סעודת בר מצווה – דרשת חתן הבר מצווה

סעודת מצווה סעודת בר מצווה

וירבה בסעודה ושמחה כיד השם הטובה עליו, שסעודה זו יהיה סנגוריה על ישראל, שיאמרו מליצי יושר לפני הקב"ה רבונו של עולם, ראה כמה שמחים בניך על אשר נכנסים בעול מצוותיך (כה"ח שנה ראשונה פרשת ראה סעיף יז).

סעודת מצווה: מצווה על האדם לעשות סעודה ביום שנעשה בנו בן י"ג שנים כמו שעושה סעודה כשנכנס לחופה ואין לך סעודת מצווה גדולה מזו (משנ"ב רכה ס"ק ו בשם מג"א רכה ד וכתב במחצית השקל שהמקור מגמרא בקידושין לקמן בא"ח ראה יז). בספרים כתבו מה הסיבה לסעודת המצווה  משום שיום הבר מצווה הוא כמו יום שניתנה בו תורה שביום זה הנער מתחייב במצות  ואמרינן בגמרא (פסחים סח, ב) "הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם מאי טעמא יום שניתנה בו תורה" ביאור שבחג העצרת אד םצריך לענג את עצמו בסעודת יו"ט לפי שזה יום שמחה שביום זה קיבלו עם ישראל את התורה ופירש רש"י שהסעודה מראה שחביבה בעיניו (הגאון רבי שלמה קלוגר בשו"ת טוב טעם ודעת מהדורא תליתאה חלק ב סימן פו). שסעודת בר מצווה היא סעודת סיום של האב שנפטר מחינוך (אמרי אמת ליקוטים בר מצווה עמוד צז).

• מקור לסעודת בר מצווה

למדנו מאברהם אבינו לעשות סעודת בר מצווה כתוב בחומש בראשית  "ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק" וכתוב במדרש (בראשית רבה כא ח) על מה היה המשתה הגדול בשם ר' הושיעא שרבה אמר על שגמל מיצר הרע ופירש במתנות כהונה (שם) כלומר בן י"ג שנה שאז בא לו יצר טוב.

מקור נוסף מדברי הגמרא שאומרת השתא דשמעינן להא דאמר ר' חנינא גדול המצווה ועושה מי שאינו מצווה ועושה, עבדינא יומא טבא לרבנן ביאור אחרי שהתחדש שגדול המצווה ועושה את המצווה ממי שאינו מחויב במצוות כגון קטן ועושה את המצווה היתי עושה סעודה לחכמים על שעושים את המצווה בתור מחויבים רואים שהמתחייב במצוות ראוי לעשות סעודה על כך (בב"ק פרק ז).

מקור נוסף מהגמרא (בקידושין לא, א) שרב יוסף היה עיור ועירו פטור מהמצות  ואמר שיעשה יו"ט אם יתבשר לו שהוא חייב במצוות, רואים מכך שראוי לעשות סעודה בשביל חיוב מצוות ובגיל י"ג שנתחייב בכל המצוות יש לעשות סעודה כמו ר' יוסף (ים של שלמה סוף פרק מרובה פ"ז סימן לז, מחצית השקל רכה, משנ"ב שם שעה"צ ט).

• הטעם בסעודה בר מצווה

לפי שעכשיו נעשה איש ישראל שנצטווה במצוות ותורה (ומשנ"ב שם רכה ס"ק ו, יום הכנסו לשנתו הי"ד). טעם אחר: לפי שגדול המצווה והעושה וכמו שאמרו לגבי רב יוסף שהיה עושה סעודה בעבור זה (שער הציון רכה ט הביא מא"ר בשם הים של שלמה). טעם אחר: לפי שבשמחה זו מקיים את המצווה הראשונה מהתורה בשבילו שהיא (דברים כח מז) "לעבדו בשמחה ובטוב לבב מרב כל" (חת"ס בדרשתו לבנו הובא בחת"ס פרשת ויחי)

טעם אחר" לפי שיש נחת רוח ביום הזה לקב"ה (ספר קב הישר פרק יח).

• עריכת סעודת מצווה ביום הלידה

ראוי לערוך את סעודת הבר מצווה באותו יום שנעשה בר מצווה, ולא לדחות ליום אחר (יש"ש ב"ב פרק ז סימן לז, מג"ר רכה ד, שו"ת מהר"ם מבריסק ח"ב סימן סח). מי שאינו יכול לעשות סעודת בר מצווה בזמנה  יכול לדחותה לאחר כמה ימים בתנאי שהנער דורש בה ואז נהפך לסעודת מצווה (יש"ש ב"ב פרק ז סימן לז, מג"ר רכה ד, שו"ת מהר"ם מבריסק ח"ב סימן סח).

הבר מצווה יושב בראש השולחן כחתן המנהג לכבד את חתן הבר מצווה להושיבו בראש השולחן כחתן (שו"ת מספר הסופר ח"ב סימן ל).

אמירת "מזל טוב" המנהג הוא שמאחלים לחתן הבר מצווה ולהוריו ברכת מזל טוב.

