מצוות הפרשת חלה
מצוות חלה
מצוות עשה מהתורה להפריש חלה מכל עיסה ולתת לכהן שנאמר (במדבר טו כ) "ראשית עריסותכם חלה תרימו לכהן" ודרשו חז"ל (עירובין פג, א) ראשית עריסותיכם כדי עיסתכם.
- מתי יתחייבו ישראל במצווה זו
בבואם אל ארץ ישראל לפני כיבוש וחלוקת הארץ ומנין מדכתיב (במדבר טו יח) "בבואכם אל הארץ" וביאר רש"י משנכנסו בה ואכלו במלחמה נתחייבו בחלה
- טעם המצווה
משורשי המצווה, לפי שחיותו של אדם במזונות, ורוב העולם יחיו בלחם, רצה המקום לזכותנו במצוה שתמיד נעשה אותה בלחם שאנו אוכלים כדי שתנוח ברכה בו על ידי המצוה ונקבל בה זכות בנפשנו, ונמצאת העיסה מזון לגוף ומזון לנפש (חינוך מצווה שפה).
טעם אחר: החלה היא מתנה לכהנים שעוסקין תמיד בעבודתו בבית המקדש ללא תמורה תקנו לתת את החלה שיהיה להם שכר עבודתם מבלי יגיעה כלל, ואף שהם מקבלים תרומת הגורן מכל מקום חלה שונה שם יש להם עמל להעביר התבואה בכברה ולטחון אותה, אבל כאן יבוא לחם חוקם להם מבלי צער של כלום (חינוך שם)
- זמן חיוב החלה
זמן החיוב מי שיעשה עיסה דהיינו שיתן המים והקמח ויערבב הקמח במים וידבק לגוש אחד ואם הפריש מהמקח בלי מים לא עשה כלום
- מי חייב בחלה
לא כל עיסה חייבת בהפרשת חלה רק עיסה שעושיה מחמשה מיני דגן חייבים בחלה (משנה חלה א א), ומנין לפי שלומדים חלה מפסח בסח נאמר מצוות לחם עוני ונאמר לחם בחלה כדכתיב "והיה באכלכם מלחם (מדבר טו מה לחם האמור בפסח דבר האב לידי חימוץ אך לחם האמור בחלה דבר הבא לידי חימוץ ואלא חמשה מיני דגן (חלה ד ב רע"ב א א ד"ה חמשה).
ומצטרפים זה עם זה להשלים (חלה א א) אין הכוונה שכולם מצטרפים אחד עם השני שהרי מין בשאינו מינו אינו מצטרף אלא חיטים מצטרפים על כוסמין, שעורים עם הכל חוץ מהחיטים (רע"ב א ש (חלה א ט).
הפרשת חלה חיוב מהתורה או מדרבנן
בארץ ישראל חיוב הפרשת חלה מהתורה שנאמר "באכלם לחם הארץ" וצריך תנאי ישראל נמצאים שם
ומדרבנן חיוב הפרשת חלה גם בחוצה לארץ והטעם: כדי שלא תשכח תורת חלה ומכיון שהוא רק מדרבנן נהגו להקל בדבר.
הבדל בין חלות חו"ל לחלות א"י חלות ארץ ישראל אסור לאכול מהלחם ושאר דברי המאפה עד שמפריש מהם חלה וחלת חו"ל אפשר לאכול אוחר כך להפריש (שו"ע שכג קיצור שולחן ערוך לה ט).
- הגדרת חלת חו"ל או א"י
הגדרת חיוב חלה אינו איפה גדלו החיטים אלאל היכן נעשית העיסה ולכן עיסה שנעשתה בחו"ל אף שהחיטים גדלו בא"י דינה כחלת חו"ל.
זמן הפרשה
לכתחילה יש להפריש כל זמן שהיא עיסה ואם לא הפריש יפריש אחר האפיה.
- שיעור הפרשת חלה
מהתורה אין שיעור להפריש חלה ואפילו הפריש שעורה אחת פטר את כל העיסה מדין חלה (רמב"ם ביכורים פ"ה ה"א). חכמים תיקנו שיעור והטעם: לפי שלמדו את זה מדכתיב "תתנו לה'" שצריך שיהיה מתנה ראויה וזה מתנה עם שיעור (חינוך). שיעור החלה אחד מעשרים וארבע (חלה ב ז) הפרשה בזמן הזה אין מפרשים בזמן הזה כשיעור הזה, (רמב"ם ביכורים פרק ה הלכה ב).
- השיעור היום
מנהג אצל הרבה מבני ספרד להפריש עם ברכה מ1.666 קילו ויש הנוהגים עד שיהיה כשיעור הבן איש חי שזה 2.250 קילו
בני אשכנז יש הנוהגים להפריש עם ברכה מ1.200 קילו והמנהג להפריש משיעור 2.250 קילו (ערוה"ש). שיעור החלה לא ניתן במידה אלא בעומד – בערך ולא במדיוק נחתום שעושה הרב הלחמים שעורו אחד ממ"ח (חלה ב ז).
