מנהגי ליום הבר מצווה

מנהגי ביום הבר מצווה – ואחרי הבר מצווה

• בר מצווה מלבושים חדשים

נהגו להלביש לחתן בר המצווה מלבושים שבת חדשים ונאים ביום שנעשה בן י"ג שנים  (ספר המנהגים לר' יוזפא הלוי). וגם אבא של הנער ואמו של הנער לובשים בגדים יפים ונאים  והטעם: לפי שבשבילם היום הזה הוא יום טוב  (נטעי גבריאל פרק יד ב).

• הנהגות טובות ליום הבר מצווה

שליח ציבור מעריב ראשון

יש שנהגו שחתן הבר מצווה עולה להיות שליח ציבור בתפילת עריבת בלילה שנעשה גדול ובר חיובא שמצטרף למנין עשרה (על פי רמ"א נה משנ"ב ס"ק לא).

כוונה לצאת בברכת התורה ב"אהבת עולם"

יש אומרים: שיש לנער הבר מצווה לכון בתפילת ערבית לצאת ידי ברכת התורה בברכת "אהבת עולם" וילמד מיד בסיום התפילה ברייתא שאלו דברים כדי שיהיה לברכות התורה על מה לחול (הגרשז"א הליכות שלמה תפילה פרק ו הערה 5), והטעם: לפי שברכת התורה שלו שנאמר בבוקר היה עדיין קטן ויש נידון בפוסקים אם הועיל לו לכשהגדיל (עיין שו"ת ארץ צבי סימן טז).

לכוין בק"ש

המצווה הראשונה שעושה האדם מיד כשנעשה בר מצווה היא קבלת עול מלכות שמים בקריאת שמע של ערבית (חיד"א בספרו פתח עינים ברכות ב, א)  וראוי לכוון בה ביותר ולכן יש אומרים שלכך מתחילה המשנה במסכת ברכות "מאימתי קורין את שמע בערבית" לפי שהיא המצווה הראשונה שהוא מקים כשעשה גדול  (תוס' אנשי שם ברות  פרק א משנה א, חידושי הרי"ם עניני בר מצווה – ריש מסכת ברכות).

להתפלל מעריב בזמן  – יש אומרים: שידקדק להתפלל מעריב מיד אחר צאת הכוכבים והטעם: משום שזריזים מקדימים למצוות (על פי שו"ע רלה ג, לבוש שם).

סיום מסכת  – יש אומרים: שנכון שחתן הבר מצווה יסיים איזה מסכת או משניות ביום הבר מצווה (הגר"מ פינשטיין אגרות משה או"ח ח"ד סימן כג).

לימוד משניות ביום הבר מצווה – טוב ללמוד משניות ביום הבר מצווה, לפי שמשנה אותיות "נשמה" (כה"ח רכה אות יב, בבה"ט א ו).

לימוד תורה  – ביום שנעשה בר מצווה יש לו ללמוד יותר משאר הימים, ולא יפסיק מלימוד התורה באותו יום (כה"ח רכה אות יב).

ברכת הזימון  – יש הנוהגים שנער הבר מצווה מברך את  הזימון דהיינו שאומר לפני ברכת הזמון "רבותי נברך" וכו'  בסעודת המצווה שלו  (יש"ש ב"ק פז סימן ל, ערוך השולחן קצט ד).

לעשות תשובה  – ביום שנשעה בר מצוה ראוי לנער שיקבל על עצמו איזה דבר לתשובה ולכפרה על עבירות שעשה כשהיה קטן אף על פי שמצד הדין אינו צריך תשובה על עבירות הללו (רמ"א או"ח שמג א).

• הנחת תפילין שנית כשנשלמו י"ג שנים מעת לעת

אין צריך להניח תפילין באמצע יום שנעשה בו בר מצווה בשעה שמלאו לו י"ג שנה מעת לעת בדיוק כלומר בדיוק  בשעה המדויקת שבה הוא נולד  כדי לחוש לשיטות (עיין דברי חמודות על הרא"ש נדה פרק ה אות ה בדעת התוס' ר"ה י, ב) שרק אז נעשה בר מצווה  והטעם: משום שזה חומרא יתירה (עיין ש"ך חו"מ סימן לה ס"ק א, מג"א או"ח נג יג).

