ספירת העומר [חלק ב] – מזמורים אחרי הספירה

ספירת העומר חלק ב

צורת הברכה – מזמורים אחרי הברכה

נוסח ברכת ספירת העומר מברך תחילה "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם על ספירת העומר" כשאר ברכות שמברך על המצוות.

סופר תחילה את הימים ואחר כך את השבועות דהיינו ביום הראשון אומר היום יום אחד לעומר עד ליום השביעי וביום השביעי אומר היום שבעה ימים שהם שבוע אחד בעומר וביום השמיני והלאה אומר היום שמונה ימים שהם שבוע אחד ויום אחד בעומר.

אחרי הספירה אומרים תפילות ומזמורים

אחר ספירת העומר יש שאומרים מזמור ס"ז שבתהילים "למנצח בנגינות .. אלהים יחננו" וכן תפלת "אנא בכח" ותחינת "ריבונו של עולם" 

"הרחמן" הוא תפילה לקב"ה שיבנה את בית המקדש ונוכל לספור ספירת העומר מדאוריתא לפי כל השיטות ולהקריב את קרבן העומר כתיקונו

יש שנתנו טעם מדוע  אומרים "אנא בכח" אחרי ספירת העומר  לפי שיש בו ז' פסוקים שהם כנגד שבעה שבועועת של ספירת העומר

הטעם לנוהגים שלא לומר "רבונו של עולם": הם  על פי דברי בעל  הערוך השולחן שכתב יש שאומרים תחינה ומרבים בעניינים המוסתרים ורבים התרעמו על זה מפני שהם דברים העומדים ברומו של עולם ואין הפרסום ראוי לזה, אבל עכשיו כבר רגילים לאומרו באימה ובהתפעלות הנפש.

לעומר או בעומר

ישנם מנהגים שונים בדבר זה בני אשכנז אומרים היום יום ראשון בעומר ובני ספרד ונוסח ספרד אומרים היום יום ראשון לעומר, ולמעשה כתב המשנה ברורה שדבר זה רק לכתחילה וכל שאמר מנין הימים והשבועות יצא ידי חובה.

מה קודם ספירת העומר או קידוש לבנה

ספירת העומר קודמת לברכת הלבנה והסיבה כיון שספירת העומר לחלק מהפסוקים הוא מהתורה וגם לסוברים שזה מדרבנן עיקרה מהתורה ולכן קודמת לקידוש לבנה שהיא מדרבנן, יש שכתבו שמעיקר הדין קידוש לבנה קודמת לסירת העומר, ואם כן מדוע קודם סופרים את העומר לפי שקדישו לבנה דינה לברך מתחת כיפת השמים וממלא יוצאים מבית הכנסת החוצה ומברכים וחוששים שייה טורח לקבץ חזרה את כל האנשים מבחוץ מלבד החשש של הפסד ספירת העומר בציבור יש חשש שאנשים יסיימו ספירת העומר וילכו וישכחו לספור לכן תחקנו לספור בסיום תפילת מעריב ברוב עם ורק אחר כך יוצאים לקדש את הלבנה.

עשיית מלאכה משקיעת החמה

בשו"ע כתב שנהגו הנשים והוא הדים אנשים שלא לעשות מלאכה מפסח ועד עצרת משקיעת החמה והילך והטעם לפי שי"ב זוגות של תלמידי רבי עקיבא מתו סמוך לשקיעה ונקברו אחרי השקיעה ובאותו זמן של הלוויות היו העם בטלים מלאכתם שהיו עסוקים בקבורה ובלוית המת ולכן נהגו. להשאיר את המנהג לאות אבל גם לימים אחרים.

הלכה למעשה בחק יעקב כתב שלא ראה שנהגו כן הנשים ואף בביתו של פוסק הדור הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל לא נמנעו הנשים מלעשות מלאכה בזמן הזה

דינים המצויים בספירת העומר

אדם ששואל את חבריו בין השמשות או אחרי השקיעה והוא עדיין לא ספר ספיר העומר של אותו היום כמה ימים צריכים היום לספור, לא יאמר לו היום כך וכך אלא יאמר לו אתמול היה כך וכך, לפי שאם יאמר היום כך וכך לא יוכל יותר לספור ספירת העומר לפי שיצא ידי חובת הספירה במה שאומר לחבריו

עצה נוספת שיגיד כמה היום ויתכון במפורש שלא לצאת ידי חובה הספירה היום ובכך יוכל לספור בהמשך עם ברכה אבל לפני בין השמשות יכול לומר לחבריו היום בערב יספרו ויאמר המנין המדויק

דיני ספירת העומר – שכח ולא ספר בלילה

יספור ביום בלי ברכה ומכאן והילך יספור עם ברכה שכח לברך גם בבוקר יספור מכאן ואילך ללא ברכה ויצא ידי חובת הברכה מדין שומע כעונה מחבריו

מסופק אם דלג יום אחד

אדם שאינו זוכר אם ספר אתמול ספירת העומר או לא ספר מה יעשה דינו שממשיך לספור בשאר הימים  עם ברכה (שו"ע תפט ח), והטעם: לפי שיש כאן ספק ספיקא, כלומר יש לומר כאן ב' ספקות    ספק ראשון אם שכח או לא שכח, ואם תרצה לומר שבאמ שכח אולי אנו הדין כפוסקים שסוברים שכל יום הוא מצווה בפני עצמו  ואם כן אף שלא ספר אתמול יכול להמשיך ולספור היום עם ברכה ולכן הדין בספק ספיקא שממשיך וספור כרגיל (משנ"ב תפט ס"ק לח).

אדם שהגיע לבית הכנסת בסיום תפילת ערבית והציבור מתחילים לספור ולא ימצא אחר כך ציבור אף שלכתחילה צריך להקדים תפילת ערבית לספירת העומר מדין תדיר [תפילת מעריב שבכל יום] ושאינו תדיר [ספירת העומר שפעם בשנה] נראה שיספור עם הציבור ואחר כך יתפלל, והטעם: לפי שספירה ברוב עם עדיף מתדיר של תפילת מעריב.

בספירת העומר צריך לספור את מנין הימים והשבועות   ולכן אם אמר ביום אחרון של ימי הספירה היום יום אחרון של הספירה לא יצא ידי חובה לפי שלא אמר מנין הספירה, וכן אם אמר היום ששלוש ימים ועוד שלוש לא יצא ידי חובה וכן אם אמר היום ארבעים יום חסר שתים לא יצא ידי חובה ואם אמר ארבעים חסר אחד יש ואמירם שיצא ידי חובה כיון שמצאנו כך במנין התורה לגבי מלקות שלושים ותשע נקרא ארבעים.

אדם שיודע שיפסיד יום אחרד מספירת העומר כגון מי שיש לו ניתוח של כמה שעות בזמן הספירה עד הבוקר, או הנוסע ממדינה למדינה שהשעות משתנות באמצע ומפסיד את הספירה של יום אחד הדין שצריך לספור אף שיפסיד הספירה ואין חשש לספירה לבטלה כיון שעכשיו הוא עושה מה שמוטל עליו אף שיתכן שבהמשך יפסיק לספור.