רבי אלעזר בנו של רשב"י

ילדתו –  בנו של רשב"י רבי אלעזר היה גיבור עצם אחר חתונתו לא היה תורתו אומנותו אלא מוליך סחורה ממקום למקום, ואשתו היתה אופה כל היום והוא אכל הכל, פעם עברו שתי אדנים סוחרים ורואה התנהגותו אמר אחד לחבריו, כנאה שנחש רעה יש בבטנו שאוכל הכל והשני אמר לו כפי מה שהוא יאכל יביא רעב לעולם, וחרה הדבר לרבי אלעזר לקח את החמורים שהיה להם בחוץ והגביהם והניחם על גג הבית

כאשר חזרו ולא מצאו את חמוריהם הבינו שאלעזר עשה להם את הדבר הזה, הלכו לאביו רבי שמעון וסיפרו לו מה שדברו על בנו ומה שעשה להם בנו, אמר להם רבי שמעון למה דברתם עליו רעה וכי משלכם הוא אוכל, לכו ופייסו אותו  ותאמרו לו שאני אמרתי שיחזיר לכם את החמורים בחזרה ועשו כן לקח אלעזר חמור אחד ביד אחד והשני בידו השנית והורידם להם,

אחר כך בא אליהו הנביא ובקש ממנו להוליך לו חבילתו בחומרו לעיר הסמוך ואמר לר לו רבי אליעזר אין צריכים לזה חמור, ולקח אותו וחבילתו יחד והגביהו על שכמו נשאו, באמצע הדרך הכביד עצמו אליהו עליו, ואמר לו רבי אלעזר שיפסיק להכביד עצמו כי ישליך אותו ארצה ושוב ישבו לאכול ביחד באמצע הדרך אמר לו אליהו ראה איזה פרנסה קשה בחרת לך למה לא תהיה כאביך שיושב ולומד והסביר לו את חשיבות התורה, השיב לו אלעזר כבר מאוחר ואי אפשר לו בכזה זמן להתחיל ללמוד, אמר לו אליהו אני ילמד איתך והסכים ולמד איתו י"א שנה עד שנתעלה ונתגדל לרבי אלעזר בן רבי שמעון (מדרש שיר השירים ה יד ופסיקתא דרב כהנא י).

בר מצווה של ר"א בנו של רשב"י (זוהר חדש י)

רבי שמעון בר יוחאי הזמין תנאים להשתתף בסעודה אשר סידר להם, וקישט את ביתו בשטחים יקרים, והושיב את החכמים בצד אחד הוא בצד השני והיה שמח מאוד, שאלו רבנן מה השמחה היום יותר משאר הימים, השיב להם, היום בא נשמה קדושה לאלעזר בני משום זה הנני שמח, הושיב לאלעזר בנו על ידו ואמר בני שב היום אתה מתעלה בקישטין קידושין.

התחבא במערה 

כשנגזר דינו של אבי רבי שמעון בר יוחאי על ידי הרומאים למיתה הלך רבי שמעון והתחבא במערה יחד איתו היה בנו רבי אלעזר, ככה הם היו במערה י"ג שנים, ולמדו תורה מתוך צער ובכך הצליחו לגלות את סודות התורה שעד אז לא היו ידועים לאיש,

בתפקיד למצוא גנבים

רבי אלעזר פגש את הממונה מטעם המלך שהיה ממונה לתפוס גנבים, שאל אותו רבי אלעזר איך אתה יודע שאתה תופס את הגנב אולי אתה תופס צדיקים שאינם גנבים ואת הגנבים שהם מתחבאים ביום במסתור אתה לא תופס, שאל אותו הממונה מה אני יעשה הרי אני חייב לתפוס גנבים, אמר לו אני יתן לך עצה תכנס בשעה רביעית של היום לחנות שמוכרים דברי מאכל אם אתה רואה אדם ששותה יין ומנמנם כאשר  הוא אוחז את הכוס תברר מה העבודה שלו, אם הוא תלמיד חכם כנראה שקם בבוקר ולכן עכשיו הוא עיף, ואם הוא פועל אפשר שמא השכים למלאכתו מוקדם ולכן הוא עייף וכן אם יתברר שהעבודה שלו בלילה לכן הוא עיף ביום, ואם יתברר שהאדם הזה לא נמצא מאחד מג' הקטגוריות האלו ואף על פי כן הוא מנמנם בשעות הבוקר סימן שהוא גנב ותתפוס אותו ותמסור למלכות

כששמעו את העצה הזאת בבית המלכות אמרו שמי שנתן את העצה יקיים אותה ומאז רבי אלעזר היה ממונה מטעם המלכות לתפוס גנבים

רבי יהושע בן קרחה לא מצא חן בעיניו התפקיד של רבי אלעזר שמוסר גנבים למלכות ועונשם היה ברך כלל מיתה שלח לו חומץ בן יין  – רשע בן צדיק הרי חלק מהגנבים שאתה מוסר היו יהודים עד מתי אתה מוסר עמו של אלהינו להריגה, שלח לו רבי אלעזר תשובה "קוצים אני מכלה מן הכרם" דהיינו שאיני מוסר אלא את הרשעים חזר ואמר לו רבי יהושע יבא בעל הכרם – הקב"ה ויכלה את קוציו מכרמו ואתה אל לך למסור את עמו בני ישראל להריגה.

