סדר הקרבת קרבן פסח [חלק א]

סדר הקרבת קרבן פסח [חלק א] 

י"ד באדר

שלושים יום קודם הקרבת קרבן פסח היו הכהנים לומדים את הלכות שחיטה הקרבן וענינו (מתוך תיאור הרומי שהיה עד ראיה לנעשה בירושלים הובא בספר שבט יהודה הביאו בסידור יעב"ץ).

ט"ו באדר תיקון הדרכים

בט"ו באדר [שהוא יום הפורים בירושלים] יצאו שלוחי בית דין לתקן את הדרכים והרחובות (שקלים א א) וביאר ברע"ב (שם ד"ה ומתקנין ביאור ראשון) מתקנים את השווקים שהתקלקלו בימות החורף ומתקנים בשביל עולי רגלים.

תיקנים בבית המקדש

בימים שלפני פסח היו מסיידים ומתקנים את המזבח ואת בית המקדש (משניות מידות ג ד, רמב"ם פרק ד מבית הבחירה הלכה יג).

לחזר אחר בהמה לקרבן

בט"ו באדר מתחילים לחזר אחרי בהמה לקרבן והיא מתקנת חכמים (ב"ח תכט א) צריך לקנות בהמה בקנין גמור, והטעם: לפי שאם לא יהיה הקרבן שלו בדין לא יחול ההקדש ובכך יעבור באיסור הקרבת חולין בעזרה, ולכתחילה יש לקנות את הבהמה בקנין דאוריתא (משנ"ב תרנח ס"ק י שלכתחילה יש לקנות את האתרוג הן ע"י קנין כסף והן על ידי קנין משיכה, ביאור הלכה יא ו).

מגורים לדור בו לעולי הרגל

הסנהדרין היו צריכים לדאוג למקום לינה לכל עולי הרגל לו ולכל הבהמות שהיו צריכים להקריב, אחד מהניסים שנעשו בבית המקדש שלא אמר אדם צר לי המקום שאלין בירושלים (אבות ה ה) ועוד אמרו (אבות דרבי נתן פרק לה) מעולם לא אמר אדם לחבירו לא מצאתי מיטה שאישן עליה בירושלים, ולשיטה אחת בגמרא ביומא (יב, א) אין משכירים דירות בירושלים רבי אלעזר ברבי שמעון אומר אף לא מיטות וכל אחד היה מתמקם לו בדירה ללא תשלום (מתוך תיאור הקרבת קרבן פסח מתוך החוברת הלל בהקרבת קרבן פסח, סידור רבי יעקב עמדין).

ותיקנו חכמים שבעלי האכסניה בירושלים יקבלו את עורות הקודשים כיון שהקרקע של מקום המיטות לא היה מיוחד לבעלים לא היה כח בידם להשכירם שכירות שלם ומכל מקום מחמת מטלטליהם היו נוטלין עורות הקדשים (תוס' מגילה כו, א ד"ה אף), טעם אחר: כדי שיתנו מיטות לעולי רגלים בספר פנים יפות (ריטב"א יומא יב, א ד"ה אמר אביי).

קרבן פסח

מצות עשה לשחוט את הפסח בי"ד לחודש ניסן אחר חצות (רמב"ם קרבן פסח א א). הטעם: כדי שיזכרו היחידים לעולם הניסים הגדולות שעשה הקב"ה ביציאת מצרים (חינוך מצווה ה).

חיוב הקרבת קרבן פסח על הזכרים ונקבות בזמן הבית (פסחים קא, א), הנמצאים בארץ ישראל (תוס' פסחים ג, ב ד"ה מאליה) ושיכולים לאכול כזית בכדי אכילת פרס, מנין שאף נשים חייבות בקרבן פסח מדכתיב (שמות יב ד) "מכסת נפשות" (פסחים צא, ב), והיום אנו עושים זכר לקרבן פסח כמו שנאמר בהגדה של פסח על ידי אכילת אפיקומן

ראש חודש ניסן

שולחים שלוחים לכל סביבות ירושלים לכל מי שיש לו מקנה שימהר להביא המקנה לירושלים, והטעם: כדי שימצאו עולי רגלים מספיק בהמות להקריב, וגם כדי שיהיה להם מה לאכול בזמן שנמצאים בירושלים, וכל מי שלא בא בזמן הקצוב היו מחרימין כל ממונו לקדשי הבית.

