קערת ליל הסדר – איך מסדרים את קערת ליל הסדר

סדר קערת ליל הסדר

בראש השולחן נמצאת קערת ליל הסדר מתחת לקערה נמצאת ג' מצות ומעליו מניחים את הדברים הנצרכים לסדר יבואר

• סידור הקערה

איך מסדרים את הקערה לפי שיטת לרמ"א לפי סדר מצוות הלילה, דהיינו  ראשון מניחים  את הכרפס ומי מלח, ולאחר מכן את ג' המצות, ואחרי זה את המרור וחרוסת, זרוע וביצה, והטעם: כדי שלא יעבור על המצוות והכל יהיה מונח כסדר שהוא צריך (שו"ע תעג א).

• מנהג העולם הוא לסדר כשיטת הארי ז"ל

דהיינו  שיניח שלוש מצות ועליהם את הקערה ויניח למעלה מימין את זרוע והביצה משמאל, מתחת להם באמצע יניח את המרור, מתחת יניח את החרוסת מימין וכרפס נמוך קצת משמאל, ומתחת באמצע את המרור של כורך (החזרת) (ערהו"ש תע"ב יא, באר היטב תעג ח).

לדעת הגר"א – יניח את מרור מימין, ואת  החרוסת משמאל, ג' מצות באמצע [ מלמטה] , זרוע למטה מימין ביצה משמאל (מעשה רב סימן קפא).

• הטעם שאין בכך את החסרון שאין מעבירים על המצוות לשיטה זו

לפי שחרוסת מניחים  רק זכר בעלמא, והמרור אין חסרון שאין מעבירין על המצוות כיון שאינו חביב אצל אדם ואין לו דין קדימה לענין ברכות הנהנין ולכן אין מקפידים אם יצטרך לעבור עליו (שו"ע הרב כו)

• ג' מצות

בקערת ליל הסדר מניחים שלוש מצות הטעם שמניחים לפניו ג' מצות, שתי מצות בשביל לחם משנה כמו בכל שבת ויו"ט שלוקחים לחם משנה , והמצה השלישית בשביל לחצות לשנים, חצי אחד בשביל לקיים מצות "לחם עוני" מה דרכו של עני בפרוסה אף אנו בפרוסה, והחצי השני בשביל האפיקומן (פסחים טז ,א, רשב"ם ותוס שם). ועוד מצאינו רמז ל'ג' מצות  שהם  רמז לשלושת אבות  אברהם יצחק ויעקב (דעת זקנים שמות י"ב – ח), ועוד זכר לג' מיני לחמי תודה שהיוצא מבית האסורים חייב להביא (ברכות נד, ב), ובני ישראל יצאו מבית האסורים ממצרים והג' כנגד לחמי תודה שצריך להביא על הודיה שנצלו מבית האסורים  (מהר"ל סדר הגדה ד, המנהיג סימן סט), ועוד זכר לשלוש  סאין קמח סולת ששרה אמנו אפתה לאורחים באלוני ממרא ואותו היום אומר רש"י שם  פסח היה (דעת זקנים מרבותינו בעלי התוספות, מעשה רוקח נח בשם רב שרירא גאון).

מרור – מניחים מרור על הקערה והוא זכר "לוימררו את חייהם בעבודה קשה".

חרוסת – זכר לטיט שהיו משתעבדים בו אבותינו, ובו טובלים בו את המרור (הכנת החרוסת עיין במרור). עוד מובא בתוס' במכת פסחים שהוא  כדי להמית את הקפא [מין תולעת שנמצאת במרור והוא מסוכן למי שאוכל אותו  והוא מת על ידי החרוסת] במרור שלא תזיקנו היום הקפא לא מצוי (תוס' פסחים טו, ב בד"ה קפא).

כרפס – לוקח ירק ששמו כרפס, והיום  לא מקפידים על ירק כרפס אלא לוקחים ירק שברכתו אדמה לוקחים לכרפס – המנהג המצוי הוא שלוקחים תפוחי אדמה מבושלים (ערוה"ש תעג י), יש שנוהגים לקחת מלפפון לכרפס (קנין תורה ח"ד סימן נג), יש שלוקחים צנון (מחזור ויטרי סט) ובקיצור שולחן ערוך (סימן קמח ס"ב) כתב שצנון הוא  המובחר לקחת לכרפס, יש שלוקחים פטרוזיליה (מג"א תעג ס"ק יד), יש שלוקחים סלרי (שו"ת חת"ס או"ח קלב), יש שלוקחים שומר והסבירו את מנהגם שהוא על פי דברי רבינו מנוח על הרמב"ם חמץ ומצה (פרק ח ה- ב) שהשומר טוב לעוברות ומניקות מה שאין כן הכרפס, וטוב לקחת ירק זה רמז שלילה זה הוא ליל שימורים (בא"ח סימן כז).

חומץ או מי מלח – מניחים קערה שבו יש מי מלח או חומץ והמנהג המצוי להניח בו מים עם קצת מלח שבהם טובלים את הכרפס, והטעם בטבילה: כדי שישאלו התינוקות מודע טובלים הלילה , ועדיף ליקח מי מלח והטעם: משום שרומז ליסוד וכתיב "ברית מלח" (הגדת מהר"ל מפראג).

ושני תבשילים – משחרב בית המקדש תקנו חכמים שיהיו על השולחן בשעת אמירת ההגדה שני מיני תבשילים אחד זכר לקרבן הפסח והשני זכר לקרבן חגיגה שהיו מקריבים בזמן שבית המקדש היה קיים (פסחים קיד, א), ונהגו שאחד מהתבשילים יהיה בשר ויהיה מפרק הנקרא זרוע והשני וביצה (שו"ע תעג – ד). ויש שנתנו רמז מדוע דווקא ב' תבשילים: כנגד ב' שלוחים משה ואהרון ששלח הקב"ה במצרים והם גאלו את עם ישראל  (חק יעקב תעג ט בשם הרוקח סימן רפז).

