כל מה שרציתם לדעת על צום עשרה בטבת

צום עשרה בטבת

שמונה מאות וחמישים שנה ישבו עם ישראל בארץ ישראל מיום שנכנסו לארץ ישראל על ידי יהושע והולידו שם בנים ובנות עשרים דורות עד שקם עליהם נבוכדנאצר הרשע מלך בבל והגלה אותם מארץ ישראל  כשנכנסו לארץ ישראל היה זה כדי לשבת שם לעלום כמו שהבטיח ה' לאברהם שעם ירשו את ארץ ישראל וישבו שם אך היה תנאי אם בחקותי תשמרו ..ושמרתם את כל חקותי ומצותי ואת כל משפטי ועשיתם אתם ולא תקיא אותכם הארץ … ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה כאשה קאה את הגוי אשר לפניכם (ויקרא כ כב).

באותם שנים שקדמו לחורבן הבית לא שמרו עם ישראל על כל החוקים והמצוות של התורה עזבו את המצות ועבדו עבודה זרה ובכך טימאו את הארץ, הקב"ה תחילה שלכם להם את הנביאים שיתרו בהם לחזור בתושבה אך עם ישראל לא שמע בקול הנביאים

סיפור עשרה בטבת: תחילת המצור על ירושלים כתוב בפסוק בנביא מלכים (פרק ב פסוק כה) "והיה בשנת התשיעית למלכות בחודש העשירי בעשור לחודש בא נבוכדנאצר מלך בבל הוא וכל חילו, על ירושלים ויחן עליה ויבנו עליה דיק סביב.. ויחזק הרעב בערי ולא היה לחם לעם הארץ"

בי' בטבת, שנת ג' אלפים של"ז, החל נבוכדנצר מלך בבל במצור על ירושלים. מצור זה היה תחילתה של הפורענות שבסופה היו חורבן בית המקדש הראשון וגלות בבל שלוש שנים צר אותו רשע על ירושלים ולא הצליח  לכבוש  אותה בזכות שהקב"ה האריך אפו לעם ישראל ואמר אולי יחזרו בתשובה ורק לאחר שלוש שנים "ותבקע העיר".

צום  העשירי  צום עשרה בטבת

"ירח טבת מאד לקיתי בו ונשתנו עלי סדרי נתיבו" (מתוך סליחות לעשרה בטבת).

יום עשרה בטבת נקבע לצום לדורות עמו שכתוב בנביא זכריה (ח יט).  "כה אמר ה' צום הרביעי [י"ז  בתמוז] וצום החמישי [תשעה באב] וצום השביעי [ צום גדליה] וצום העשירי [ עשרה בטבת] וכו'"

כתבו האחרונים שאם הצום זה חל בשבת צריך לצום ביום זה ולא היו דוחים אותו ליום ראשון [ כמו כל הצומות מלבד יום כיפור שאם חל בשבת דוחים ליום ראשון] ומנין מפני שכתבו בנביא יחזקאל "את עצם היום הזה" ]בדומה ליום כיפור] והסיבה לכך לפי שהוא תחילת הפורענות אלא שלפי חשבון השנים הנהוג בידינו לעולם לא יחול עשרה בטבת בשבת.

צום עשרה בטבת שחל ביום שישי בערב שבת: רק צום עשרה בטבת יכול לחול ביום שישי ערב שבת וצמים בו ואינו נדחה ליום ראשון  (משנ"ב תקנ ס"ק י). סדר תפילת מנחה מוציא ס"ת במנחה ככל צום ואין אומרים בו תחנונים  אבינו מלכינו י"ג  מידות ולא נפילת אפים והסיבה מפני כבוד שבת (משנ"ב שם יא).

המיוחד בצום עשרה בטבת שאם היה אפשר שיחול בשבת היו מתענים אפילו בשבת (ב"י תקנ ד"ה והר"ד בשם אבודרהם סוף תפילת תענית), הטעם: לפי שכתוב בו "בעצם היום הזה" (יחזקאל כד ב) כמו ביו"כ (אבודרהם) אלא שאינו יכול לחול בשבת. ביאור הענין מ"ש מכל התעניות, כל התעניות מתענים מפני המאורעות שארעו ותלוי בחודש כדכתיב בקרא, א"כ יכולים להתענות גם למחר, ולכן כשחל בשבת נדחה למחר, אבל בעשרה בטבת דכתיב "בעצם היום הזה" (עי' ר"ה דף יח, ב), א"כ הוא דין דוקא באותו יום, וע"כ א"א לדחותו למחר, ושפיר היה אפשר להתענות אף בשבת (חידושי הגר"ח ראש השנה דף יח , ב).

מנהגי עשרה בטבט

• הכרזה שבת לפי הצום  

נהגו אצל בני ספרד שבשבת שלפני צום עשרה בטבת [וכן צום י"ז בתמוז], אחרי קריאת התורה והפטרה, הגבאי או השליח ציבור  מכריז ומודיע לציבור המתפללים באיזה יום יחול צום עשרה בטבת [וכן צום י"ז בתמוז[ (אבודרהם עמוד רנד שו"ע תקנ  ד). הסיבה לכך  לפי שבזמן חז"ל תעניות אלו לא היו קבועות, אלא תלויות ברצון הציבור כמו שאומרת הגמרא  (ר"ה יח, ב), "רצו מתענים "לכן נהגו להכריז עליהם, כדי להודיע שאכן רוצים הם להתענות את התעניות .

בני אשכנז אין מכריזים  על הצומות והטעם לפי שעכשיו חיוב הצום לא תלוי ברצון  כל אחד ואחד אלא שזה חיוב על כולם להתענות לפי שכבר קבלנו עלינו חובה להתענות  ולכן כתב הרמ"א דמנהג האשכנזים שלא להכריז דעכשיו אינו תלוי ברצון (ביאור הגר"א או"ח סימן תקנ, ערוה"ש שם).

• מטרת הצום

כדי לעורר את הלבבות שנשוב ממעשינו הרעים ואי אכילה ושתיה  הוא הכנה לתשובה והתשובה היא העיקר (רמב"ם הלכות תענית פ' ה הלכה א).

• חומרות בצום עשרה בטבת

בעשרה בטבת אין נוהגים חומרות כמו תשעה באב,  לפי שבתחילה שתקנו חז"ל להתענות צום זה  לא קיבלו שיהיה כחומר של תשעה באב שמתחיל מהלילה ושאר חומרות לפי שאין רוב הציבור יכול לעמוד בגזרה זו (מג"א תקנ ג משנ"ב שם ס"ק ב) ובתשעה באב יש את כל החמורות כיון  שהוכפלו בו צרות החורבן ב' פעמים לכן גזרו צום עם יותר חומרות (לבוש תקנא ב)

• בדיני התענית

חתונה בליל צום עשרה בטבת: יש אומרים שאין ראוי לערות חתונות אור ליום התענית וגם  אין ראוי לערוך שבע ברכות כדברי המשנ"ב (תקנ ו ושעה"צ שם ט) שכתב "שבעל נפש יחמיר בכל העינויים מהלילה", ובשעת הדחק אפשר לעשות חתונה בליל תענית עשרה בטבת  [מלבד ליל י"ז בתמוז]. (הגרשז"א הליכות שלמה דיני תעניות פרק שלושה עשרה א ד"ה שם א אורחות הלכה 1).

ויש פוסקים שאומרים  שאין צריך להימנע מלערוך חתונה בליל עשרה בטבת [מלבד ליל י"ז בתמוז] ואף מותר לנגן בתזמורות  באופן  בכל השנה (הגריש"א בית חתנים פרק ו סי"א)