סדר הגדה – קערת ליל הסדר

סדר ההגדה

• הספר שאנו משתמשים בליל הסדר על השולחן נקרא הגדה של פסח

הטעם שנקרא בשם הגדה: על שם שמגיד ומספר בה מקצת העניינים שהיו ביציאת מצרים, טעם אחר: על שם הפסוק (שמות יג – ח) "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים", ועוד הגדה מלשון מגיד שמגיד בה ענין יציאת מצרים והניסים והנפלאות שעשה עמנו הקב"ה באותו הזמן, טעם אחר: הגדה מלשון הודאה ושבח לקב"ה על שהוציאנו מארץ מצרים כמו שמתרגם בירושלמי הגדתי היום לה' אלהיך (דברים כו – ג) שבחית יומא דין וכן תרגמא רבינו סעדיה (אבודרהם סדר הגדה). טעם אחר: לפי שמבנה ההגדה מבוסס על ד' פסוקים שבפרשת ביכורים (דברים כו ה – ח) "ארמי אובד אבי" "וירעו אותנו המצרים" ונצעק את ה' ויוציאנו ה'" ועל זה אמר הכתוב (דברים כו – ג) "הגדתי".

• הטעם שתיקנו את נוסח ההגדה

מפני שחייבים אנו מעיקר הדין לספר ביציאת מצרים בלילה הזה, ומכיון שאין כל בני האדם  יודעים לסדר זאת כראוי וכהלכתו, וגם עם ידעו חוששים שמא יתרשלו ולא יספרו כראוי, ובפרט אם יאכלו וישתו ותחטפם שינה ולא יגידו דבר, לכן תקנו חז"ל את הדברים בקיצור מהפסוקים מתורה ועוד שבהם מסופר מיציאת מצרים כדי שיזכו כולם לספר בענין יציאת מצרים בין גדולים בין קטנים בין תלמידי חכמים בין אנשים פשוטים בלעי בתים  בצורה שווים  (סדר היום סדר ההגדה).

• מבנה ההגדה

עיקר ההגדה הוא מאמירת "הא לחמא עניא" עד הסעודה, הפיוטים "אדיר הוא" "וחד גדיא" שנאמרים בסוף ההגדה אינם שייכים להגדה והם נתחברו בתקופת הראשונים, כמו רוב הפיוטים של שבתות ומועדים.

• סדר ההגדה

"קידוש" "הא לחמא עניא" לפני אמירת ההגדה מקדשים את היום  – קידוש על היין  – ומזמינים את האורחים באמירת "כל דיכפין".

אח"כ אומרים את ארבעת הקושיות של  "מה נשתנה", ומממשיכם באמירת ההגדה שכולל את התשובות לד' שאלות.

"ואילו לא הוציאנו", ו"מעשה דר"א", במאמרים אלו אנו מדגישים את מעלת סיפור יציאת מצרים בלילה הזה.

"אמר ר"א בן עזריה" במאמר זה אנו מצינים שמחמת חשיבות יציאת מצרים חייבים להזכיר יציאת מצרים כל ימות השנה בתפלת שחרית ובמעריב בקריאת שמע.

"ארבעה בנים" מתואר אופן הסיפור, "יכול מר"ח" זמן חיוב סיפור יציאת מצרים, "מתחילה עובדי ע"ז היו אבותינו" הסיפור עצמו – ההגדה בעצמה. "הלל" לפני הסעודה "ברכת הגאולה" לאחר הלל שלפני הסעודה ו"ברכת השיר" שלאחר ההלל, פיוטים ושיר השירים.

סדר הגדה נקבע בדרך של שאלה ותשובה מה נשתנה, וכן הגמרא בפסחים (קטז, א) אומרת ואם הבן חכם הבן שואלו

והסיבה לכך כתוב בספרים הקדושים לפי שבדרך שאלה ותשובה הדברים נקבעים בנפש האדם כשהוא מבקש למצוא טעם לדבר שנתקשה בו יותר מאשר הכל נאמר לו ללא קושיות  (דרך פקודיך מצווה נא חלק המעשים אות ב).

סימני הסדר

קדש, ורחץ, כרפס, יחץ, מגיד, רחצה, מוציא מצה, מרור, כורך, שולחן עורך, צפון, ברך, הלל, נרצה.

תקנת סדר ליל הסדר – כשסידרו את הסדר נתנו בהם סימנים, והטעם:

לפי שיש הרבה דיני בליל הסדר, לכן  תיקנו חכמים לעשות על פי הסדר, ובפרט בזמנם שלא היה הדפוס נפוץ כמו היום ולא היה להם הגדות לראות את הסדר מה לעשות לכן תיקנו סימני לסדר שידעו כולם מה הסדר שצריך לעשות בלילה הזה (פרדס הלכות פסח עמוד נה, מחזור ויטרי).

