פסוקי דזימרא חלק ב
פסוקי דזימרא חלק ב' הודו לה' "מזמור לתורה" "יהי כבוד" "ואשרי"
- "הודו לה'"
מקום אמירתו – בני אשכנז אומרים ברות שאמר ורק אחר כך הודו ומנהג ספרד לומר תחילה בהודו ורק לאחר מכן ברוך שאמר אף שראוי לומר "ברוך שאמר" קודם ל"הודו" לפי שיש להקדים את הברכה ברוך שאמר לאמירת המזמורים הודו, אלא שע"פ הקבלה יש להקדים "הודו" ל"ברוך שאמר" (שו"ת מהר"ם שיק סימן מג)
יש שאומרים שהטעם שאומרים "הודו לה'" לפני "ברוך שאמר", לפי שרצו שהודו יהיה סמוך לקרבנות מכיון שמזמור זה שייך לקרבנות.
"הודו לה'" – טעם אמירתו לפי שדוד תיקן לומר מזמור זה בכל יום כל השנים אשר הארון הקודש היה ביריעה, בתמיד של שחר היו אומרים "מהודו לה'" עד ו"בנביאי על תרעו", בתמיד של בן הערביים היו אומרים מ"שירו לה'" עד "יהללו לה'", ומוסיפים עוד פסוקים מתהילים ושאר פסוקי של רחמים, ופסוקים "ה' צבאות עמנו" והטעם: בזה כדאמרינן בירושלמי אל יהא פסוק "ה' צבאות" ופסוק "אשרי אדם בוטח בך" זז מפיך לפי שיש סגולה גדולה לומר פסוקים אלו בכל יום (כל בו ד).
ברמזיו – במזמור זה יש עשר לשנות של הודאה כנגד עשר המכות שהיו במצרים.
בדיניו – צריך להפסיק במקצת בין "אלילים וה' שמים עשה" כמו כן יש להפסיק מעט בין "כי לכל" "ובין העמים לאלילים" שלא תבלע המם (משנ"ב נא ו).
- "מזמור לתודה"
"מזמור לתודה" – תקנו לומר מזמור זה לפי שאין יום שאין לו לאדם נס ואין בעל הנס מכיר בניסו וצריך להודאות בכל יום לקב"ה על הניסים שעושה עימנו לכן תקנו לומר מזמור זה (יעב"ץ).
הטעם שיסדרהו אחר "הודו" – לפי שמזמור זה נאמר על הודאה שיש לו להודאות לאדם בכל יום, ובסוף "הודו" אנו גם אומרים הודאה "אשירה לה' כי גמל עלי" שהוא מברכת הודאה "שגמלני כל טוב" וממשכים בברכת הודאה (סידור השל"ה).
בדיניו – יש מצווה לומר מזמור זה בניגון , והטעם: משום שנאמר כל השירות עתידיים להתבטל חוץ מ"מזמור לתודה" כמו כן אומרים מזמור זה בעמידה מפני שאמירות היא כהקרבת קרבן ובעת שהבעלים הקריבו קרבן היו עומדים (שו"ע נא).
ברמזיו – "הריעו לה' כל הארץ" ר"ת הלכה, לומר שאין לו לקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה (קיצור השל"ה).
עוד ברמזיו – במזמור זה יש ד' פסוקים כנגד ד' מיני לחמי תודה שיש (סידור רש"י).
ימים שאין אומרים מזמור זה בחול
ערב פסח, ובכל ימי חול המועד וערב יו"כ, והטעם לפי שמזמור לתודה הוא במקום קרבן תודה וביום שאין מקרבים קרבן תודה אין אומרים מזמור לתודה ובימים אלו לא היו מקריבים תודה בערב פסח מפני שתודה היא מגיעה מחמץ (רמ"א נ"א) והספרדים נהגו לומר אף בימים אלו בימים אלו כי נתקן על הודאה (כה"ח נ-מט- נא).
אין אומרים בשבת "מזמור לתודה", והטעם: מובא בספר האגור, לפי שאין מקריבים קרבן תודה בשבת, ומוסיף "ואין זה טעם של עיקר משום שאין באמירה זו משום הקרבה אלא הודאה" (טור רפא א, בית יוסף שם א).
במזמור לתודה יש ארבע פסוקים בלבד כנגד ד' מיני לחמי תודה שיש ופסוק ראשון הוא מדברי סופר ותחילתו הוא מעבדו את ה' בשמחה (סידור רש"י).