• סעודת כשחל הבר מצווה בערב שבת

נעשה בר מצווה בשבת

יש הנוהגים: לעשות את הסעודה במוצאי שבת (שו"ת יד יצחק ח"ג סימן רל).

ערב שבת

מותר לעשות סעודת בר מצווה בערב שבת  (על פי שו"ע רמט ב) ויש לעשותה קודם שעה עשירית (על פי שו"ע רמט ח).

סעודת בר מצווה בעשרת ימי תשובה

אין להימנע מלעשות שמחת של מצווה בעשרת ימי תשובה ברוב עם, והטעם: שהרי השמחה של מצווה אמיתית היא, ששמחים עמו בקבלתו עול תורה, ובזמן הזה עדיף יותר לפי שהוא  מענינא דיומא הוא, כי זהו עיקרה של תשובה "השיבנו אבינו לתורתך" (הגרשז"א הליכות שלמה מועדים ח"ב פ"ד הערה 16).

בר מצווה בימי העומר

מותר לשמוח ולעשות חגיגה וסעודה בימי העומר אף על פי שזה לא באותו היום שנעשה לגדול אך יש להימנע מריקודים ותזמורת (קובץ מבקשי השם שנה תשסח הנהגות והוראות בעניני בר מצווה פרק ד ב מהגרשז"א).

בר מצווה תשעת הימים

מותר לערוך סעודת בר מצווה בתשעת הימים דהיינו מר"ח אב והילך כרגיל אפילו בבשר ויין (יד אפרים תקנא ס"ק לג, חיי אדם כלל קלג סעיף טז) מז' אב הורה מרן הגרשז"א לא יעשו כן, והטעם: על פי מג"א (תקנד ט) שכתב שימים אלו חמירי טפי (קובץ מבקשי השם שנה תשסח הנהגות והוראות בעניני בר מצווה פרק ד ג מהגרשז"א).בגדי שבת  מותרים האב והאם וכן הסבים והסבתות לילך עם בגדי שבת אם מנהגם בכך, והטעם: דבני בנים הרי הם כבנים אבל שאר קרובים לא (הגרשז"א הליכות שלמה מועדים ח"ב פרק יד ח). מתנה לחתן הבר מצווה בתשעת הימים  יש אומרים: שמותר ליתן לנער מתנת בר מצווה כנהוג, והטעם: כיון שזהו זמן קבוע לנתינה אף על פי שהמנהג להמנע מנתינת מתנות בתשעה באב (הגרשז"א הליכות שלמה מועדים פרק יד דבר הלכה אות יא).

דרשת הבר מצווה

נוהגים לדרוש ולעשות סעודה ביום שנכנס למצוות (עיין ים של שלמה ב"ק פרק ז), והטעם: כדי שעל ידי עסק התורה ומצות סעודה שעושים לכבוד שנכנס למצוה יזכה לבחינת הרוח היותר גדולה במעלה קדושה, ואם נער הבר מצווה לא  יודע לדרוש הרב של הבית כנסת או של הקהילה דורש לפניו, ואם הוא יודע לדרוש הוא יותר טוב משאר האדם (כה"ח רכה יא). טעם אחר:  הדרשה היא כסגולה להכניע את היצר הרע כי על ידי לימוד התורה יוכל להכניע את היצר הרע השוכן באדם מיום לידתו (עוללות אפרים מאמר תצא, נפש כל חי מערכת דק' אות ל). טעם אחר: על ידי לימוד התורה תתעלה הנשמה הקדושה הבאה ביום הזה דרגה גבוהה יותר (כה"ח רכה אות יא).

יש הנוהגים: שהדרשה מענין התפילין ומקורו מים של שלמה  שכתב לדרוש מעין המאורע (שו"ת בית יצחק).

את הדרשה דורשים במעומד מפני כבוד הציבור (משנת יהושע פרק ז א).

ישנו מנהג שמפריעים בשירה לדרשה של הבר מצווה והסיבה לכך כדי שלא לבייש את הנער הבר מצווה שלפעמים אינו  יודע לומר את הדרשה בעל פה לכן מפריעים לכולם  (טעמי המנהגים, וכן מובא בקובץ מבקשי תורה בר מצווה ח"ב עמוד צ בשם מרן הגריש"א).

ויש שהקפידו בדבר ולא הפסיקו את החתן בדרשותיו (הגר"ח פלאג'י בספרו תוכחת חיים בפרשת ויקהל מובא בטובך יביעו ח"ב דף קצא ודף שע, וכן מובא באורחות רבינו סימן לו עמוד רלג שהקפיד בדבר, וכן כתב בשו"ת דברי יציב או"ח סימן יד, וכן כתב בשו"ת אז נדברו ח"ג סימן עג).

מכל מקום גם הנוהגים להפסיק בשירה, יפסיקו את החתן  לאחר שאמר איזה דבר תורה, ולא להפסיקו מיד כשהתחיל (שו"ת אז נדברו ח"ג סימן עג)