סיפור חורבן ירושלים נירון קיסר ועשירי ירושלים [חלק ב]
תחילת חורבן הבית [חלק ב]
כאשר ראה הקיסר שהיהודים לא הקריבו את הקרבן שלו, שלח אליהם את מפקדו נירון קיסר שיעשה איתם מלחמה
כשהגיע קרוב לירושלים עשה נירון סימן עם עצמו האם הוא ינצח במלחמה או שלא, מה עשה זרק חץ לצד מזרח וקרא נס והגיע רוח חזקה והעיפה את החץ לירושלים, זרק חץ נוסף לכיון מערב ושוב החץ נופל בירושלים כך זרק לארבע רוחות השמים ותמיד נפל בירושלים הבין מזה נירון קיסר שהניצחון מובטח לו
ומסבירים המפרשים שמשמים סיבבו כן כדי להראות לישראל שהחטא שלהם שגורם לחורבן הבית הוא לשון הרע שנמשל לחץ.
המשיך נירון קיסר לעשות עוד ניסיון לפני שהוא עולה להילחם עם ישראל ולהחריב את בית המקדש הוא פוגש ילד קטן שואל אותו מה למדת היום בחידר פסוק לי פסוקך אמר לו הילד למדתי את הפסוק "ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל" הכוונה שהקב"ה יתנקם באדום על מה שהם יעשו ליהודים, הבין נירון קיסר ברור שירושלים תיפול בידי הקב"ה רוצה להחריב את בית המקדש אבל אחרי שאני ירחיב את בית המקדש הקב"ה יתנקם באותו אדם שהחריב זאת אומרת עלי וזה איני רוצה מה עשה ברח ואתגייר והלך ללמוד תורה ויצא ממנו רבי מאיר
כשראה את זה הקיסר שנירון ששלח להילחם בירושלים ברח ואתגייר שלח מפקד אחר שקראו לו אספסיינוס קיסר, ועשה מצור על ירושלים שלוש שנים והסיבה שצר עליה שלוש שנים לפי שעם ישראל ענינו שלוש שלושה אבות שלושה דרגות כהנים לוים ישראלים ולכן נקראים עם תליתאי ולכן לא היו יכולים הגויים לגברו עליה רק אם יצורו עליה שלוש שנים
עשירי ירושלים
היו בירושלים שלשה עשירים מופלגים לאחד קראו נקדימון בן גוריון, השני בן כלבא שבוע, והשלישי קראו בן ציצית הכיסא.
ולמה נקראו בשמות אלו נקדימון בן גוריון על שם שנקדה לו חמה בעבורו הכוונה שהשמש זרחה בעבורו ומתי זה קרא הגמרא במסכת תענית מספרת פעם אח ת עלו כל ישראל לירושלים בחג ואותו שנה היתה שנת בצורת ולא היה לעם מים לשתות, הלך נקדימון בן גוריון להגמון שהיה בירושלים אמר לו תלווה שתים עשרה בארות מים שיש לך ואני אחזיר לך את אותם שתים עשרה מעינות מים כאשר ירד גשם והם יתמלאו ממי הגשמים
ואמר לו אם אני לא עומד בהבטחה שלי אני נותן לך תמורת י"ב המעיינות שתים עשרה ככרות כסף, קבעו ביניהם זמן עד מתי נקדימיון צריך להחזיר להם או את הכסף או את המים
הגיע אותו יום בבוקר ולא ירד גשם והברות ריקים פחד ההגמון שנקדימון יתפלל חזק וירד גשמים לכן שלח ההגמון שליח לנקדימון על הבוקר כדי לבלבלו מחמת הצער וכך לא יצליח להתפלל בדעה צלולה ואז התפילות שלא לא יתקבלו אמר לו הבא לי או את המים או הכסף שאתה חייב לי אמר לו נקדימון יש לי עדיין את כל היום מה הלחץ, בצהרים שוב שלח לו הגמון אמר לו תביא או מים או כסף שלח לו נקדימון עדיין לא הגיע הלילה, במנחה שוב דפיקות בדלת ביתו של נקדימון מי זה השליח של ההגמון הוא אומר או הכסף או המים ענה לו נקידמון לשיח עדיין יש זמן עד הערב
צחק עליו ההגמון אמר לו כל השנה כולה לא ירד גשמים היתה שנת בצורת ובידוק עכשיו ירד גשם מיד נכנס ההגמון לבית המרחץ והתכוון לצחוק על ישראל שלהם אין מים וצריכים לשלם הרבה כסף ואילו הוא י שלו מים למרחץ בשפע
