משה רבינו חיו ופועליו

משה רבינו ולא רבינו משה

נוהגים לקרוא ולכתוב משה רבינו השם משה  קודם לתואר רבינו ובתנאים התואר רבי קודם לשם, והסיבה לכך כדי להבדיל בין משה רבינו שהוא היה אבי הנביאים ובין רבנים אחרים ששמם גם משה כמו הרמב"ם  רבינו משה בן מימון ועוד (סדר עולם פרק י תוספתא סוטה יא, ו, אוצר דינים ומנהגים עמוד 251).

יש שמבארים סיבה אחרת  לפי שמשה רבינו בא לו הכבוד והמעלה קודם שנהיה חכם עוד בלידתו היה ניכר גדלותו אבל התנאים נקראו רבן לאחר שלמדו לכן התואר  רבן קודם לשם (אוצר כל מנהגי ישורון סימן כ ערך חכמים ב) טעם אחר: לפי שבשעה שהיה שמו משה עדיין לא ניתנה התורה על ידו ונעשה רבינו רק לאחר מתן תורה  (מנהגי בית יעקב סימן קצ). התוס' רא"ש תחילת פרשת שמות כתב  לפי שמ'ש'ה' ר'ב'י'נ'ו' בגימטרייא תרי"ג מצות (תוס' הרא"ש ריש פרשת שמות).

דבר נוסף שמצאנו אצל משה רבינו בשונה משאר הצדיקים שאומרים משה רבינו עליו השלום ולא זכור לטוב כמו שאומרים אליהו זכור לטוב לפי שהוא היה שליח לעשות שלום בין ישראל לקב"ה כשעם ישראל חטאו המעשה העגל מי מריבה ועוד (אוצר דינים ומנהגים משה רבינו).

• משה רבינו הכתיב מלא

קוראים משה רבינו בכתיב מלא דהיינו י' אחר ה'ב ולא רבנו  ללא יו"ד והיסבה לכך לפי שאותיות משה רבינו עולות בגימטרייא שש מאות ושלוש עשרה כמנין תרי"ג  שעל ידו נמסרה לנו התורה שיש בה תרי"ג מצות

ברמזי השם משה: משה רבינו בגימטרייא תרי"ג מצוות (תוס' רא"ש ריש פרשת שמות).

מ'ם שין ה'ה בגימטרייא עשרה פעמים, כנגד מה שמשה רבינו היה שקול כעשרה אנשים (ילקוט ראובני פרשת שמות).

• קבורת משה

מי התעסק בקבורת משה אומרת לנו התורה שהקב"ה התעסק בקבורתו ומנין מדכתיב "ויקבור אותו בגיא" (דברים  לד ו), ומה הסיבה  שזכה משה רבינו שנתעסק הקב"ה בקבורתו  מבארת  הגמרא (סוטה פרק א משנה ט), בשעה שהיו ישראל עוסקים במצרים בביזה, היה משה רבינו יגע למצוא את ארונו של יוסף ביציאת מצרים  (עיין גמרא סוטה יג, א ב)  אמר לו הקב"ה אם בעינך דבר קטן שעשית למצוא את ארון יוסף , בעני הוא חסד גדול הוא שלא בכסף וזהב השגחת, ואף אני ארד בכבודי ובעצמי לעשות עמך חסד כשתיפטר מן העולם (ילקוט שימעוני פרשת וזאת הברכה).

• מקום קבורת משה

משה נקבר מול בית פעור הטעם שנקבר מול בית פעור הגמרא בסוטה אומרת כדי לכפר על מעשה פעור  שחטאו בו וישראל ומובא במדרש אגדה בכל שנה ושנה בעת שחטאו ישראל בבנות מואב באותו הזמן בית פעור עולה למעלה כדי לקטרג ולהזכיר עון לפני הקב"ה ולקטרג על עם ישראל וכשהוא רואה את קברו של משה חוזר ושוקע שמשה רביו שקעו בקרקע עד חוטמו (תוס' סוטה יד, א ד"ה מפני).

התורה כותבת לנו שעד היום לא נודע מקום קבורת משה דכתיב "ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה" (דברים לד ו), ומדוע  לא נודע מקום קבורת משה בשונה מהאבות הקדושים והאימהות ועוד צדיקים שידוע מקום קבורתם, כדי שלא יעשוהו אותו הגוים עבודה זרה (פסיקתא זוטרתי), כמו שחשש יעקב אבינו שלא יקברו אותו  במצרים מכיון שחשש שיעשוהו אותו ע"ז לכן חששו משמים שיעשו הגוים מקבר משה רבינו עבודה זרה (מאירי אבות, אברבנאל דברים לד ו). טעם אחר: לפי שגלוי וידוע לפני בורא עולם שעתיד בית המקדש להיחרב ועם ישראל ילכו בגלות  מארצם, וחשש הקב"ה שמא יבואו להתפלל על קבר של משה ויעמודו בבכייה ויאמרו משה רבינו עמוד בתפילה ועומד משה ומבטל את הגזירה לכן הסתיר את מקום קבורתו  (גמרא סוטה יד, א, מהרי"ץ חיות סוטה יד, א).

