סכינים בהלכה למעשה

סכינים בהלכה

לתת מתנה סכין – כיסוי סכין בברכת המזון – סכין לחלות של שבת – סכין שחיטה – סכין בברית מילה

לתת מתנה סכין

מובא בספרים הקדשים שאין נותנים מתנה סכין, כלומר שאחד לא יתן לחבריו סכין במתנה [המקור מהבעל שם טוב הקדוש הוא בספריו על התורה ח"ב סגולות].

יש המקפידים שלא לקבל סכין במתנה ולכן כשמקבלים סכין במתנה מיד נותנים פרוטה לצדקה והטעם כדי שיחשב להם כקניה ולא כמתנה וכתב מרן הגרח"ק זצ"ל שעושים כן משום שהסכין הוא סימן קללה.

כיסוי הסכין בשעת ברכת המזון

נוהגים לכסות את הסכין בשעת ברכת המזון (שו"ע קפ ה)

הטעם למנהג זה לפי שהברזל מקצר חיי אדם [חרב סכין זה כלי שהורג בני אדם] ואינו ראוי שיהיה מונח על השולחן שאכלו עליו כיון שהשולחן דומה למזבח שמאריך חיי אדם ולכן נאמר "לא תניף עליו ברזל" (בית יוסף קפ ה).

טעם אחר: בשם רבינו שמחה מובא  מעשה שהיה שפעם אחת הגיע אחד לברכת "בונה ירושלים" ונזכר בחורבן הבית ותקע סכין בבטנו מרוב צער על חורבן בית המקדש שראו חכמים שיכולים לבוא לידי סכנה בכך תקנו לסלק את הסכין מהשולחן בשעת ברכה (בית יוסף ק"פ ס"ק ה).

טעם אחר: לפי שיצחק בירך את יעקב אבינו  "מטל השמים ומשמני הארץ" וברכת עשיו היה  "על חרבך תחיה", לכן בברכת המזון שמזכירים את ברכת הארץ שהיא ברכת יעקב, מכסים הסכין שהיא ברכת עשיו כדכתיב "לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים" (מוהר"א אזולאי קפ ס"ק ד).

טעם אחר:  לפי שכל האותיות נמצאות ברכת המזון, חוץ מהאות ף' להודיע שאין אף, וקצף, ושצף, שולט בסעודה כשמברכים ברכת המזון בכוונה, לכן מכסים את הסכין כדי לרמוז שאין חרבו של שטן שולט (מטה משה סימן שד).

האם בשבת צריך לסלק את הסכין בשולחן (שו"ע שם)

והטעם לטעם א': לפי שאין בונים מזבח בשבת ולכן  בשבת אין רמז למזבח (באר היטב קפ  ד).

ולטעם ב': משום שהמעשה היה ביום חול לכן גזרו רק ביום חול ולא בשבת  (ט"ז  קפ ה).

הבן איש חי מביא את האר"י בפרשת חוקת אות ו כתב רבינו האר"י נהג לכסות אף בשבת ויו"ט.

הלכה למעשה בזמן הזה: בערוך השולחן (קפ ו) כתב שהיום אין רגילים להיזהר בהלכה זו

האם צריך לכסות את הסכין במפה ולהשאירו על השולחן או שצריך להסיר הסכין מהשולחן

המטה משה כתב בלשונם לכסות את הסכין אולם אבודרהם והשבלי הלקט כתבו להסיר הסכין ר' חיים ויטל אמר בשם האר"י ז"ל שיש לסלק מהשולחן ולא יספיק לכסותו בלבד ומאז הנני מסיר הסכין מן השולחן לגמרי אם אפשר ויש אומרים שאמר את זה רק לתלמידו משמע לכו"ע  שעדיף לגמרי לכסות.