- מצות חלה חיוב על האשה
מצות חלה לכתחילה חלה על האשה, והטעם: כדי לתקן את חטא עץ הדעת שגרמה האשה מיתה לאדם הראשון שהייתה חלתו של עולם ואם אין האשה נמצאת יכול הבעל להפריש תרומה
- ברכה על הפרשה
בשעה שמפריש חלה [כשיש שיעור חלה] יש לברך על חלה
נוסח הברכה יש אומרים שמברך על הפרשת תרומה (שו"ע שכח א) יש אומרים להפריש חלה (רמ"א שם) ויש אומרים שמברכים להפרש תרומת חלה (מהרש"ל וב"ח). המנהג בבני אשכנז לברך להפריש חלה מן העיסה (טז) אחרי הברכה אומרת האשה הרי זו חלה
- מה עושים עם החלה
בזמן שבית המקדש היו נותנים את החלה לכהן, והיא בכלל עשרים וארבע מתנות כהונה וחלה זו נקראת תרומה ובהרבה מהדינים שווה לתורמה ,בזמן הזה שאין הכהנים בחזקת טהרה חלה זו אסורה באכילה אף להם וצריך לשרוף את החלה וכן מנהג העולם לשרוף את החלה
- הטעם שלא נותנים לכהן והכהן ישרוף אותה
אף שמצד הדין היה ראוי לתת לכהן לקיים המצווה והכהן היה שורף אותה אין נוהגים משום חוששים למכשול שמא הכהן ישתמש בה בטעות.
- לשרוף או לזרוק לאשפה
יש אומרים מכיון שאין להחזיק את החלה זמן רב עד שימצא מדורה לשרוף אותה מחשש שמא ישכח שזה חלה ויבוא להשתמש בה או שמא תתערב חזרה בבצק ואז העיסה נאסר ולכן אם אפשר לשורפה מיד יבערנה בדרך אחרת.
מנהג העולם כשקשה לשרוף לעטוף את החתיכה השקית ניילון או בשקית ומניחים באשפה כמו שעושים עם תורמה (תרומה פרק ב ד).
- האוכל תרומה
האוכל תרומה חלה אסורה לזרים [מי שאינו כהן] ישראל שאוכל תרומה במזיד חייב מיתה (חלה א ט) והאוכל בשוגג חייב חומש (חלה א ט).
- סגולת חלה
הפרשת חלה היא סגולה ללידה קלה ויש המשתדלות לקיים מצווה זו בפרט שמתקרב זמן לידתן.
- בת מצווה
רבים נהגו להפריש חלה בחגיגות הבת מצווה של הבת.
- חלות של שבת
יש אומרים שהסיבה שחלות השבת נקראות חלה כדי להזכיר להפריש חלה
אפיה פחות משיעור חלה
אשה האופה חלות בלא שיעור חלה האם מקיימת התקנה, לטעם כדי שתקיים האשה מצוות הפרשת חלה אינה מקיימת, ולטעם כדי שיהיה להם חלות טריות לשבת מקיימת, וכן לטעם מדין כבוד שבת דהיינו שהלישה והאפיה מכלל כבוד שבת ויו"ט מקיימת התקנה.
- כשאין צורך בשיעור הפרשת חלה כל שבוע
אשה שלא צריכה לאפות חלות בשיעור הפרשת חלה כל שבת, נשאלת השאלה האם תאפה פעם אחת כשיערו חלה ותקפיא החלות או שתאפה בכל שבוע ללא שיעור.
לטעם אפיית חלה כדי שתקיים האשה הפרשת חלה: עדיף שתאפה כשיעור חלה בברכה
לטעם אפיית חלה כדי שתהא הפת מצויה לעני: יאפו כשיעור חלה בבת אחת לכמה פעמים (שו"ת שבט הקהתי שם).
לטעם אפית חלה כדי שיהיה להם פת חמה וטריה: תאפה בכל שבוע פחות משיעור הפרשת חלה כמה שהיא צריכה לאותו שבת (שו"ת שבט הקהתי ח"ד סימן פא), והטעם: משום שהטעם של כבוד שבת עדיף על הטעם של הפרשת חלה (הגר"ש דבילצקי, שו"ת אבני ישפה ח"ה סימן מה).
עצה לצאת ידי שנתח השיטות : שתלוש פעם בכמה שבועות שיעור חלה ותפריש חלה כדת וכדין, ותפריש חלק מהבצק הנצרך לכמה לשבועות הבאים, ותאפה כל ערב שבת בצק הנצרך לאותו שבת ובזה מתקיים שניהם (ספר חלה כהלכתה סימן טו הערה י בשם מרן בעל שבט הלוי).
הפרשת חלה בשבת
אסור להפריש חלה בשבת
הפרשת חלה ביו"ט אסור להפריש חלה ביו"ט מדברי המאפה שנאפו לפני יו"ט ואם אפה ביו"ט מותר להפריש ביו"ט
שהחיינו בפעם הראשונה
יש הנוהגות לברך ברכת שהחיינו בפעם הראשונה שמרישות חלה