טעם אחר: לפי שיש לצרף את השיטות (עיין סימן לז משנ"ב ס"ק ב ביאור הלכה ד"ה מצותן) שאין מצוות עשה מן התורה להניחן בכל יום ויום, אלא הוא חיוב כללי שיהיו התפילין עליו תמיד ולשיטה זו אם לא הניח יום אחד לא נקרא בכך קרקפתא שלא מנח תפילין ראש שלא הניח תפילין  (הגרשז"א הליכות שלמה פרק ד ארחות הלכה אות יח).

• תחנון ביום הבר מצווה

יום הבר מצווה הוא יום טוב לנער ולאביו ולובשים בו בגדי שבת  מנהג הספרדים: שלא אומרים תחנון בבית הכנסת שבו מתפלל הנער ביום הזה (נהר מצרים עמוד ז אות ג), והטעם: מושם שהנער  הבר מצווה דומה לחתן וסמכהו על הפסוק "כחתן יכהן פאר" ואין פאר אלא תפילין, והיינו נער הבר מצווה שמניח תפלין לראשונה ולכן דינו כחתן שאין אומרים בו תחנון לפניו (נהר מצרים הלכות נפילת אפים ס"ק ג). ומנהג העולם לומר וכן נוהגים בני אשכנז כשמתפללים מנחה באולם הבר מצווה אין אומרים בו תחנון (הגרשז"א הליכות שלמה תפילה פרק יא סעיף ט).

• מה המצווה הראשונה של נער הבר מצווה

יש אומרים: שמצות השמחה היא המצווה הראשונה  שש ושמח על שזכה לקבל עול מצות ה' אלוהיו והשמחה היא מצוות עשה מדאורייתא כדכתיב (דברים כח מז) "לעבדו בשמחה ובטוב לבב מרוב כל" (חת"ס על התורה פרשת ויחיח על הפסוק וירא יוסף לאפרים). יש אומרים: שהמצווה הראשונה היא קריאת שמע בתפילת מעריב הראשונה שמתפלל מיד אחרי השקיעה  (ספר שרגא המאיר ח"ו סימן קסד בשם הגר"א, ספר אמרי אמת ליקוטים לבר מצווה), ויש מוסיפים שלכך מתחיל הש"ס במסכת ברכות במשנה "מאימתי קורין את שמע בערבית" מפני שזה המצווה הראשונה (תוספות אנשי שם שעל המשניות ריש ברכות, אמרי אמת שם בשם חידושי הרי"ם).

הנהגות לאחר הבר מצווה

טלית לבר מצווה

ישנם קהילות שנהגו שמיום הבר מצווה שמתעטף הנער בטלית גדול בתפילת שחרית ובפרט אם הוא בן של כהן ואינו מכסה ראשו ומנהג הספרדים לכסות את ראשם  (מהרי"ל הלכות ציצית, שד"ח מערכת חו"כ סימן יא ומנהג א"י גליס בלכות ציצית).

בחורים העולים לתורה התעטפות בטלית

בחורים העולים לתורה בימי שני וחמשי אינם צריכים להתעטף בטלית מפני כבוד הציבור, והטעם: משום שהתפילין שעליהם מספיק שהרי הסיבה  לעטיפה הוא כדי לכבד את התורה במלבושי כבוד וכיום שמעוטרים בתפילין יש  הוי כבוד התורה על ידי התפילין  ואין צריכים גם טלית (הגרשז"א הליכות שלמה תפילה פרק יב סעיף כ).

בקריאה בשחרית ובמנחה בשבת

נראה שמעיקר הדין צריך לעלות עם טלית והמנהג שאין עושים כן מפני שזה זמן שאין הציבור מתעטף בטלית אבל בשחרית של שבת צריכין הבחורים העולים לתורה להתעטף עם טלית (הגרשז"א הליכות שלמה תפילה פרק יב סעיף כ).