סיפור מגילת רות [חלק ב]
מגילת רות [חלק ב]
נעמי ורות מגיעות לבית לחם
אחרי שערפה נפרדה מנעמי ורות המשיכו נעמי ורות בדרכם לארץ ישראל ולעת ערב הגיעו לבית לחם, בעשה שהגיעו לבי לחם, אנשי העיר השתתפו באותה שעה בלויה של אשתו של בועז, כל העיר היתה ברחוב בגלל הלוויה והנה הם ראות את נעמי שנכנסת לבית לחם אמורו בנות העיר אחת לחברתה האם האשה העניה והעלובה הזאת שנכנסת לעיר היא נעמי הגבירה שהיתה רגילה לצאת לרחובות העיר בעגלות צב הקשורות לפרדים תראו איך היא נענשה איזה עונש קשה הביא לה הקב"ה שזה המצב שלה
נעמי מצדיקה את הדין
נעמי שומעת את בנות העיר שומעת מה שהן אומרות אחת לשניה ואומרת להן אל תקראו לי נעמי שזה רומז לדרכי נועם שנקרא נעמי על שם שהיו מעשיה נעים אלא תקראו לי מרא שזה רומז על צער כי ה' הרע לה מאוד וזה מפני שאין מעשיה נעימים, ומספירה להם שהיא יצאה עם בעל ושתי בנים עם עשירות וחוזרת בלי בעל ובלי הילדים ובעניות ולמה הקבה עשה לי את זה כיון שלא התנהגתי כראוי אליו ולא נשארתי נעמי שנאים מעשיה.
נעמי ורות מתגוררות בבית לחם
נעמי ורות כלתה מתיישבות בעיר בית לחם והזמן שהם הגיעו היה בתחילת קציר חיטים במוצאי חג הראשון של פסח.
בועז קרוב משפחה של נעמי
לנעמי היה בעיר בית לחם קרוב משפחה מצד בעלה אבימלך האיש היה אדם חשוב הוא שפט את ישראל באותו זמן היה גיבור במלחמתה של תורה והיה עשיר גדול והיה לו הרבה שדות ופועלים שהיו עושים את מלאכת השדה והוא קרוב משפחה של אבימלך וקראו לו בועז.
רות הולכת לשדות ללקוט שבילים
נעמי וכלתה רות לא רצו לבקש ממתנות בשר ודם ולכן ביקשה רות המואבייה מנעמי שהיא תלך לשדות שקוצרים ותקח את השבילים שנפלו בשעת הקציר אמ לה נעמי לכי בתי בהצלחה
רות הולכת לשדות ומכיון שלא ידע את הדרך היתה הולכת וחוזרת ומסמנת לה את הדרך חזרה, וה' זימן שהיא תגיע ישר לשדה של בועז קרוב משפחתה של נעמי, בדיוק באותו היום בועז הגיע אל השדה בועז מביט ברות ושואל את אחד מהפועלים מי זאת הנערה הזאת מכיון שהבחין בכך שהיא צנועה וחסודה ושומרת על צניעות גם בשעה שהיא אוספת את השיבולים, והפועל עונה לו בדרך של זלזלו נערה זו מאוביה היא והיא הגיע יחד עם נעמי ממואב ונמצא כאן מהבוקר ולעת ערב היא תחזור לחמותה.
בבועז מבקש מרות שתלקט רק בשדה שלו
בוזע רואה ברוח הקדוש שרות היא האשה שזימן לו הקב"ה ואמר לה שתמשיך לבוא בכל יום ללקט כאן בשדה ולא תלך לשדה של מישהו אחר ואומר לה שאין לה לחשוש מהפועלים הם לא יעשו לה כל רע והוסיף אם אתה צמאה תלכי אל הכלים שבשדה שיש בהם מים ותשתי ולא תתביישי מהמים שהפועלים מביאים לשדה רות שומעת את הדברים ההלו נפלה על ני ה מרוב בושה והשתחווה לו ושאלה אותה מדוע אני מוצאת חן בעניך והרי אני הגעתי מארץ נוכרייה ואין לנו שום קרובה ענה לו בועז שמעתי את כל החסד שעשתי עם חמותך נעמי אחרי שבעלך מחלון נפטר אמרו לי שהתגירת לשם שמים ועזבת את בית אביך מלך מואב ואת ארץ מואב והלכת להיות לעם היהודי בלי שידעת כלל אם תוכלי לינשא לאחד מהם מכיון שיש איסור להתחתן עם מואבים [ולא מאובית] ובועז מברך אותה על כל החסד שעשתה עם חמותה ושבא ליכנס תחת כנפי השכינה ושהקב"ה ישלם לך שכרך
בועז מטיב את רות
ובשעה שהגיע האכול בועז אומר לה שתבוא ללוחן שש יש את כל האכול של הפועלים ואמר לה שתאכל ואף הוא צבט לה קלי כלומר לקח שיבולים קליות לתוך האש ונתן לה לאכול והיא אכלה ושבעה ואף נשאר לה לקחת לבתיה ולנעמי חמותה
בועז מצווה על הפועלים לתת לה ללקוט היכן שהיא רוצה ואף תעשו עצמכם כאילו אתם שוכחים עומרים קטנים בכדי שהיא תוכל לקחת בסוף יום עבודה, רות אוספת את כל השיבולים שלה היא לוקחת מקל ומפרידה את גרגרי התבואה מהקש ונשאר בידה שלש סאין של גרגרי שעורים [מזון זה הספיק לנעמי ורות לחמשה ימים]
שרות מגיעה לביתה של נעמי נעמי רואה את כמות של הגרגרים שרות אספה וגם את גרגרי הקלי שנתן לה בועז שנשאר אצלה מחמת ששבעה ולא יכלה לאכול הכל שאלה אותה נעמי באיזה שדה לקטת היום ומי זה הבעל השדה שזיכית אותו לעשות מתנות עיים ורות סיפרה לה ואמר לה שקרואים לו בועז ונעמי אומרת לה שהוא קרוב משפחה שלהם וכך רות מלקטת בכל תקופת הקציר
נעמי רוצה שבועז יתחתן עם רות
אחרי שעברו שלושה חודשים מאז שהגיעו לבית לחם, אומרת נעמי לרות הגיע הזמן לחפש לך בעל שתתחתני איתו, נעמי אומרת יש לי הצעה בשבילך ואל תחששי מזה, יש לנו קרוב משפחה שהוא בועז בעל השדה שאת מלקטת שם הוא הכיר אותך וראה שאת צנועה בלילה הוא ישן בשדה כיון שהיום זה הזמן שהוא מפריד את הגרגרים של התבואה מהתבואה על ידי הרוח ומשיכה ואמרת לה ואת תטהרי את עצמך מכל עבודה זרה, תתקני עמך במעשים טובים ותיקחי בגדי שבת ותלכי לגורן ואסור שאף אחד יראה אותך עד שהוא יסיים לאכול אחרות ערב וישתה את יינו וילך לישון כשהוא הולך לישון תבואי אליו כשהוא יראה אותך תשאלי אותו עצה איך להקים שם וזכר למשפחת אלימלך, רות מסכימה לדברי חמותה ואמרת לה כל אשר תאמרי לי אלי אעשה, רות עושה מה שנעמי אומרת לה ותרד לגורן.