• זרוע 

נהגו לקחת לתבשיל זרוע של עוף , והטעם: לזכר שגאלם הקב"ה בזרוע הנטויה כדכתיב (שמות ו – ו) "וגאלתי אתכם בזרוע נטויה" (מהרי"ל סדר הגדה ו).

אופן הכנת הזרוע – צולים אותו ע"ג גחלים, זכר לפסח שהיה נצלה בשפוד (ט"ז שם). ואע"פ שהפסח היה ניצלה על גבי שיפוד של רימון כיון שטורח לחזר אחריו לכן מספיק  בצליה על גבי גחלים  גחלים (משנ"ב תעג כט) המנהג היום לצלות את הזרוע על גבי  כירת הגז (ויגד משה סימן ג אות ז), וכן נהג הגרשז"א (שלמי מועד פרק עח, וכן מובא בקובץ מבית לוי).

• ביצה

דבר נוסף מניחים על הקערה ביצה והיא זכר לקרבן חגיגה שהיו מקריבים בזמן שבית המקדש היה קיים בי"ד בניסן  ונאכל עם קרבן הפסח, וביצה מלשון בעא כלומר "בעי רחמנא למפרקינן" (מהרי"ל סדר הגדה ו, קצוש"ע קיח ה, משנ"ב תעג ס"ק כג), ביאור: שמבקשים שהקב"ה שיוציאנו מהשעבוד ומהגלות שאנו נמצאים היום, והטעם שבחרו לקחת דווקא ביצה לפי שהיא מהירה להתבשל (ב"י תעג ב בשם י"א),

טעם אחר: לוקחים ביצה לפי שהיא מסמלת אבלות, לפי שפסח יחול תמיד ביום שיחול בו ליל תשעה באב כמו שדרשו חז"ל במדרש איכה על הפסוק "השביעני במרורים" זה ליל פסח "הרוני לענה" זה ליל תשעה באב, ואנו מזכירים בלילה הזה את חורבן בית המקדש לפי שבטל מאתנו מצות הפסח (רמ"א תעו ב), יש שכתבו שעושים זכר לאבלות על חורבן בית המקדש שאין אנו יכולים להקריב קרבן פסח (משנ"ב תעב ס"ק כג), ויש כתבו זכר לאבלות על אברהם אבינו שנפטר בלילה הזה  (מוהר"א אזולאי תעו א), ויש שכתבו זכר לאבלות ירושלים שראוי לעלות על ראש שמחתנו כדכתיב (תהילים קלז ה – ו) "אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי" (סדר היום סדר הגדה). טעם אחרש לוקחים ביצה שאינו קשור לאבלות אלא דבר מחודש לפי שאנשי מצרים אינם אוכלים בשר דם דג וביצים, ובכדי להרחיק מאמונת הבל שלהם נצטוינו להניח בקערה בשר וביצה (אבן עזרא שמות ח – כב).

במנהגי הביצה – יש הנוהגים להניח ביצה עם הקליפה, והטעם: כדי שלא תהא ביצה שעבר עליה לילה שאסורה באכילה כיון שאין אוכלים את הביצה מהקערה אלא מנחים אותה לבוקר (קובץ מבית לוי ניסן תשע"ג), ויש שמקלפים אותה (שלמי מועד פרק עח), ולדינא מה שיעשה הוא טוב.

ביצה מבושלת או צלויה – יכול לקחת ביצה בין צלויה בין מבושלת (הגריי"ק נהג במבושלת הגדה של פסח עם פסקי רבינו), והטעם: לפי שביצה זכר לחגיגה וחגיגה באה בין צלי בין מבושל (שו"ע תעג ד, ומשנ"ב שם ס"ק כז כח ולא), והמנהג המצוי לקחת ביצה מבושלת.

ביצים לכל המסובים – יש שנוהגים לבשל ביצים הרבה לכל המסובים  וכל אחד מהמסבוים אוכל את הביצה מטעם אבלות (ט"ז תעג ס"ק ד). ולדעת הגר"א אוכלים זכר לקרבן חגיגה (הובא במשנ"ב תעו ס"ק יא).

להטביל במי מלח – יש הנהוגים שמטבלים את הביצה במי מלח, ואף שאין עושים יותר משתי טיבולים בלילה זה, כיון שמטביל במי מלח נחשב לאותו טיבול של הכרפס ולא עוד טיבול   (משנ"ב תעו ס"ק י"ד).

אכילת הזרוע והביצה

מתי אוכלים את הזרוע של גבי הקערה הזרוע שנמצא על גבי קערת ליל הסדר אינו נאכל בלילה (ט"ז תעג ס"ק ד) לפי שאין אוכלים צלי בלילה (ערהו"ש שם ט, משנ"ב שם ס"ק לב) ונהגו לאכלו בסעודת יו"ט ביום (הגדה של פסח להגריי"ק שכך נהג). ואוסר להשליכו לאשפה משום ביזוי מצווה (הגריש"א הגדה של פסח של רבינו עמוד 46).

הביצה – מתי אוכלים את הקערה שעל גבי הקערה הנוהגים להניח ביצה עם קליפה על הקערה אוכלים אותה בלילה, והטעם משום שאסור לאכול ביצה קלופה שעבר עליה לילה, וראוי לאוכלה בתחילת הסעודה (מהרי"ל מנהגים סדר הגדה י). ויש שהתירו להניחה עד למחרת בבוקר ואין חוששים אף שעבר עליה הלילה משום שלילה זה הוא ליל שימורים מן המזיקים  (שלמי מועד פרק עח),