מנהגי מוצאי פסח – מימונה חמץ שעבר עליו הפסח ועוד

מנהגי מוצאי פסח

מימונה

למה חוגגים את המימונה – בקרב יהודי מרוקו ולוב נהוג לערוך "מימונה" במוצאי שביעי של פסח: על ידי זה שעורכים שולחן במאכלים מיוחדים, וכן מבקרים בבתי ידידים, מברכים ומתברכים בברכת "תרבחו ותסעדו" (ילקוט מנהגים: עמוד 235 ממנהגי יהדות מרוקו, ועמוד 264 ממנהגי יהדות לוב).

הטעם בחגגי המימונה "מימונה" יש שביארו מלשון מאמינים. שמכיון שחודש ניסן הוא חודש הגאולה, כפי שאמרו חכמים "בניסן נגאלו ובניסן עתידים להגאל", ומאחר ויצא רוב חודש ניסן וטרם נגאלנו, לכן עורכים את ה"מימונה" ומביעים בזה את אמונתנו שנגאל טעם אחר: שמכיון שבפסח דנים את העולם על התבואה לכן עורכים את המימונה, בה מביאים זמורות ושבלים ומברכים עליהם כדי שיתברכו התבואה טעם אחר שמחת הרגל אינה שלמה בפסח מכיון שבחול המועד ובשביעי של פסח אין גומרים את ההלל, לכן עורכים את המימונה כדי להשלים את שמחת החג טעם אחר באסרו חג נפטר רבי מימון, אביו של הרמב"ם, ומאחר שאין עושים הילולא לכבוד המת בחודש ניסן, לכן עורכים את המימונה כתחליף להילולא

מעריב במוצאי החג מתפללים ערבית של חול ואומר "אתה חוננתנו" בשמו"ע, אף אם לא חל במוצ"ש (ספר מנהגים לר"א טירנא עמוד נז)

הבדלה על בירה

יש הנוהגים: להבדיל במוצאי שביעי של פסח שך פסח על בירה (רמ"א רצו ב). הטעם: כיון שלא שתו בירה כל הפסח שהרי היא חמץ ועכשיו היא יותר חביבה מן היין ויש לברך על החביב (תורת תמימה שמות יב אות קסח).

אכילת חמץ במוצאי פסח

מנהג הגר"א: בספר מעשה רב מובא שהגאון היה משתדל לטעום חמץ מיד אחר הפסח הטעם: כדי לעשות היכר שאין עושים את מצוות אכילת מצה להנאה אלא עושים כן לפי שכך ציוה הקב"ה.

אכילת מצה אחר הפסח

מנהגו של הגאון מווילנא שלא לאכול מצה שיוצאים בה ידי חובה בפסח אחר פסח  הטעם: כדי לעשות היכר שמצות אכילת מצה בפסח אינה להנאה אלא מגזרת הבורא (שם). רמז מהפסוק (שמות יב יח) "בראשון בארבעה עשר יום לחודש בערב תאכלו מצות עד יום האחד ועשרים לחדש בערב" תירגם התרגום "עד יומא דעשרין וחד לירחא ברמשא דעשרין ותרין תיכלין חמיע" ומזה שהוסיף "תיכלין חמיע" בא לומר מנהג של גדולים לטעום חמץ מיד במוצאי יו"ט, הטעם: כדי לעשות היכר בין זמן האיסור והמותר בחמץ

מצה אחרי הפסח לעומת זאת מצאנו מנהגים שנהגו דווקא לאכול מהמצות של פסח עד שבועות (דרכי חיים ושלום אות תרלג, ספר מנהגי בעלז).

לימוד מסכת שבועות סוטה

יש הנוהגים: ללמוד מסכת שבועות או מסכת סוטה, הטעם: מסכת שבועות לפי שיש בו מ"ט דפים כמנין ימי העומר (ספר זכרון יהודא, מנהגי חת"ס פ"ב סעיף כא). ויש שכתבו ללמוד מסכת סוטה: לפי ששוות מנחת סוטה וקרבן העומר ששניהם משעורים (מנחת עומר כג, ב).