רבי אלעזר בקש על עצמו יסורים

היה מעשה שיום אחד פגש רבי אלעזר כובס, הכובס כינה את רבי אלער חומץ בן יין אמר ר"א מאחר והכובס הזה חצוץ כל כך על כרחך שהוא רשע וראוי למסור אותו למלכות וכך עשה אמר למלכות שיתפסו אותו ויניחו אותו במעצר ולאחר זמן ניתן הדין למיתה, אחרי שרבי אלעזר נירגע הלך לבית המעצר כדי להוציאו  ולא מצא אותו כי כבר הוציאו להריגה אמר עליו את הפסוק "שומר פיו ולשנו שומר מצרות נפשו" ביאור שאם היה שומר על הפה שלו ולא מקלל את רבי אלעזר לא היה מת

שהעמידו אותו לתליה עמד רבי אלעזר ובכה אולי באמת הכובס אינו גנב וסתם הורגים אותו אמרו לו שהכובס הזה עשה עיברה חמורה ביו"כ ודינו מיתה

למרות שאמרו לו שהכובס היה איש רע שהגיע לו מיתה לא נרגע רבי אלעזר וקיבל עליו יסורים כדי לכפר לו את מות הכובס

הגמרא מספרת כל יום היו מקפלים תחתיו שישים לבדין וכדי שיספגו את הדם בבוקר היו מושכים מתחתיו שישים קערות מלאות בדם בערב אמר ליסורים בואו אחיי בואו רעיי ובבוקר אמר להם לכו אחיי ורעיי מפני ביטול תורה

פטירת אבי אלעזר בנו של רשב"י

גמרא (ב"מ פד, ב) כשהגיע זמנו של רבי אלעזר בנו של רשב"י להסתלק מהעולם אמר לאשתו, אני יודע שחכמים כועסים עלי ולא יתעסקו בי כראוי, הטעם שכעסו אליו חכמים לפי שהיה תופס גנבים (שם פד, ב) מטעם המלכות והיו נלקחים גנבים ונמסרים למכלות לעונש והיו לחכמים קרובי משפחה  מבין הנתפסים (רש"י שם ד"ה דרתחי עלי). לכן אני מבקש ממך אחרי מיתתי לא תספרי לחכמים עם פטרתי, אלא תניחי את גופי בעלית הבית ולא תפחדי ממני, אמר רבי שמעון בר נחמני סיפרה לי אמו של רבי יונתן כאשתו של רבי אלעזר ברבי שמעון סיפרה לה

הטעם שרבי אלעזר בקש זאת הרי יש מצות קבורה ומי שמבטל את מצווה הזאת עובר בלא תעשה

לפי שכאן אין את הטעם של ביזוי המת שכן ידע רבי אלעזר שלא שלוט בו רימה ותולעה, שכבר ניסה זאת על עצמו וכן טעם של כפרה לא היה צריך שכן היסורים כבר כיפרו עליו  (מהרש"א שם)

טעם אחר: שהרי הסיבה שלא רצה שיקברו אותו הוא לכבדו כמו שאמר לאשתו שחשש שחכמים לא יספידו אותו בכבוד הראוי לו, ורק לאחר שיראו שלא שלטו בגופו רימה ותולעה יקברו אותו במקום הראוי לו במערה של אביו רשב"י, ומשום כבוד המת מותר שלא לקברו כשם שמותר להלין את המת אם זה לכבדו של מת (מהרש"א שם, חידושי אגדות למהר"ל ד"ה איגנין).

לא פחות משמונה עשרה ולא יותר מעשירים ושתים שנה השארתי את גופו של רבי אלעזר בעליה, כשעליתי לראות את שערות ראשו , היא הבחינה כשנתלש שער יצא ממנו דם, יום אחד ראיתי תולעת שיצאה מאזנו ונחלשה דעתי [לפי שחששה שגופו מתחיל להרקב] נתגלה אליה בעלה בחלום ואמר לה שלא תחשוש כי זהו עונש שעל שיום אחד שמעתי בזיון של תלמיד חכם ולא מחיתי כראוי.

הטעם שדווקא היום יצא לו התולעת מאזנו מפני שהיה זה באותו היום בשנה שבו זלזל בכבדו של התלמיד חכם (יעב"ץ שם ד"ה יומא).