רחיצת הבהמות כל מי שהיה לו מקנה היה ממהר להביאם לירושלים, הכבשים היו עוברים בנחל הסמוך לירושלים כדי שמי הנחל ירחצו וינקו את הבהמות מכל לכלכוך, ועל זה אמר שלמה (שיר השירים ד ב) "שעלו מן הרחצה" כשהגיעו להרים אשר סביב לירושלים היה כל כך הרבה בהמות, עד שהיה נראה הדשא כי כולו הפך לבן מלבנינות הצמר (מתוך תיאור הרומי שהיה עד ראיה לנעשה בירושלים הובא בשבט יהודה הביאו בסידור יעב"ץ).

ט' בניסן טהרת הטמאים

כל ישראל מוזהרים להיות טהורים ברגל לפי שהם עומדים להיכנס למקדש, וכן עומדים לאכול קדשים (ר"ה טז, ב) ולכן כל אחד צריך לטהר עצמו, וביום ט' בניסן היו מזים מי חטאת על כל הנטהרים מטומאת מת בין אדם בין כלים, והיו הולכים בירושלים לרחוב הטהרה שם מהחלון היו מזים על כל מי שעובר מי חטאת עד שהרחוב נראה כתעלת מים (משניות פרה פרק יב משנה ד לפי פירוש הרמב"ם והרע"ב).

י' ניסן – ביקור ד' ימים כקרבן

בי' בניסן היו יוצאים כולם לקנות הזבח (תיאור הרומי), והטעם: זכר לקרבן פסח במצרים (שמות יב ג) שלקחו בי' בניסן, ומייחדים אותו לקרבן פסח (רש"י פסחים צו, א ד"ה מקחו).

ביקור: קרבן פסח צריך ביקור ד' ימים לפני הקרבה שאין לו מום (פסחים צו, א מנחת חינוך מצווה ה), ואם יש ספק בכשרות הבהמה הולכים לשאול את הממונה המיוחד, שהוא ממוחה בבדיקת מומין לקדשים (כתובות קו, א תוס' ד"ה מבקרי).

קשירת הבהמה בכרעי המיטה

נהגו לקשור את הבהמה המיועדת לקרבן פסח, בכרעי המיטה והטעם: זכר לפסח מצרים (רש"י חולין נד, ב ד"ה לא).

י"ג ניסן יום הקרבן קרבן תודה

מי שבא מדרך רחוקה או עבר את הים צריך להביא קרבן תודה (ויקרא ז, יב זבחים ז א ד"ה לא דידיה) וכן מי שהתחייב בקרבן תודה בחצי שנה האחרונה צריך להביא קודם הרגל, ומכיון שקרבן תודה בא מן החמץ אי אפשר להביאו בפסח וגם בערב פסח לא היו מביאים תודה לפי שהתודה והלחמים נאכלים ליום ולילה עד חצות ואם כן נמצא ממעט מזמן אכילת הקרבן לפי שאסור לאכול חמץ בערב פסח אחר חצות וגורם שיהיו נותר ומביא קדשים לבית הפסול ולכן מי שצריך להביא תודה מקדים ומביא ביום י"ג ניסן.

י"ד בניסן

טבילה במקווה

כולם צריכים לטבול במקווה לפני הרגל לפי שכל מי שנכנס לעזרה חייב בטבילה במקווה (רש"י יומא ל, א ד"ה לעבודה), וכן מי שנטמא טומאה של ערב שמש טובל כדי שיטהר לערב.

הכרזת הגיע זמן שחיטת פסח

היו עולים במגדל גבוה שבמקדש שהיה נקרא לול וחצוצרות של כסף בידם והיו תוקעים, ואחר התקיעות היו אומרים עם ה' שמעו הגיע זמן שחיטת הפסח לשם מי ששכן שמו בבית הגדול והקדוש וכשהיו שומעים העם הקריאה היו לובשים בגדי מועד, לפי שמחצות היה יום טוב לכל היהודים לפי שהוא זמן הקרבת הקרבן (תיאורי הרומי).