מי תקן סימני ההגדה יש אומירם שרש"י הקדוש הוא חיבר את הסימנים  (מחזור ויטרי הלכות פסח סימן סה, ומה שנחסר שם יחץ כתב בויגד משה סימן יד שטעות סופר הוא) ויש אומרים שמי שחיבר את זה  ר' שמואל מפלייזא שהיה אחד מבעלי התוס'  (סידור עיון התפילה).

ישנם כמה סימנים שלא הוזכרו בסימני הסדר למרות שאנו עושים עושים אותם על הסדר כגון הסבה, מצות ד' כוסות, חרוסת, ב' תבשילים, ומים אחרונים והטעם:

הסבה – לפי שיש שסוברים שמצות הסבה אינה מצווה בפני עצמה אלא שהוא חלק מקיום מצות מצה וד' כוסות ואם כן זה כלול במצה  (הסדר הערוך פרק מח).

ד' כוסות – לפי שלא תקנו ד' כוסות אלא כדי לומר עליהם הלל והגדה ולא שהם מיוחדים בפני עצמם  (הסדר הערוך פרק מח), טעם אחר: לפי שד' כוסות נכלל בסימן הראשון  קדש, וכן במגיד, וברך, והלל דאלו הדברים תקנו להאמר על הכוסות ונפסק להלכה  שתאן שלא על הסדר לא יצא  דהיינו שצריך לשתות אותם על סדר הגדה (אוצר פסקי ראשונים על הלכות פסח).

חרוסת – לפי שדעת בעל ההגדה שאין המצווה באכילת חרוסת אלא בטיבול המרור בחרוסת, ובהזכרת מרור נכלל גם החרוסת הטפילה לו (כנסת יחזקאל).

ב' תבשילים – מניחים על הקערה ב' תבשילים זרוע וביצה ואינם נכללים בסימיני הסדר כיון שהם אינם נאכלים אלא מונחים על השולחן בלבד זכר לקרבן פסח וחגיגה (הסדר הערוך פרק מח).

מים אחרונים – לפי שסובר בעל ההגדה שהסיבה של מים אחרונים הוא משום מלח סדומית שמסוכן לאכילה (כדברי הרמ"א תעה א) ולפי שבליל הסדר אין טובלים מצה במלח לא צריך מים אחרונים, בשונה מהפיוט של ר' יוסף טוב עלם לשבת הגדול, שכתב שנוטלים מים אחרונים בליל פסח לפי שהוא סובר שהטעם של מים אחרונים הוא משום נקיות, ולכן צריך נטילה גם בליל הסדר (סדר הפסח ענף יב, שלמי מועד פרק עח).

ובאופן אחר, בספר אשד הנחלים (ערובין יז, ב) כתב, שנראה פשוט שהטעם  ששלא כתב  השולחן ערוך את החיוב של מים אחרונים מסדר הסימנים של ליל הסדר, כיון  שסובר כדעת התוספות  שעכשיו לא מקפידים  על מים אחרונים בסעודת, כיון שבזמנינו לא מצוי  מלח סדומית, וגם היום אנחנו לא  רגילים לטבל את אצבעותינו במלח אחר אכילה, לכן לא כתב סימן למים אחרונים. מיהו מה שאנו מקפידים היום על מים אחרונים אנו סוברים שמים אחרונים חובה גם היום, בודאי חובה הוא גם כן ליטול מים אחרונים אף בליל הסדר.

• אמירת הסימנים

יש שנהגו לומר בפה כל סימן במקומו וכן כתב בספר יסוד ושורש העבודה שראוילומר בפה  (שער תשיעי פרק שישי) והטעם: לפי שבט"ו סימני הסדר נרמזו בו סודות גדולים ונפלאים וע"כ בעבודה ג"כ יאמר סימנים בפה מלא.

אמירת כל הסימנים בתחילת הסדר – יש שנהגו לומר בתחילת הסדר את כל הסימנים ואחר כך חוזרים ואומרים כל סימן במקומו, והטעם: כדי לעורר תשומת לב של התינוקות על כל מה שנעשה בלילה הזה ואז הם יקשו מה נשתנה מאחר ששמעו כל סימני הסדר (ויגד משה סימן יג).

חביבות ליל הסדר

ומאוד חביבה מצוות הסדר דלא אשכחן דהקפידה תורה על תינוקות יותר מלילה זה דכתיב (שמות יג ה) "והגדך לבנך" אע"ג דכתיב גם בהקהל את הנשים והטף (דברים לא – ח) פריך בגמרא (חגיגה ג, א) טף על מה הם באים ליתן שכר טוב למביאיהן (מהרי"ל).