נתינת מלח על השולחן בשעת הסעודה
נתינת מלח על השולחן בשעת הסעודה
נהגו העולם להניח מלח על השולחן [במלחיה] ולטבול את הלחם או החלה במלח.
המקור למנהג זה הוא מהגמרא במסכת ברכות שאומרת אמר רבא בר שמואל משום רבי חייא [רבא הבן של שמואל אמר הלכה בשם רבי חייא] אין הבוצע רשאי לבצוע [יכול לבצוע] עד שיביאו מלח או לפתן לפני כל אחד ואחד [עד שיניחו לפני כל אחד מהמסובים בסעודה מלח,, כדי שיוכלו לטבול מהם את הפרוסה].
נאמרו כמה טעמים למה צריך לטבול את הלחם במלח
התוס' בברכות כתבו טעם על פי המדרש שכתוב שם "כשישראל יושבים על השולחן וממתינים זה את זה עד שיטלו ידיהם והם נמצאים בזמן הזה בלא מצות השטן מקטרג עליהם וברית מלח מגינה עליהם" ולכן מביאים את המלח להזכיר ברית מלח.
טעם אחר: מכיון שהשולחן דומה למזבח, והאכילה של בני האדם היא כמו קרבן, ובקרבנות נאמר "על כל קרבנך תקריב מלח" ואנו עושים כמו הקרבנות שבכל סעודה יהיה מלח על השולחן. היו מגדולי ישראל שמטעם זה לא היו טובלים במלח בליל שבת והסיבה כיון שסברו שהטעם למלח משום הקרבנות ובליל שבת לא היו מקריבים קרבנות בבית המקדש ואין את הסיבה להביא מלח לשולחן.
סיבה נוספת נאמרה מדוע מניחים מלח על השולחן כדי שיזכור אדם לדבר דברי תורה בסעודה ואיך כמו שאי אפשר לעולם בלא מלח כך אי אפשר לו לאדם בלי לעסוק בדברי תורה.
טעם נוסף: כדי שיזכור תמיד לדאוג לעניים והמלח יזכיר לו דבר זה, והאיך לפי שידוע שהעיר סדום נפכה ונהיתה לגופרית ומלח, והסיבה שהיא נהפכה מכיון שלא היו רחמנים לעניים, שאם היה מגיע עני לעיר היה חוק שאסור לתת לו אוכל, ומסופר שהיה עני אחד שראו אותו שהוא חי כמה ימים הבינו שיש מישהו שנותן לו לחם ומים, עקבו אחריו והנה גילו שהבת של לוט מרוב רחמנותה נותנת לו לחם ומים ומזה הוא חי, פסקו לה עונש מות ביסורים נוראים, כמו כן היה מיטת סדום אורח שהיה מבקש לישון בעיר היו נותנים לו מיטת קטנה אם היה גדול היו חותכים לו את רגליו ואם היה קטן היה מושכים לו את רגליו עד שיגע לקצה של המיטה ובכך מצא את מותו, כך היה חוקם שאין להיטב לזולת ולכם קיבלו עונש שסדום נהפכה ונהיתה לגופרית ומלח, ולכן אנו מניחים מלח על השולחן כדי שאם יבוא עני נזכור להכניס אותו לבית ולתת לו מאכל ושתיה ולא נהיה כאנשי סדום ולפי הטעם הזה גם בליל שבת יש להניח מלח על השולחן.
האם יש להניח מלח על השולחן או שגם צריך לטבול את הפת במלח בספרים כותבים שמצד הלכה אין צורך לטבול את הלחם בתוך המלח אלא מספיק שיש על השולחן מלח, ורק על פי הקבלה יש ענין לטבול את הלחם במלח ולטבול ג' פעמים.
לשפוך עם המלחיה על הלחם או לטבול את הלחם: יש אומרים שצריך לטבול את המלח בפת ולא להפך לשפוך מהמלחייה על הפת והסיבה לכך לפי שמלח מידת הדין ולחם הוא מידת הרחמים ולכן יש לטבול את הלחם במלח כדי שמידת הרחמים תתגבר על מידת הדין המלח למטה והלחם למעלה.
האם נשים גם צריכות לטבול את הלחם במלח
בספרי האחרונים מובא שגם נשים חייבות בהלכה זו לתת מלח על הפת, והסיבה לפי שהתורה מספרת כשברחו לוט ואשתו ושתי בנותיו מהעיר סדום לפני שנהפכה ציוה עליהם הקב"ה שלא יסבבו את פניהם לראות איך סדום נהפכת ואשתו של לוט הביטה אחורה ונהפכה לנציב של מלח ולמה דווקא מלח מכיון שלא רצתה להביא מלח מהשכנים כשעשו סעודה לאורחים [למלאכים] שבאו להפוך את סדום ולהציל את לוט ומשפחתו ומידה כנגד מידה נהפכה לנציב מלח והביאור על ידי שהנשים טובלות במלח הם מתקנות את העון שעשתה אשת לוט במלח.
בזמן הזה האם יש להקל בלטבול את הפת
שהגמרא מביאה נראה שסותר את הלכה שנאמרה קודם שצריך שיהיה מלח על השולחן לפני הברכה רבא בר שמואל אקלע לבי ריש גלותא רבא הבן של שמואל הגיע לבית של ראש הישיבה] , אפיקו ליה ריפתא ובצע להדיא [הוציאו לו לחם כדי יאכל וביצע מיד ולא המתין למלח]. אמרו ליה הדר מר משמעתיה [שאלו אותו עם הוא חוזר בו מהלכה הקודמת שצריך שיהיה מלח על השולחן] אמר להו: לית דין צריך בשש [ענה להם שהלחם שהוא אכל אין צריך לטבול אותן במלח מכיון שהיא פת נקיה
ואם כן בזמן הזה שהפת נקיה לכאורה אין צריך לטבול במלח אבל יש ענין על פי הקבלה לטבול במלח
לטבול את המצה בליל פסח במלח
שיטת המחבר והטור משמטביל את המצה במלח לעומת זאת שיטת הרמ"א שבלילה לא הראשון לא יטבול, והסיבה לפי שצריך שיהיה לחם עוני לחם של עני ויותר נראה לחם של עני ללא מלח ועצה לצאת ידי שתי השיטות שיטבול במלח ומיד ינער ואחר כך יאכל.