טעם אחר: אולי באותו יום מת אותו הצורבא מרבנן וביקרו בשמים את מעשיו ומצאו בו שזלזל בו בפניו של רבי אלעזר, ואליו רבי אלעזר לא מחה על כך כפי שהיה ראוי לו למחות (יעב"ץ שם).

נפלאות שעשה רבי אלעזר אחרי פטירתו כשהיה בעלית הגג

כשבאו שנים לדין תורה, היו עומדים לפני הדלת, אמר אחד את טענותיו והשני השמיע טת טענותיו, יצא קול מלמעלה ואמר, אי שפלוני אתה חייה, אי שפלוני אצה זכאי, יום אחד רבה אשתו של רבי אלעזר עם השכנה שלה, אמרה לה השכנה שלה, תהיי כבעלך שלא ניתן לקבורה.

הטעם שדנו לפניו והרי תורה לא בשמים היא

לפי שדיני ממונות הם שונים, ובלע י הדין קיבלו על עצמם לקיים את כל מה שיפסוק רבי אל עזר ברבי שמעון, וכיון שממון הוא דבר שניתן למחילה לכן יכלו בעלי הדין לדון אצלו (מהרי"ץ חיות ב"מ פד, ב).

קבורת רבי אלעזר

אמרו חכמים כולי האי ודאי לאו אורח ארעא אחרי שהדבר נודע לציבור שאינו נקבר אין זה דרך העולם להחזיק גוף בלי קבורה כל כך הרבה שנים (רש"י שם ד"ה כולי האי), דעה אחת בגמרא מדוע קרבו אותו לפי שרשב"י נתגלה לחכמים בחלום ואמר להם בדרך רמז פרידה ביאר רש"י שם ד"ה פרידה גוזל אחד אחת יש לי ביניכם ואי אתם רוצים להביאה אצלי, הלכו חכמים להתעסק בו להכינו לקבורה, ולא הניחו בני העיר עכבריא שהיתה סמוכה לעירו של רבי אליעזר להתעסק בקבורתו, ולמה כי בכל השנים שהיה ישן רבי אלעזר בעליה, לא נכנסה חיה רעה בעירם שכן זכותו של רבי אלעזר הגינה עליהם.

הטעם שלא הגיעו חיות רעות, לפי שחיות רעות מגיעים מפני שנשבעים לשוא ועל ידי שרבי אלעזר ממקומו בעלייה דן דין צדק כל אותם שנים לא היתה בעיר שבועות שווא (מהרש"א חידושי אגדות שם).

יום אחד ערב יום הכיפורים היו בני אדם טרודים, שלחו רבנן בני הכפר שהיו קרובים אליו, והוציאו את מטתו של רבי אלעזר והביאוהו למערת אביו רשב"י במירון, כשהגיעו לקבר מצאו נחש שהקיף את המערה כעין גלגל וזנבה בתוך פיו (רש"י שם ד"ה דהדרא) אמרו לו, נחש נחש פתח פיך ויכנס בן אצל אביו, פתח את פיך וקברו את רבי אלעזר במערה. (גמרא בב"מ פד, ב).

הטעם שהיה שם דווקא נחש בפתח המערה כדי לרמוז שלא מת זה רבי אלעזר אלא בעטיו של נחש [שבגלל הנחש נגזרה גזרת מיתה על הבני האדם] ולא בעוונו דכבר בחיו הי הלו צער מערה ונתמרקו עונותיו (עיין ברכות ה, א שיסורים ממרקין כל עונתיו של האדם) (מהרש"א חידושי אגדות בב"מ פד, ב).

פטירת רבי יוסי נכדו של רשב"י ובנו של אלעזר

לאחר שנים נפטר רבי יוסי נכדו של רשב"י חשבו כולם שמין הראוי לקבור את הנכד בקבר של סבו רבי שמעון ואביו רבי אלעזר כשהגיעו עם המטה לפתח המערה עמד נחש גדול ופתח את פיו ולא הניח להם להכניסו למערה יצאה ב קול מן השמים ואמרה אמנם רבי יוסי חכם ומופלג בתורה אולם אין הוא זכאי להקבר יחד עם רשב"י ורבי אלעזר בנו כיום שלא הצטער על התורה כפי שהם הצטערו במשך שלוש עשרה שנה שהיו במערה ולכן לא זכה להגיע לדרגתם (עיין ב"מ פה, א).

רבי אלעזר הקלירי הוא רבי אלעזר בנו של רשב"י

יש פיוטי רבי אלעזר הקלירי יש אומרים שהוא רבי אלעזר בנו של רשב"י (תוס' חגיגה יג, א ד"ה ורגלי, רא"ש ברכות פרק ה ב"י קיב הגהות מיימוניות פרק ו הלכות תפלה ס"ק ב, שער הכונות בענין נוסח התפילה דף נ ט"ד )