האם צריך לכסות כל הסכין או רק בכיסוי הלהב של הסכין

בספר אורחות רבינו כתב שמרן הסטייפלר אביו של מרן ר' חיים קניבסקי זצ"ל היה נוהג לכסות את להב הסכין ולא יותר, יש אומרים:  שבסעודה גדולה כמו חתונה או בר מצווה שיש הרבה מסובים וקשה להסיר את כל הסכינים מהשולחן הארוך מספיק שיסיר את הסכין שלפניו ויברך ואין צורך להוריד את כל הסכינים שבשולחן כשמברך.

האם צריך לכסות את כל ברכת המזון או רק עד אחר ובנה ירושלים יש אומרים: שאין צריך לברך רק קודם ברכת בונה ירושלים.

התחיל לברך ושכח להוריד את הסכין

נראה שיסלק את הסכין באמצע הברכה ועל זה אומרת הגמרא משל מי שאוכל שום וריחו נודף יחזור ויאכל שום הכוונה שאף שעשה שלא כהוגן עד עכשיו ימשיך ויעשה שלא כהוגן אלא ודאי יוריד את הסכין אף שהוא באמצע ברכת המזון ושאר הברכה יאמר בלי סכין על השולחן.

סכין חד פעמי להשאיר בברכת המזון

לטעם שאסור להשאיר סכין על השולחן מפני שהשולחן דומה למזבח נראה שהאיסור רק בסכין העשוי מברזל או מתכת ולא מחד פעמי וכן לטעם שמא יאבד עצמו לדעת אין חשש שהרי סכין כזה אינו יכול להרוג.

סכין לחלות של שבת

ישנם הנוהגים להדר ולקחת סכין יפה בשביל לבצוע את החלות של שבת.

יש הנוהגים: להשתמש לבציעת החלה בסכין חלק בלי שינים (ספר קרבן שבת פרק א ס"ז נדס תנא), והטעם: עיין שם על פי הסוד.

לקנות סכין בערב ראש השנה

יש הנוהגים לקנות סכין חדשה בערב ראש השנה  וכתבו האחרונים שהוא סגולה לפרנסה לכל השנה.

מילה בסכין

"מצווה מן במובחר למול בברזל ונהגו כל ישראל למול בסכין" (טור יור"ד רסב, רמב"ם פרק ב הלכות מילה הלכה א).

הטעם שנהגו למול בסכין: שכך הובטח לברזל ביום שנבקע הכובע של ברזל שהיה בראשו של גוליית לפני דוד (פרישה רסד ז על פי המדרש). ובמדרש מסופר שכאשר לקח דוד המלך חמשה חלוקי אבנים ובא להלחם עם גלית ורצה לפגוע בכובע הברזל של גוליית ולא רצה המלאך הממונה על הברזל להיכנע בפני האבן ולתת לה ליכנס בכובעו העשוי מברזל של גלית  עד שהבטיח למלאך הממונה על הברזל  לקב"ה שבזכות זו ימולו ישראל במתכת (מדרש זה מובא בצאנה וראנה פרשת שמות ולא ידוע מקורו). טעם אחר: לפי שהברזל חד ביותר ואינו מכאיב כל כך לתינוק ומכאיב פחות מכל דברים האחרים שחותכים (לבוש רסב ב).

סכין שחיטה

מעיקר הדין מותר לשחוט בהמה ועוף בכל דבר התלוש שאין בו פגמה דהיינו שהוא חלק ומנהג העולם לשחוט בסכינים של מתכת ובמובחרים שבהם שהם נשארים חלקים וחדים אף אחרי הרבה שחיטות

טבילת סכין של שחיטה

הקונה סכין מעכו"ם צריך להטבילה במקווה או בנהר בלא ברכה (רמ"א קכ ב דלא כמחבר) כיון שהסכין שחיטה לא נחשב כלי סעודה ורק כלי סעודה צריכים טבילה מכיון שהבשר צריך עוד בישול או צלי   או שיטבול עם עוד כלים שצריכים ברכה ואז יברך על טבילת כלים