- "יהי כבוד"
יהי כבוד – "יהי כבוד" עד ה' הושיעה המלך יענינו" הם אוסף פסוקים מתהילים (אבודרהם) הטעם שאומרים פסוקים אלו לפי שכולם פסוקי שבח הם.
ה' מלך ה' מלך וכו' הטעם שאומרים פסוק זה: כדי להודיע יחודו יתברך
הטעם שתיקנו סדר ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך שלא כסדר הו'ה הי'ה יהי'ה לפי שאין סדר לבורא יתברך כמו לבני אדם וההתחלה והסוף הכל אחד לפני יתברך (שערי טעמי המצוות נז). ברמזיו – במזמור זה יש כ"א הזכרות של שם השם י"ט שם השם מפורש ואם נחשיב יה בפסוק "כי יעקב בחר לו י'ה" ור"ת של "ישמחו השמים ותגל הארץ" ר"ת יהו'ה והם כנגד כ"א פסוקים של "תהילה לדוד" (לבוש נא).
- "אשרי יושבי"
עיקר פסוקי דזימרא הוא מזמור אשר ייושבי ביתך .. תהלה לדוד אמרו חכמינו ז"ל כל האומר "תהלה לדוד בכליום שלוש פעמין מובט לו שהוא בן עולם הבא" ועיקר מה שנהגו לומר תהלה לדוד הוא בגלל הפסוק "פותח את ידך" שמזכיר בזה שבח של הקב"ה שהוא זן ומפרנס את כל הבריות
"אשרי יושבי" – תפילת "אשרי" מקורה בתהילים פסוק ראשון של "אשרי" מפרק קמד, "מתהילת לדוד" עד "תהילת ה'" מפרק קמה, והוספו סיום "ואנחנו נברך… הללויה".
אשרי: מיוסד על פי סדר א' ב' וחסר בה האות נ' והטעם אמר רבי יוחנן מפני מה לא נאמר "נון" באשרי מפני שיש בהם מפלתן של שונאי ישראל דכתיב (עמוס ה עב) "נפלה לא יוסיף קום בתולת ישראל" (גמרא ברכות ה,ב).
"תהילה לדוד": צריך לכוון בו כדברי ר"א (ברכות ד(:.שאמר "כל האומר תהילה לדוד בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא".
"פותח את ידך" – פסוק זה הוא עיקר הסיבה שאנו אומרים מזמור זה מפני שפסוק זה מזכיר את שבחו של הקב"ה שמשגיח על בריותיו ומפרנסם (טוש"ע נא).
נהגו אצל קהילות ספרד לפתוח הידים כשאומרים פסוק זה (פקודת אלעזר על סו"ס נא בשם ספר חיים לרא"ש להגר"ח פלאזי) והטעם: משום שעיקר בקשת מזונותיו של האדם הוא בפסוק זה כמו שאמרו חז"ל בברכות (ד, ב) וכן פסקו ( נא ז) שאם לא כיוון בפסוק זה יש לחזור ולקרואותו שוב, לכן פותחים הידים בעת אמירתו כעין מה שנאמר (שמות ט כט) "כצאתי את העיר אפרוש את כפי אל ה'" וכן (מ"א ח נד) "ויהי ככלות שלמה להתפלל וכפיו פרושות השמים" (שו"ת חנה דוד ח"א יג).
ועוד בפתיחת הידים יש משום פעולה דמיונית לחיזוק בקשתנו להקב"ה שיפתח ידו לנו (שו"ת תורה לשמו סימן לא).
בביאור "אשרי" – התחילו מ"אשרי" (למרות שהוא מפרק אחר) והטעם: לפי שנאמר (בברכות לב( "תניא המתפלל צריך שיהא שעה אחת קודם התפלה שנאמר "אשרי יושבי ביתך" ורק אחר כך "עוד יהללוך סלה" ופסוק זה הוי כשיעור השהיה.
בביאור "ואנחנו נברך יה.. הללויה" – והוסיפו פסוק זה אע"פ שהוא אינו ממזמור זה כלל והטעם: כתב רב עמרם וז"ל: "לשלושי הללויה בתר הללויה" ביאור: שיהיו קשורים כל המזמורים יחד מתחילה ועד הסוף כשלשלת להתחיל ולסיים בהללויה. (טור א"וח נא). טעם אחר: לפי שנאמר (גמרא ברכות ד) "כל האומר תהילה לדוד בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא" לכן אחרי שאמרנו פסוק מסיימים ואומרים שנזכה לומר גם לעולם הבא (כל בו סימן ד' בשם מרן הלוי).
