סדר הקרבת קרבן פסח [חלק ב]
מקום שחיטת הפסח
הפסח נשחט בעזרה כמו שאר קדשים (רמב"ם הלכות קרבן פסח א ג).
הכנות לשחיטה – לפני שנכנסים לעזרה צריך לטבול פעם נוספת, ולובשים בגדי יום טוב (יומא ל, א רש"י ד"ה לאו).
סכינים לשחוט: יש אומרים שכל אחד היה מביא מביתו סכין שחיטה טהור (פסחים סו, א מי שפסחו).
כניסה לעזרה כשמגיעים להר הבית חולצים המנעלים, וכן אסור להכנס במקל בידו ובחגורה ומעות (ברכות פרק ט משנה ה).
הכנות הכהנים להקרבת הקרבן הכהנים לובשים בגדי כהונה ומקדשים ידים ורגלים (זבחים פרק ב).
הכהנים מתחלקים לשלוש קבוצות האחת מתעסקת בהולכת הדם וזריקתו על גבי המזבח (כמבואר בפסחים סה, ב) השניה בהולכת האימורים על גבי המזבח, והשלישית בהולכת העצים למזבח (פסחים סה, ב).
הבאת כלי זמר – בן ארזה היה מכריז על הבאת כלי השיר ואז מביאם כלי שיר (שקלים פ' ה א, רמב"ם פרק ז' מהלכות כלי המקדש הלכה ז).
צורת שחיטת פסח (פרק ה ה, סד, א ב).
ג' כתות: מצווה ליחלק בשעת שחיטת קרבן פסח לג' כתות בין שיש הרבה ציבור בין שהציבור מועט (רע"ב ד"ה הפסח), ומנין שנאמר (שמות יב) "ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל" קהל ועדה וישראל, וקהל ועדה מיותרים שהיה לו לכתוב ושחטו אותו כל ישראל, אלא מלמד שאין שוחטים אלא בג' כיתות (רע"ב ד"ה שנאמר). ואין פוחתים משלושים בני אדם בכל כת (פסחים סד, ב, רמב"ם הלכות קרבן פסח א ט).
כניסה לעזרה – בפתח העזרה היו עומדים שנים עשר לוים מבחוץ וגזרי כסף בידם, ושנים עשר לויים מבפנים וגזרי זהב בידם, תפקידם של הלוים שעומדים בחוץ, לשמור על הסדר להתרות בבאים שלא יזיקו זה לזה מרוב המהירות ושלא יכנסו בערבוביה ויבואו לידי מחלוקת, והיה מקרה שמעכו שם זקן אחד עם קרבנו והעומדים בפנים תפקידם היה לישב היוצאים שלא ידחקו זה לזה וכן אלו היו נועלים שערי העזרה (תיאור הרומי).
נעילת דלתות העזרה (ה ה): נכנסה כת הראשונה נתמלאה העזרה נעלו דלתות העזרה, אביי אמר ננעלו מאליהם, שהיה מעשה נסים, רבא אמר נועלים תנן שהכהנים נועלים את העזרה (פסחים סד, ב).
תקיעה הכהנים (ה ה) – שני עמודים גדולים גבוהים ועליהם שני כהנים וחצוצרות של כסף בידם ותוקעים בהתחלת הקרבת כל כת וכת, כדי להודיע לכהנים [הכוונה ללוים אלא שהגוי לא ידע להבדיל בין כהנים ללוים] העומדים שם על דוכנם שיאמרו הלל בקול רינה ותודה ובכל כלי שיר שהיה להם היו מנגנים (תיאור של הרומי).
שחיטת הפסח (ה ו).
לפני השחיטה משקים את הטלה מים כדי להקל על הפשט העור (משנה תמיד פ"ג מ"ד לענין קרבן תמיד, ביצה מ, אשכך נהגו בכל שחיטה).
השוחט: כיון ששחיטה כשרה בזר, לכן יכול לשוחט ישראל (פסחים סד, ב, רע"ב שם ד"ה שחט), כוונה בשחיטה: צריך לכיון ששוחט לשם פסח (רמב"ם קרבנות קרבן פסח ד א), ברכה מברך "אשר קדשנו במצותיו וצונו על שחיטת הפסח" (פסחים ז, ב) וברכת "שהחיינו".