• ז' אדר בפרשת תצווה

זמן פטירת משה נופל לרוב בשבוע שקוראים את פרשת תצווה, המיוחד בפרשה זו  שהיא הפרשה היחידה בתורה [מלבד משנה תורה – חומש דברים] שלא נזכר בה שמו של משה רבינו (ע"פ בעל הטורים עה"ת שמות כז כ) משום שאמר (שמות לב לב) "מחני נא מספרך אשר כתבת" וקללת צדיק אפילו על תנאי היא באה שהרי אמר את זה אם הקב"ה לא יבטל את הגזרה  והקב"ה ביטל את הגזרה (בשם הגר"א, ספר מטעמים בשם דברי צדיקים).

רמז ממספר הפסוקים שיש בפרשה: כיון שבפרשה זו לא מוזכר שמו של משה  לכן רק בפרשה זו מנין הפסוקים הוא ק"א שהם המספר הנעלם משמו של משה דהיינו מם שין הא שעולה ג"כ ק"א (הגהו רבי שאול קצלנבוגן ז"ל ברכות לב, א).

• משה רבינו ורשב"י

חסידים ואנשי מעשה נהגו להשתטח בז' אדר על קברו של  ר' שמעון בר יוחאי במירון מקור למנהג זה על פי המבואר בכתבי האר"י שרשב"י היה שורש ניצוץ נשמת משה רבינו עליו השלום. דורשי רשומות נתנו רמז לחבר ימים אלו, לפי שביום בשבוע שבו נופל ז' אדר באותו יום יהיה  ל"ג בעומר וכן ל"ג בעומר בגימטריא משה (עין קובץ נזר התורה אייר תשסט עמוד יא כה).

• הטעם שאין עושים הילולא בז' אדר כמו שעושים בהילולא דרשב"י

לפי שבימי אבלו של משה נשתכחו מישראל שלוש מאות הלכות (תמורה טו, א) ואילו באבלו של רשב"י נתחדשו שלושת אלפים הלכות כמבואר בזוהר (ח"ג רפו) ומכיון שנשכחו הלכות ביום זה אין סיבה לשמחה (ספר מטעמים ענין חודש א בשם רבי אברהם יעקב מסאדיגורא). טעם אחר: לפי שמשה רבינו לא הניח בן כמותו בשונה  מקר שמעון בר יוחאי שהניח בן כמותו  וגם לדורו לא היה שום עצב ביום שנפטר ולכן הוקבע יום זה לעולם שלא להתענות בו ושירבו בו קצת שמחה בשונה מז' אדר יום פטירת  משה (שו"ת מים חיים ס' כב בסוף התשובה אמת ליעקב). טעם אחר: לפי שמשה רבינו היה בוכה על יום מותו ולא חפץ בו (כדאיתא במדרש דברים פרק י יא) לפי שרצה לקיים את  מצוות התלויות בארץ לכן ביום פטירתו מתאבלים ובוכים, בשונה  מר שמעון בר יוחאי  שהיה שמח לקראת יום מיתתו והיה עומד ומצפה אליו כמו שכתב באדרא זוטא (האזינו דף רלא ע"ב) ולכן גם אנו שמחים ביום פטירתו  (דבר יום ביומו ושפע חיים מכתבי תורה ח"ב פ"ב). טעם אחר: לשיטות שלא נפטר רשב"י בל"ג בעומר וכל הטעם בשמחה ביום זה הוא מפני שבאותו יום הסמיך ר"ע את רשב"י לתלמידו יובן דלא דומה ל"ג בעומר לשאר ימי הילולא (ר"ח אבולעפיה).

מנהגי אבילות על משה רבינו

• אמירת "גוט שאבעס" – "שבת שלום" בזמן מנחה

יש הנוהגים: שלא לברך איש את רעהו בברכת שבת שלום בזמן המנחה והסיבה: כיון שמשה רבינו נפטר בזמן הזה (ספר מטעמים).

• אמירת "ישמחו במלכותך" במנחה בשבת

במנחה בשבת אין אומרים "ישמחו במלכותך" כמוסף ולנוסח ספרד גם בשחרית אין אומרים , והטעם: לפי שהוא זמן פטירת ג' צדיקים יוסף משה ודוד ולכן אין להזכיר שמחה "ישמחו במלכותך" בשעה זו (סידור יעב"ץ שמו"ע דתפילת מנחה של שבת)

• "צדקתך" במנחה בשבת

במנחה בשבת לאחר חזרת הש"ץ אומרים "צדקתך צדק"

והטעם: לפי שבאותו שעה מתו יוסף משה ודוד ונוהגים לאומרו במעומד לפי שהוא במקום צידוק הדין (אליה רבא רצב יז בשם התניא).

• קביעת מדרש בין מנחה למעריב בשבת

הרמ"א בסימן רצב ב כתב נהגו שלא לקבוע מדרש בין מנחה למעריב, והטעם: לפי שיש דין  שחכם שמת בטלים כל המדרשות ולכן אין לקבוע שיעורי תורה בשעה זו (משנ"ב שם).

אכילת ביצים בשבת

נהגו בבתי ישראל לאכול ביצים ביום השבת והסיבה לפי שביצים הם מאכל של אבלים לפי שהוא עגול ואבלים אוכלים דברים עגולים וכיון שמשה  רבינו מת בשבת אוכלים ביצים שהם עגולים על  אבלות על משה רבינו (פרי מגדים א"א רצ בשם שיורי כנסת הגדולה רפח ח, תוספת שבת רצ ג).