קרבן פסח

"שה תמים זכר בן שנה" (שמות יב)

הפסח בא מן הצאן ואינו בא מהבקר, מנהג העולם לקחת לקרבן פסח טלה, הטעם: לפי שהטלה הוא מזל של מצרים היה והיו עובדים אותו ולכן בחרו דווקא אותו לשחוט טלה (רש"ש פסחים סט, ב, מדרש שמו"ר טז ב), טעם אחר: לפי שבכבש יש אליה שהוא קרב לגבוה והגדי אין לו אליה ולכן העדיפו לקחת את המהודר יותר (יעב"ץ).

גיל הקרבן (שמות יב ה) בן שמונה ימים עד בן שנה (רמב"ם קרבן פסח א א), הטעם בגיל שמונה ימים: לפי שקודם שמונה ימים הוי מחוסר זמן כדכתיב (ויקרא כב כז) "ומיום השמיני והלאה" ולוקחים  מהמובחר ביותר.

מינוי

אין שוחטים את הפסח אלא למנוייו שנאמר (שמות יב ד) "במכסת נפשות איש לפי אוכלו תכוסו על השה" במכסת נפשות מלמד שאין הפסח נשחט אלא למנויו, דמכסה פירושו מנין (פסחים עח, ב, רש"י זבחים נו, ב ד"ה למנוייו) ומתמנים עליו בעודו בחיים (רמב"ם הלכות קרבן פסח ב א), וכמה הוא מינוי כדי שיהיה כזית לכל אחד ואחד (פסחים פט, א), והנמנים על הפסח נקראים בני חבורה זמן המינוי עד שנשחט ומשנשחט אינו יכול לחזור בו (רמב"ם קרבן פסח ב יד).

הלכות מיוחדות בקרבן פסח

ישנם כמה הלכות בקרבן פסח דווקא, שאסור לבשלו אלא לצלותו  באש, ויש לאוכלו בבית אחד, וכן איסור לשבור בו עצם, הטעם במצוות אלו: שאנו אוכלים זכר לחיפזון שהיה במצרים שלא היה להם זמן להכין ולתקן את המאכלים, ולא לשבור את העצמות ולהוציא מה שראוי לאכילה, ולא היה זמן לשלוח מבית לבית, ולכן  ציוה הקב"ה לעשות דברים אלו לנצח שנזכור  איך היה הענין, כמו שנאמר (שמות יג י) "ושמרתה את החקה הזאת למועדה" (רמב"ם מורה נבוכים ח"ג פמ"ו).

זמן הקרבת תמיד בערב פסח (פסחים ה א)

תמיד של בין הערביים נשחט ביום רגיל בשעה שמונה ומחצה [לפי שעות זמניות] ולפי השעון שלנו הוא 3.30 בערך אף שזמנו משש שעות ומחצה [12.30] מאחרים שחיטתם מפני שיש הרבה נדרים ונדבות ואסור להקריב קרבן אחרי תמיד של בין הערביים (רע"ב שם ד"ה תמיד). ולכן התמיד קרב בתשע ומחצה וסוף זמנו עד שקיעת החמה (פסחים צג, ב רש"י שם ד"ה לאורתא).

בערב פסחים נשחט בשעה שבע ומחצה (1.30 בערך לפי שעון שלנו) וסיום הקרבתו בשמנה ומחצה, והטעם: לפי שהפסח נשחט אחרי קרבן התמיד לכן מקדימים שעה ומקריבים בשעה שבע ומחצה (רע"ב ד"ה תמיד), ומיכון שיש הרבה פסחים הקדימו שעה אחת (תפארת ישראל יכין שם יג).

ערב פסח שחל ביום שישי תמיד נשחט בשעה שש ומחצה [12.30 לפי שעון שלנו] וקרב בשעה שבע ומחצה והפסח אחריו מקדימים שעה אחת ונשחט בשעה שש ומחצה וקרב בשבעה ומחצה הטעם שמקדימים מכיון שצריך לצלות את הפסח בי"ד מבעוד יום ואינו דוחה את השבת (רע"ב שם ד"ה חל).