קבלת הדם (ה ו): הכהן מקבל את הדם מצואר הבהמה לתוך הכלי דמצוות קבלת הדם בכהן (רש"י פסחים סד, א ד"ה וקבל, רע"ב שם ד"ה וקבל), ומברך "אשקב"ו בקדושתו של אהרון וציונו על קבלת הדם" וברכת "שהחיינו" (עיין תוס' מנחות עה, ב, מג"א רכה יג).
הולכת הדם עד זריקתו על המזבח: הכהן שקיבל את הדם מהבהמה נותנו לחברו וחברו לחבירו שהיו עומדים בשורה (רע"ב שם ד"ה נותנו) והכהן המקבל היה מהלך קצת כנגד חבריו כדי שיחשב הולכה (פסחים סד, ב, תפאר"י יכין מה, לחם משנה פרק א מק"פ הלכה יד) והטעם: כדי שיתעסקו רבים במצווה (רמב"ם הלכות קרבן פסח א הלכה יד), משום שברוב עם הדרת מלך (מרכבת המשנה שם).
העברת הדם מהעזרה על המזבח (ה ה)
הכהנים עומדים בעזרה – מקום שחיטת הקרבנות, עד המזבח שורות שורות, ובידיהם בזיכי כסף ובזיכי זהב בזיכים הכוונה כפיות גדולות לקבל הדם (רע"ב שם ד"ה בזיכי) שורה של כהנים שיש בידם בזיכי עושים מכסף ושורה של כהנים שבידיהם בזיכים שעשויים מזהב, לא היו מערבין את הכסף עם הזהב, והטעם: שכך יפה יותר והוא משום נוי (פסחים סד, ב, רע"ב שם ד"ה שורה, רמב"ם הלכות קרבן פסח א יג),
תחתית הבזיכים (ה ה): לא היו תחתיות ישרות לבזיכים, והטעם: כדי שלא יניחו את הבזיכים על הרצפה ויקרש הדם ולא יהיה ראוי לזריקה (רע"ב ד"ה ולא וד"ה שמא, תפאר"י יכין מא).
ומקבל את הבזך (ה ו) – כלי המלא ומחזיר את הכלי הריק ששפכו את דמו על המזבח, סדר הקבלה: תחילה היה מקבל את המלא ואחר כך היה מחזיק את הריק ולא להפך שמחזיר את הריק תחילה, והטעם: משום שאין מעברין על המצוות (פסחים סד, ב, רע"ב ד"ה ומקבל).
וכיון שהכהנים היו זריזים היו נראות הכפות רצות ובאות כחיצים ביד גיבור (תיאור הרומי).
עמידת הכהנים על גבי איצטבאות: הכהנים היו עומדים על גבי איצטבאות (פסחים סה, ב), והטעם: כדי שלא יתלכלכו בגדיהם בדם שהדם היה מגיע עד ברכיהם (פסחים שם) ועל ידי זה יפסלו מעבודה (פסחים סה, ב רמב"ם הלכות כלי המקדש פרק ח הלכה ד).
זריקת הדם על המזבח (ה ו): הכהן שעומד קרוב למזבח ניגש ממקום עמידתו אל המזבח (פסחים סד, ב) ושופך את כל הדם (פסחים קכא, א) בשפיכה אחת על קיר המזבח למקום שיש תחתיו יסוד קודם שניגש מברך על הולכת הדם וקודם השפיכה מברך על שפיכת הדם (פסחים ז, ב קכא, א) זורקו זריקה אחת כנגד היסוד.
קבוצה שניה (ה ח) – יצתה כת ראשונה ונכנסה כת שניה יצתה שניה נכנסה שלישית כמעשה הראשונה כך מעשה השניה והשלישית.
קריאת הלל בשעת השחיטה (ה ח)
כשהתחילה השחיטה היו מתחילים באמירת הלל ואם רבו הפסחים ועדיין לא גמרו לשחוט חוזרים ואומרים שוב את ההלל ואם עדין לא גמרו חוזר פעם שלשית (רש"י סוכה נד, א, פסחים סד, א ד"ה אם נגמרו).
