קדיש – מתי אומרים קדיש על מי אומרים קדיש
קדיש
קדיש – תפילה זו תיקנו אנשי כנסת הגדולה והנביאים שביניהם אחר חורבן הבית והוא תפילה על חילול שמו יתברך, ועל חורבן הבית וארץ ישראל ופיזור ישראל, ונתיסד על פי הפסוק "והתגדלתי והתקדשתי בה לעיני העמים" שנאמר לגבי גוג ומגוג שאז יתגדל שמו (ערוה"ש נה א).
- סוגי הקדישים
קדיש שלם (עם תתקבל) – לעולם אין אומרים קדיש עם תתקבל אלא אחר שמונ"ע, חוץ מימי הסליחות שאומרים קדיש עם תתקבל אחר הסליחות לפי שגם בהם יש בקשות רבות ונחשב כמו שמונה עשרה (טז נה)
הטעם שאין אומרים קדיש זה מיד אחר שמו"ע וממתינים לאומרו רק אחר קדושא דסידרא (ובא לציון) לפי שסדר קדושה הוא מעין תפילה שהוא תהלה ושבח ולכן ממתינים לומר עד אחר סדר קדושא כדי שיהיה הקדיש חוזר גם על סדר קדושא.
וביום שיש מוסף אומרים קדיש שלם מיד אחר שחרית, ואחר מוסף אומרים קדיש שלם על תפילת מוסף (לבוש נ"ה בהגהה).
- קדיש דרבנן קדיש על ישראל אומרים קדיש זה אחר לימוד תלמוד או מדרש.
- קדיש יתום – קדיש יתום נאמר אחרי עלינו לשבח אומרים מי אומר קדיש יתום מי שאין לו אב או אם, ונהגו לתת קדיש זה ליתומים, לפי שיש יתומים קטנים שאין יכולים להתפלל לפני העמוד ולומר קדיש וברכו, תקנו שיאמרו קדיש במקום זה, ומכיון שקדיש זה תיקנו עבור היתומים, לא יאמר מי אדם שיש לו אב או אם, שמא אביו או אימו יקפידו ומשום אל תפתח אדם פה לשטן ויאמרו אתה מחכה למתתינו, ואם אינם מקפידים יכול לומר קדיש זה (לבוש קלג – א)
והטעם שאומרים קדיש יתום אחר "עלינו לשבח" לפי שהוא אחד מד' קדישים שצריך אדם לשמוע בכל יום (ערוה"ש קלג א). טעם אחר: לעולם צריך לומר קדיש אחר אמירת פסוקים "ועלינו לשבח" יש בו פסוקים.
עוד בקדיש יתום – ונהגו לומר רק י"א חודשים מי הקבורה ולא יותר כדי שלא להחזיק את אביו לפושעי ישראל שנידונים כל י"ב חודש, לפי שכבר קיבל את דינו עד י"ב חודש (לבוש קלג א).
- קדיש אחר שיר של יום
והטעם שתקנו קדיש יתום אחר שיר של יום מפני שנתרבו היתומים והיו צריכים לומר קדיש ומנהגם היה לומר את הקדיש לבד ולא כמה ביחד ולכן היו צריכים להוסיף מקומות לומר קדיש (וחלילה להוסיף יותר) (ערוה"ש נה-ד)
אין פוחתים מ- שבעה קדישים בכל יום ע"ש הפסוק "שבע ביום הלתיך"
- הטעם באמירת הקדישים
קדיש אחר פסוקי דזימרה – לפי שיש הפסק בפסוקים.
קדיש אחר שמונ"ע לפי שהיא מצווה בפני עצמה ואינה שיכת לאחריה.
קדיש אחר קריאת התורה – לפי שהיא מצווה בפני עצמה.
קדיש עם תתקבל אחר ובא לציון – דקאי גם על שמונה עשרה.
קדיש אחר אמירת מזמור או אגדתא או משנה – כדאמרינן עלמא אמאי קאי [על מה העולם מתקיים] על קדושה דסידרא [קודשה הנמארת בוא לציון ועל אמן יהא שמיה רבה שאומיםר אחרי לימוד
קדיש אחר אשרי דמנחה – שלפי שהוא מצווה בפני עצמה דכל האומר תהלה לדוד ג"פ בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא.
קדיש אחר ברכות שמע של ערבית – לפי שתפילת מעריב היא רשות ויש שהולכים לבתיהם קודם י"ח ולא שמעו קדיש.
קדיש אחר תפילת ערבית – לפי שנשלמה התפילה (ספר האגור).
- להרבות בקדישים
יש מהציבור שחושבים שמצווה להרבות בקדיש וטעות בידם ועליהם נאמר ואמר תשפכנה אבני קודש ואין משתמשים בשרביט המלך רק כמה שתקנו חכמים בתפילה והמרבה הרי זה מזלזל הקודש וכשם שטוב למעט בברכות כך טוב למעט בקדישים (עורה"ש נה ג).