חלה בצורת מפתח

יש שנהגו בשבת שמיני שאחר הפסח או פרשת אחרי שחל לפעמים אחר הפסח לעשות חלה בצורת מפתח מה הסיבה למנהג זה

 לפי שבזמן  הזה כאשר נכנסו אבותינו לארץ ישראל הפסיקו לאכול מן ומאז התחילו לאכול מתבואת הארץ והוצרכו לפרנסה ודבר ידוע שלכל דבר יש שער כמו שמתפללים שיפתח לנו ה' שערי פרנסה ומזה הגיע המנהג לעשות צורת מפתח על חלות לרמז שיפתח לנו ה' שערי פרנסה (אוהב ישראל מאפטא לקוטים לפרשת שמיני). טעם אחר: לפי שבימים אלו אנו סופרים את העומר במשך ארבעים ותשעה ימים  ואנו בספירה בעצם הולכים משער לשער ולכל שער יש מפתח על כן אנו עושים צורת מפתח טעם אחר: על פי מה שכתוב במגילת  שיר השירים (ח ב) "פתחי לי אחותי רעייתי" ואמרו במדרש (שהש"ר שם) שאומר הקב"ה לכנסת ישראל "פתחו לי כחודו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם" לפי שבפסח היו כל השערים פתוחים ואח"כ ננעלו השערים ואנו צריכים לפותחן ולזה אנו עושים צורת מפתח לרמז בזה שאנו פותחים מעט על ידי מצות שבת וה' הטוב יפתח לנו ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים יפתח וכאשר נתן לאבותינו את המן בחודש אייר שמברכים בשבת זו  (שם).

טעם אחר: לפי שעד עכשיו היה החלה חמץ ואסורה באכילה והיינו סגור ונעול, וכעת אחר הפסח הותר והיינו שנפתח במפתח דהיינו שאנו פותחים במפתח את האסור. טעם אחר: לרמוז ששער הגאולה שנפתח בפסח ראשון ישאר פתוח עד לפסח שני שגם אז נהוג לאכול מצות (דפי ייווא). טעם אחר: לפי שהחמץ הנמכר לגוי במכירה  נתנו את  מפתח של החדר שבו נמצא החמץ לגוי ועכשיו לאחר הפסח כשמחזירים את החמץ מראים כאילו קיבלו בחזרה את המפתח מהגויטעם אחר: לפי שבפרשיות שמיני ואחרי מות נאמר בהם להישמר ממאכלות אסורות וכן להזיהר מעריות לכן אנו עושים חלת מפתח להורות על זה שמא שנאמר בפרשיות הללו הן המפתח לפתוח הלב לעובדו בכל דבר (אמרי פנחס שם).

במנהג  לעשות חלות עגולות אחר הפסח 

הטעם: לפי שיצאו ישראל ממצרים התחייבו קרבן תודה לפי שיצאו מבית האסורים והיו מיורדי הים ובפסח א"א להביא חלות מפני חלות חמץ שבה והשלימו אחר הפסח, ולפי שחלות תודה היו עגולות עושים את החלות עגולות (מרן מהרי"ד מבעלזא).

ועוד זכר לעוגות שהוציאו ממצרים וטעמו בהם טעם מן והמן היה כזרע גד עגול (שם).

חמץ לאחר הפסח

האם אפשר לאכול חמץ שנמכר לגוי אחר הפסח – מנהג הגר"א שלא לאכול מחמץ שנמכר לפסח (מעשה רב סימן קפא בדפוס ישן סימן קעז). הטעם: לפי שחששו שמא לא עשו את המכירה כראוי (בעל פאת הדולחן בספר הנהגות ישרו אות תקלו ששמע מרבו רבי חיים ולוזניר שהיה מתלמידי הגר"א, ספר אגרות הספרים אגרת מו)                                                               

מנהג גדולי ישראל בדבר זה רע"א היה נוהג כן (ספר אגרות הספרים אגרת מו)   

ויש הפוסקים שהורו שאין לחשוש לכך המשנ"ב (סימן תמח ס"ק יז) כתב שמיעקר הדין אפילו אם מכרו בכסף בלבד או קנין אחד שמותר לאכול אחרי הפסח [ולא הזכיר את החומרא לא לאכול חמץ הנמכר]. ר' משה פינשטיין בשו"ת אגרות משה (או"ח חלק ד סימן צה) כתב שאין סברא להחמיר אחר הפסח שלא לאכול חמץ שמכר חנוני ישראל לנכרי במכירת חמץ כנהוג שמא לא היתה המירה בלב גמור והטעם: משום שהוא דברים שבלב שאינם דברים וכך הורה החת"ס (תשובה או"ח קיג) שמכר לחם גמור שסבר שהמכירה היא קנין גמור וממילא מותר למכור חמץ ולסמוך על המכירה