מי קורא את ההלל: יש אומרים שגם הישראלים המקריבים קוראים את ההלל בשעת השחיטה (רע"ב ד"ה קראו, רש"י סוכה נד, ב ד"ה ע"פ), ויש אומרים: שרק הלוים היו קוראים את ההלל (מלאכת שלמה ד"ה קרא בשם התוס' סוכה ד"ה קראו).
רבי יהודה אומר מימיהם של כת שלישית לא הגיעו לאהבתי כי ישמע אפילו בפעם הראשונה, מפני שעמה מועטין.
הפשטת הקרבן (ה ט) – אחרי שפיכת הדם כנגד היסוד לוקח הבעלים את בשר הקרבן כדי להפשיט את עורו עד החזה כדי להוציא ממנו את החלבים המוקטרים על גבי המזבח (רמב"ם הלכות קרבן פסח א ד).
צורת הפשטה (ה ט)
אונקליות – מסמרים שראשיהם כפופים למעלה היו תלוים בעזרה, וכן היו שם עמודים נמוכים שהיו נקראים ננסים ועל גביהם היו תולים את הבהמה ומפשיטים את עורה (רע"ב שם ד"ה אונקוליות וד"ה עמודים). ומי שלא היה לו מקום לתלות על גבי האונקליות או על גבי הננסים היה לוקח ב' מקלות חלקים שהיו במקדש, ומניח את המקל על גבי כתף שלו ועל כתפיו של חבריו, ותולה את הבהמה ומפשיט את עורה (תפאר"י יכין סה). ר' אליעזר אומר ארבעה עשר שחל להיות בשבת מניח ידו על כתף חברו ויד חברו על כתפו ותולה ומפשיט.
הוצאת האימורים (ה י)
אחרי הפשטת העור מוצאים את האימורים (רמב"ם קרבן פסח פרק א יד) אימורים הם החלבים שקרבים על גבי המזבח (רע"ב ד"ה אימורין), ואלו הן: האליה הדבקה העצם החלב המכסה את הקרב והכליות חלביהם ויותרת הכבד עמהם (פירוש המשניות לרמב"ם פרק ה י), וכן מוציא ממנו את בני מעיו (פסחים סה, ב).
הטעם שנקראים בשם אימורים: לפי שהם מורים ואדונים על שאר האברים שמקריבים על גבי המזבח (תפאר"י יכין פסחים סו), טעם אחר: מלשון אמירה ודיבור שהתורה אמרה שאותם חלקים יקריבו על גבי המזבח (תפאר"י שם).
הקרבת על גבי המזבח: אחרי שהוציאו את האימורים מניחים אותם לתוך הקערה שנקראת מגיס שבה לוקחים את האימורים להקרבה על גבי המזבח (רע"ב שם ד"ה במגיס), הכהן מעלה אותם על גבי המזבח ושם מולח אותם מהמלח שנמצא על גבי הכבש (מנחות כא, ב), ועולה בכבש עד שמתקרב לשפת המזבח (משנה למלך פרק ו מהלכות מעשה"ק הלכה ד), ועומד על שפת הכבש הסמוכה למזבח ומברך "אשקב"ו על הקטרת אימורים" וזורקם לתוך האש, אחרי הקרבה כל אחד היה לוקח את פסחו לביתו כדי לצלות אותו, ומניחו בתוך העור כמו בתוך שק ומוטל לביתו על כתפיו ומוליכו לביתו בירושלים ואוכל בערב.
ערב פסח שחל בשבת: חל י"ד בשבת שאי אפשר לקחת את הפסח לבית (רע"ב ד"ה ישבה) מהטעם שלא עירבו ערובי חצרות בירושלים (תפאר"י יכין סח) היו אוכלים במקדש והיו מתחלקים לג' קבוצות קבוצה אחת יושבת בהר הבית שניה בחיל והשלישית במקומה עומדת וכשהיה חשיכה יצאו וצלו את פסחיהן, ושהיה חשכה יצאו וצלו אותם לפי שאין צליה דוחה את השבת (רע"ב ד"ה יצאו).
שטיפת העזרה (ה ח)
אחרי שהתרוקנה העזרה מכל האנשים והכהנים סיימו להקריב את הפסחים של הכת השלישית מנקים את העזרה מהדם, צורת הנקיון: על ידי אמת המים שהיתה עוברת בעזרה, בעזרה היתה עוברת אמת המים, המים היו יוצאים דרך החור שהיה בחומה והיו סותמים את הנקב של יציאת המים והיא עולה על גדותיה ושוטפת את כל העזרה ובגמר השטיפה היו פותחים את הנקב והמים היו יוצאים.