- הטעם שקדיש נאמר בשפה הארמית כדי שלא יתקנו מלאכים השרת על שאנחנו אומרים שבח גדול זה שמורה על שם יה רבה שהשם יהיה מלא לעתיד לבוא, ועוד שעל ידי זה נזכר הקב"ה בחורבן הבית וגלות ישראל כדאיתא בברכות בשעה שישראל אומרים אמן יהא שמיה רבא מנענע בראשו ואומר אוי לבנים שגלו מעל שולחן אביהם ומה לו לאב שככה מקלסין אותו בניו וריחקם מעל שולחנו, וכביכול יש לו דאגה לפניו ואם יבנו המלאכים יקטרגו עלינו (טור נו). טעם אחר: לפי שהוי רגילים לומר קדיש אחר הדרשה, ולפי שהיו שם עמי ארצות שאינם מבינים אלא ארמית שהוא לשונם לכן תיקנו לאמרה בלשון שהכל מבינים (טור שם).
- צורת אמירתו
אין אומרים קדיש פחות מעשרה אנשים גדולים והטעם דהוי דבר שבקדושה ואין אומרים דבר שבקדושה פחות מעשרה שנאמר (ויקרא כב לב) "ונקדשתי בתוך בני ישראל" ולומדת הגמ' (בברכות כא, ב) מגזירה שווה תות תוך ממרגלים דעשרה נקראים עדה דכתיב "עד מתי לעדה הרעה הזאת" ומירי על המרגלים שהיוי"ב ויהושע וכלב שאינם בכל זה הרי עשרה (טור נה א) .
יאמר בקול רם והטעם לפי שעל ידי זה מתעורר הכוונה ועל ידי קול זה מתבטלים גזרות רעות (משנ"ב נו סק"ב) אבל אין צריך לתת קולות גדולים שיתלוצצו בו בני אדם ויגרום להם לחטא (רבינו יונה ברכות יג, ב ד"ה בכל פרק מי שמת).
כשאומר אמן על הנאמר בקדיש אין להגביה קולו יותר מהאומר קדיש (אליה רבה ס"ק ב)
- בסגולתו – כל האומר "אמן יהא שמיה רבא בכל כוחו קורעים לו גזר דינו שבאתו שנה" (טור נו א) וביאור בכל כוחו בכל כוונה ובכל אבריו שיאמר בלב ונפש ולא רק בפיו (משנ"ב נו ס"ק א).
הגמ' בשבת אומרת כל האומר "אמן יהא שמיה רבה בכל כוחו" קורעים גזר דינו ופותחים לו שערי גן עדן (שבת קיט ע"ב).
בפסיקתא דר"י אלישע אמר כשישראל נכנסין לבתי כניסות שלהם ואומרים "אמן יהא שמיה רבה" מתבטלים גזרות קשות (מובא בערהו"ש נה-א).
דיבור בשעת אמירת קדיש
צריך להיזהר מאוד שלא להשיח באמצע קדיש או קדושה ומובא במסכת דרך ארץ דרבי בר חמא ראה אלפי גמלים טעונים באף וחמה לשלם לאלו שמדברים בשעת קדיש וקדושה ועליהם נאמר "ולא אותי קראת יעקב" (ב"י סימן תכח).
בספר חסידים מביא מעשה בחסיד אחד שראה חסיד אחר בחלומו ופניו מוריקות אמר לו מפני מה פניך מוריקות, אמר לו מפני שהיתי מדבר בשעה שהש"ץ היה אומר "ויכלו" ובשעה שהיה אומר "יתגדל ויתקדש" (ספר חסידים נח).
בספר מטה משה מביא מעשה זה בשם המדרש שחכם אחד נראה לחבריו בחלום וראה בחלום שהיה לו כתם על מצחו ואמר לו מפני מה אירע לך דבר זה אמר לו מפני שלא הייתי נזהר מלדבר כשהחזן היה אומר קדיש (מטה משה).
- בדיני הקדיש
עמידה בקדיש יש הנהוגים: לעמוד כשעונים קדיש (שו"ע נו א)י"א שצריך לעמוד עד אחר שיסיים איש"ר.
וי"א עד אמן שלאחר יתברך ואמרו אמן (משנ"ב נו ס"ק ז) המהרי"ל לא היה קם בקדיש אמנם אם תפסהו מעומד היה נשאר בעמידה וכך מצוי מנהג של בני עדות המזרח (מג"א ד)
לעבור לפני האומר קדיש
כשם שאסור לעובר לפני המתפלל שמו"ע כך אסור לעבור כנגד האומר קדיש (שערי תשובה נו ב בשם הברכי יוסף נח ט) מתחילת הקדיש עד דאמרן בעלמא ואמרו אמן והטעם דעד שם אסור לעבור לפי שמשם הוי מנהג בעלמא ולא מנוסח של הקדיש (אוח סק ט)
נכנס לבית הכנסת ושמע שהציבור אומר קדיש – אע"פ שלא שמע את החזן צריך לענות אמן יהא שמיה רבה (שו"ע נו) והטעם כיון שזה שבח לקב"ה ולא חלק מהתפילה ותמיד צריך להללו ולשבחו (מג"א בשם שילטי גיבורים)