הוא נכנס לבית המרחץ נקדימון נכנס לבית המקדש כשהוא עצוב נתעטף בטלית ופתח בתפילה אמר לפני ריבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שכל מה שעיתי [שלקחת מים מהגמון] לא לכבוד שלי דאגתי אלא לכבודך עשיתי כדי שיהיו לעולי רגלים מים לשתות מיד נתקבלה התפילה והשמים נתקשרו בעננים וירדו גשמים עד שנתמלאו כל הי"ב בארות של אותו הגמון ועוד עלו על גדותיהם
בעוד יוצא ההגמון מבית המרחץ נקידמון יצא מבית המקדש ונפגשו בדרך כשפגשו אחד בשני אמר לו נקדימון בבדיחה מגיע לי ממך עוד כסף שהרי נתמלאו הבארות יותר ממה שנתתי לי אמר לו יודע אני שהקב"ה עשה נס בשבילך והוריד גשמים אלא עדיין יש לי טענה עליך שעל ידי הטענה הזאת אני יוציא ממך את שתים עשרה ככרות כסף ומה הטענה כבר שקעה החמה ועבר היום והגשמים שירדו הם ירודו בלילה והם שלי
כיון ששמע זאת נקדימיון בן גוריון נכנס שוב לבית המקדש לבש טלית והתפלל ריבונו של עולם תוכיח לכולם שיש לך אוהבים בעולמך וכשם שעשית לנו נס בירידת הגשמים כך תעשה לנו נס שלא יהיה להגמון שום טענה בעולם
מיד נשבה הרוח נתפזו העננים וזרחה השמש והתברר שעדיין יום, באותה שעה אמר לו ההגמון עכשיו אין לי שום טענה עליך [הגמרא מסיימת שבאמת מו בוני ולמה קראו לו נקדימין על שם שנקדה חמה בעבורו].
העשיר השני קראו לו בן כלבא שבוע, ולמה נקרא כן לפי שכל מי שהיה נכנס אליו כשהוא רעב ככלב היה יוצא כשהוא שבע, ולמה קראו לו דווקא כלב לפי שכלב מספיק לו קצת אוכל ויכול לאכול פעם בשלוש ימים, ויש אומרים שהוא היה מצאצאיו של כלב בן יפונה ולכך נקרא כלבא.
והעשיר השלישי היה בן ציצית הכסא ולמה נקרא בכינוי הזה לפי שהיה עשיר גדול ומתוך שהיה עשיר לא היה הולך על רצפת אבן אלא היה הולך על גבי כרים שטיחים והציציות שלו היו נגררים עליהם וזה הכינו בן ציצית על שם ציציותיו, ויש אומרים שנקרא כן לפי שהיה אדם חשוב וכל פעם שהיה מגיע לרומי לקבל את פני הקיסר היו מכבדים אותו ומושבים את הכסא שלו ליד גדולי וחשובי רומי וזה כינוי לשמו בן ציצית הכסא שכסאו היה מונח בין גדולי רומי.
אחד מהעשרים אמר שיש לו לספק לכל תושבי ירושלים חיטים ושעורים, ואחד אמר שיש לו לספק לכל תושבי ירושלים יין מלח ושמן, ואחד מהעשיר אמר שהוא יתן לכל תושבי ירושלים עצים היה להם כמות שיכולה להספיק לעשרים ואחת שנים והרומאים היו יכולים לצור על ירושלים שנים על גבי שנים ולאנשי ירושלים לא יחסר דבר
בין תושבי ירושלים היו קבוצה של בריונים שהם רצו להילחם על הרומאים, חכמים לעומת זאת רצו לעושות שלום עם הרומאים אך הבריוניים השתלטו על יציאות וכניסות של העיר ולא נתנו לחכמים לצאת לרומאים בכדי לעשות הסכם שלום ועל ידי הסכם לא יחרב בית המקדש אמרו הבריונים לחכמים נעשה איתם מלחמה יש לנו כח יש לנו צבא לוחמים גיבורים אמרו להם חכמים אנחנו לא נצליח לנצח אותם אף שיש בינינו לומדי תורה ומובטח הדבר שכשיש לימוד התורה מנצחים במלחמה וכך חשבו הבריונים אבל חכמים ידעו שיש את עון לשון הרע וכשיש לשון הרע לא מועיל לימוד התורה של בני ישראל
הבריונים רצו לכפות על אנשי ירושלים לצאת יחד איתם למלחמה מה עשו הלכו בלילה ושרפו את כל המחסנים של החיטים והשעורים ואז התחיל הרעב בירושלים