מנהגי חנוכה

הלל והודאה

כל ימי החנוכה אומרים הלל השלם [בראש חודש לא אומרים הלל השלם אלא חצי הלל שזה אומר שמדלגים "מזמור לא לנו" "ואהבתי"] הסיבה שגומרים את הלל בכל יום לפי שחנוכה חלוק כל יום במספר הנרות ודומה לחג הסוכות שגומרים בו את הלל בכל יום מפני שחלוק בקרבנותיו שכל יום מביאים מספר קרבנות שונה מיום האתמול, סיבה אחרת מכיון שבחנוכה בכל יום נהיה נס חדש שהשמן דלק יום שלם אף על פי שלא היה לו שמן מספק כדי שיידלק יום שלם ועל נס זה ראוי לגמור עליו את ההלל, בספר ערוך השולחן כותב טעם נוסף מדוע גומרים בכל יום את הלל בחנוכה כיון שחלק מגזרות היונים היה שלא להקריב קרבנות בחג הסוכות ובחג הפסח שמונה ימים וזכר לזה אנו עושים שמונת ימי החג וגומרים את הלל כמו בחג הסוכות.

ברכת הלל למרות שאמירת הלל היא מצוות מדרבנן, מברך עליה אשר קדשנו במצותיו.. לקרוא את הלל ויש שמברכים לגמור את הלל, כמו שמברכים על שאר מצוות דרבנן כגון מגילה ועירוב, נשים בברכת הלל נחלקו הפסוקים האם נשים חייבות גם באמירת הלל שיטת הרמב"ם שנשים אינן חייבות באמירת הלל בחנוכה, ויש חולקים ואומרים שאף נשים חייבות באמירת הלל כיון שאף הם היו באותו נס של חנוכה וצריכות גם להודות ולהלל ולמעשה אף שאינם חייבות באמירת הלל אומרות הלל בברכה.

על הניסים

בשמונת ימי החנוכה שמתחיל בכ"ה בכסליו בלילה אומרים על הניסים, מקום אמירתו בתפילת שמונה עשרה בשחרית מנחה וערבית אחרי ברכת מודים בברכת הודיה לפי שעל הניסים הוא ברכת הודיה לכן מתאים לאומרה בברכת הודיה, ובברכת המזון אומרים לפני ברכת הארץ מכיון שעל הניסים זה תפילה שלא רגילים לאומרה בכל השנה ואינה שגורה על לשונו של כל אדם לכן ראוי לומר את על הניסים מתוך הסידור ואם אומר בעל פה כדאי שישנן לפני התפילה הראשונה כדי שיהיה שגור על לשונו

הכרזת הגבאי לומר על הניסים

מכיון שתפילה זו נאמרת רק בחג החנוכה [ובפורים] יש לחשש שמא אנשים ישכחו לומר זאת בתפילה לכן יש מקומות שהגבאי דופק מכריז בתפילת ערבית לפני שמו"ע "על הניסים" כדי להזכיר לציבור לומר על הניסים ולא ישכחו, ובתפילת שחרית מכיון שאסור להפסיק בדיבור בין גאל ישראל לשמו"ע אין מכריזים וכשמגיע הגבאי לעל הניסים מגיבה קולו קצת כדי להזכיר לציבור לומר. בספר אוצר כל מנהגי ישורון הביא שבמילה חשמונאי בלי הו' רמוז כל המצוות שרצו היונים לבטל ואלו הן חודש, שבת, מילה, נדה, ארוסה, יחוד ה', בספר כל בו מביא רמז שיש בעל הניסים קכד אותיות כנגד מנין תיבות  יוחנן שהוא חיבר את על הניסים.

מאכלי חנוכה  – סופגניות  – מאכלי חלב

בחג החנוכה נוהגים מקהילות ישראל עם קודש להרבות במאכלי שמן ולכן יש האוכלים סופגניות שמטוגנות בשמן זכר לנס חנוכה שהיה בשמן שהיה צריך להדליק את החנוכייה במקדש , המאכלים המאפיינים את החג הם הספוגניות והלביבות העשיות מתפוחי האדמה מגורדים ומטוגנים בשמן.

מאכלי חלב רבים מקהילות ישראל אף נוהגים לאכול מאכלי חלב והסיבה לכך זכר ליהודית שהיתה בתו של יוחנן הכהן הגדול שבאחד מהזדמנויות נתנה הרבה גבינה לגדול שבאויבים שהיה בארץ ישראל ומאחר שהגבינה הצמיאה אותו, ביקש לשתות יין, שתה יין ומחמת היין השתכר והלך לישון ואז ערפה את ראשו והרגתו כשראו את זה חייליו ברחו ועל ידי כך היתה ישועה לעם ישראל.

דמי חנוכה

המנהג החביב על הילדים הוא דמי חנוכה, שהגדולים מעניקים לקטנים מעות או מתנות הנקרה "דמי חנוכה", וזאת זכר למכבים הגיבורים שחזרו לירושלים כמנצחים, וטבעו מטבעות כדי להוכיח את עצמאותם, מטבעות עתיקים אלו ממדינת החשמונאים עדיים קיימים, אך היום מחלקים מעות ממחזור של המדינה, סיבה אחרת כיון שכך היה המנהג ברבות מקהילות ישראל שבימי חנוכה שקדו על חינוך הבנים, וגבאי הקהילות היו עושים אספות כדי לתקן תקנות כדי למשוך ללימוד התורה את נערי ישראל והמון העם, ודווקא החנוכה לפי שחנוכה מלשון חינוך ועיקרו של חינוך הוא חינוך הבנים לתורה ומטעם הזה מקובל ברוב בתי ישראל שהאבות נותנים לילדים מעות חנוכה כלומר מעות אלה שאתם מקבלים היום הם על מנת שתקבלו עליכם על תורה לתמיד, מצאנו אצל חלק מגדולי ישראל שהיו נותנים דמי חנוכה דווקא ביום חמשי של חנוכה והסיבה לכך לפי שיום ה' של חנוכה לא יוצא אף פעם בשבת ואם כן בכל השנים יכול ללתת באותו יום.

הסביבון

הסביבון הקטן נהפך להיות לחלק בלתי נפרד מחג החנוכה בכל התקופות הן בגולה והן בארץ ישראל במזרח אירופה היו הסביבונים עשויים מעופרת יצוקה במקומות אחרים היו מכינים מעץ, אן מפח או מפלסטיק או כל חומר אחר, על הסביבון, הסביבון הוא כלי משחק קטן בן ארבע דפנות מחודד בתחתיתו ועל דפניו נהגו לכתוב אותיות בא"י כותבים נ, ג, ה, פ, שהם ראשי תיבות של המילים נס גדול היה פה, ובחו"ל כותבים נ, ג, ה, ש דהינו נס גדול היה שם

מתי הומצא הסביבון יש אגדה שאומרת שהסביבון הומצא בתקופת המכבים לאחר הגזרות שהוציא אנטיוכוס הרשע שלא ללמוד תורה, היהודים לא הסכימו לכך לזנוח את לימוד התורה, והתכנסו בקבוצות ללמוד תורה, כשבלשי האנטיוכוס היו מגיעים, יהיו מתפזרים לכל עבר, שיטה הסוואה אחרת היתה להם על ידי משחק הסביבון כשהמודיע היה מגיע להזהיר את היהודים מפני היוונים, הם היו מוצאים מהר סביבונים והיו מעמידים פנים לחיליים כאילו הם התאספו רק לשחק וכך הציל הסביבון חיים של רבים מיהודים.