשו כן אלא בשביל לקחת מס – תשלום מכל עגלה שעוברת על הגשר.

הלך ר' יהודה בן גרים וסיפר את דברי החכמים לחברים שלו ולידידים שלו וכל אחד סיפר לחבר נוסף עד שנודע הדבר למלך והם כעסו מאוד על בזיון של מלכות, ועשו משפט שלא בפני התנאים הצדיקים וגזרו את דינם, ר' יהודה שדיבר טוב על הרומאים יקבל פרס לכן יעשה ראש המדברים בכל מקום דהיינו איש חשוב, רבי יוסי ששתק ולא אמר דבר פרס לא יכול לקבל עונש גדול גם לא, בסך הכל לא אמר שום דבר רע אלא משהו סימלי ולכן אמרו שיגלה לציפורי, אבל רבי שמעון בר יוחאי שדבר רע על הרומאי דינו למיתה.

כאשר נודע הדבר לרשב"י שהרומאי מחפשים אותו בשביל להרוג אותו ברח הוא ובנו אלעזר מביתם והתחבאו בבית המדרש ולמדו תורה בכל יום אשתו של רבי שמעון היתה מביאה להם אוכל שיאכלו וכד עם מים שישתו וכך התחבאו לאורך זמן

כעבור זמן התגברו החיפושים אחרי רבי שמעון והדבר נודע לרבי שמעון חשש רבי שמעון שמא יתגלה המחבוא שלהם ואמר ל בו רבי לאלעזר אני חושש שמא יתערו את אמא על ידי שיתנו לה עונשים והיא עלולה לגלות למלכות היכן אנו מתחבאים והם יבואו ויתפשו אותנו וחלילה יהרגו אותנו לכן נברח מהבית המדרש בלי להודיע לאמא ובכך לא יגלו את מקום המחבוא באמצע הלילה יצאו רבי שמעון ובנו מבי הדרש וברחו מחוץ לעיר והתחבאו במערה בכפר פקיעין ונעשה להם נס ונברא להם עץ חרובים שממנו הם אכלו, וכן מעין מים חיים שממנו הם שתו.

בזמן שהן היו במערה הם היו פושטים את בגדיהם כדי שלא יתקלקלו הם לא ידעו כמה זמן הם יצטרכו להיות במערה ולא היה להם אפשרות לצאת ולקנות בגדים, הם חפרו בורות והיו מתכסים בחול עד הצווואר תוך שהם לומדים ועוסקים בתורה רק בשעת התפילה הם היו יוצאים הבור לובשים את בגדיהם מתפללים לקב"ה  ולאחר התפילה היו פושטים את בגדיהם וחוזרים לבור מלא החול .

כמה שנים היו במערה שנים עשר שנים היו במערה רשב"י ובנו ר"א ואי ש לא ידע היכן הם מתחבאים, אליהו הנביא היה מגיע בכל יום והיה לומד איתם באותו זמן הגיע רשב"י לדרגות גבוהות ובשנים הללו שהיה מערה בצורה כזאת התגלו לו סודות התורה וסתרי תודה.

לאחר שני עשרה שנה מת המלך שגזר את גזרת המות על רשב"י והתבטלה הגזרה אך לא היה מי שיודיע לרשב"י שהמלך מת והתבטלה הגזרה והוא יכול לצאת מהמערה אף אחד לא ידע היכן הם נמצאים, בא אליהו הנביא ועמד בפתח המערה ואמר "מי יודיע לבן יוחאי שהמלך מת וגזרותיו התבטלו" שמע זאת רבי שמעון ובנו רבי אלעזר ומיד יצאו מהמערה.

שיצאו מהמערה ראו אנשים שהם חורשים את השדות שלהם וזורעים אותם התפלאו רשב"י איך העולם נוהג כמנהגו ואמר לבנו איך האנשים האלו מניחים חיי עולם הבא ועוסקים בחיי שעה בחרישה והזריעה כל מקום שנתנו עיניהם מיד נשרף מחמת הקדושה שהיתה להם ואז יצאה בת קול ואמר הלה להחריב את עולמי יצאתם מהמערה חזרו למערה

חזרו למעשה למשך עוד שנה עוד י"ב חודשים ואחרי י"ב חודש החליטו שוב ח=לצאת מהמערה, כשהיו הולכים והיו רואים אנשים שלא עוסקים בתורה היה רבי אלעזר מעניש אותם במבטו ורבי שמעון היה מרפאה אותם עד שאמר לו אביו בני די לעולם אני ואתה שאנו עוסקים בתורה.

בערב שבת כשהלכו בדרך ראו זקן אחד שיהי מחזיק בידו שתי חבילות  הדסים ורץ לביתו שאלו רשב"י למה אתה לוקח את בשתי החבילות של הדס מה תעשה איתם אמר להן לכבוד שבת הבאתי את זה להריח, ושוב שאלו רבי שמעון אם כן מדוע הבאת שתים ולא מספיק חבילה אחת ענה להם הזקן אחד כנגד "שמור" ואחד כנגד "זכור" אמר רבי שמעון לבנו תראה כמה חביבות יש להם לישראל במצוות ושמחו שמצאו יהודי שמקיים כך את מצות עונג שבת ונחה דעתם ויותר לא הקפיד רבי אלעזר על שום איש ובכך לא נפגעו האנשים.

לאחר שיצאו מהמערה שהיו בת שלוש עשרה שנה ורוב הזמן היה בתוך החול לא היה להם הרבה כוח וכל גופם נתמלא בפצעים, כששמע זה חתנו של רשב"י [האבא של אשתו של רבי שמעון] שקרוא לו רבי פנחס בן יאיר שהחתן שלו והבן שלו יצאו מהמערה הלך לקבל את פניהם והביא אותם לטבריה לחמי טבריה כדי לרחוץ את גופם בחמי טבריה ראה רבי פנחס את כל גופו של רשב"י מלא פצעים מלא סדקים מחמת החול שישבו בו התחיל לבכות מחמת הצער ונשרו דמעות של רבי פנחס על גבו הפצוע של רבי שמעון וכאב לו לרבי שמעון לפי שהדמעות מלוחות ומלח על פצע פתוח זה מכאיב מאוד

אמר לו רבי פנחס אני עצוב שכך אני רואה אותך פצוע ומוכה אמר לו רבי שמעון אשריך שראיתנו בכך שאם לא היתה רואה אותי מלא בפצעים וחבורות לא היתה מוצא אותי מלא בתורה ומעשים טובים

לאחר שרחצו במי טבריה התרפו להם הפצעים וגופם התחזק ורשב"י המשיך ללמוד ולממד את עם ישראל