אכילת בשר קרבן הפסח
מצות עשה לאכול את בשר קרבן פסח בליל ט"ו בניסן שנאמר "ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מרורים יאכלהו (פסחים קכ, א, רמב"ם קרבנות קרבן פסח פרק ח א)
צלית הקרבן (ז א)
חיוב אכילת הפסח בצלי, הטעם: לפי שכך דרך בני מלכים לאכול בשר צלי לפי שהוא מאכל טוב אבל שאר העם אוכלים בשר מבושל, ובליל פסח שאנו אוכלים זכרון שיצאנו לחירות להיות ממלכת כהנים ועם קדוש ודאי ראוי לאכול כבני מלכים, ועוד שהצליה מראה את החיפזון שיצאנו מצרים ולא יוכלו להשהות עד שיתבשל בקדרה (חינוך מצווה ז).
היכן היו צולים את הפסח את הפסח היו צולים על פתחיהם, והטעם: כדי לפרסם האמונה ולשמחת החג (תיאור הרומי).
בדיני הצליה: הפסח ניצלה כשהוא שלם (פסחים עד, א) ומותר לחתוך בו מעט כדי למהר צלייתו כיון שעדיין נחשב שלם בכך (רש"י שם ד"ה חתכו).
כיצד צולהו – מביאין שפוד יבש של עץ רימון (ז א) ותוחבו לתוך בשר הפסח מפיו עד זנבו.
הטעם שלקחו שיפוד של רימון ולא משאר עצים: משום שיוצא מהם מים ואם כן הוי ליה מבושל במים בשונה מעץ הרימון שלא מוציא מים, והטעם שלא לקחו שיפוד של מתכת (שם משנה ב) משום שחם מקצתו חם כולו ואם כן יוצא שניצלה מחמת השיפוד והתורה אמרה צלי אש ולא דבר אחר (פסחים עד, א, רע"ב זשם ד"ה).
ותולה אותו בתנור על האש ובית שחיטתו [ראשו] למטה, הטעם: כדי שיזוב הדם דרך שם (פסחים עד, א תוס שם).
נחלקו במשנה (ז א) היכן מנחים את הכרעים והמעיים, רבי יוסי הגלילי אומר שנותן את כרעיו ואת בני מעיו בתוך הבהמה, רבי עקיבא אומר שבצורה כזאת זה נקרא כמין בישול, כח המעיים והכרעיים מתבשלים בתוך הבהמה והוי כבתוך הקדירה (רע"ב שם ד"ה מין) ולכן אומר תולין חוצה לו דהיינו שתולים על גבי השיפוד ליד הבהמה את שאר האברים.
אכילת קרבן פסח – כל אדם מישראל שנשחט עליו הפסח חייב לאכול בליל ט"ו בניסן כזית מן הפסח בתוך כדי אכילת פרס (פסחים סה, ב).
זמן אכילת קרבן פסח ומקום אכילתו
הפסח אינו נאכל אלא בלילה, ובירושלים כשאר קדשים קלים שדינם לאכול בירושלים, ונאכל עד חצות, והטעם עד חצות: אף שמהתורה זמנו עד שיעלה עמוד השחר תיקנו חכמים עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה (רמב"ם קרבנות קרבן פסח פרק ח טו).
צורת אכילת הפסח – מצווה מן המובחר לאכול בשר הפסח על השובע, לכן אם הקריב קרבן חגיגה בי"ד אוכל תחילה את החגיגה ואחר כך את קרבן פסח (רמב"ם קרבנות קרבן פסח פרק ה הלכה ג).
מה נשתנה: מתחילים את הסדר כמו בזמן הזה ובמה נשתנה שואלים עוד שאלה "שבכל הלילות אנו אוכלים צלי שלוק ומבושל הלילה הזה צלי" (פסחים קטז, א)
פסח מצה ומרור: אומר פסח מצה ומרור זה שאנו אוכלים על שום מה, ומגביה את קרבן הפסח (פסחים קטז, ב המפרשים שם תלמיד הרשב"א פסחים קיד, א).
