כל מה שריצתם לדעת על כיבודים לברית ולמי לתת אותם

מנהגים וכיבודים בברית מילה

קוואטר

מנהג לכבד זוג איש ואשה להביא את התינוק לברית, האשה מביאה עד פתח בית הכנסת ומוסרת את התינוק לבעלה, ובעלה מביאו למקום הברית (שו"ע רסה יא, דרכי משה שם יא). טעם המנהג שהקוואטר מביא את התינוק לברית  משום שעל פי רוב אי אפשר לאביו להכניסו בעצמו כי לא יוכל לקבל את הילד מיד אשתו שהיא טמאה, ומיד אשה אחרת אין נכון משום קירבת עריות לכן נהגו למנות קוואטר.

טעם שנקרא בשם קוואטר יש שכתבו קוואטר מלשון קטורת על פי הגמרא (כריתות ו, ב) מהו לשון קטורת דבר שקוטר ועולה ופירש רש"י (שם ד"ה י"א סימנים) קוטר שמתמר ועולה כמקל וכיון שנתבאר שהמילה כקטורת לכן נקרא זה שמקריב את התינוק למילה שמקרבו להקטרתו ועל פי שינוי הלשנות נתחלף בין קוטר בחד וא"ו לקוואטר בשני ווי"ן, טעם אחר: מלשון "טיער" בלע"ז פתח, ביאור שמלאכתו היא בפתח שמעביר התינוק מיד ליד בפתח (ספר בדמייך חיי הלכות והליכות פרק ד ב).

קוואטר סגולה לילדים

מקובל לכבד קוואטר לזוג שטרם נפקדו כסגולה להיפקד, שבזכות שהם משתתפים במצות הבאת התינוק לברית מילה יזכו בזרע של קיימא (אוצר הברית ח"א פ"ג סימן יב ס"ז). מקור למנהג סגולה זאת: כשנשאל הגרשז"א מה המקור, השיב שבגמרא ובראשונים לא מובא ענין זה, וראה מנהג זה בירושלים

אשה מעוברת

יש הנוהגים שלא לכבד אשה מעוברת בקוואטר [ובלא הוכר עוברה יש להקל (בדמיי חייך הלכות והליכות פרק ד ו)], והטעם: משום שיש בזה סכנה לולד (ספר ברית אבות סימן ה ס"ק כו, בדמייך חיי שם). טעם אחר: משום עין הרע ומי שלא  מקפיד אין איסור בדבר (הגריש"א הבט לברית עמוד תעז אות ג).

חייקה

נהגו לכבד כמה אנשים להוליך התינוק עד לכיסא של אליהו (סידור הריב"ץ). והטעם: כדי שכל אוהביו יזכו במצווה זו, להכניסו בברית של אברהם אבינו  שכל אחד מקריבו קצת אל מקום המילה, כדוגמת הכהנים שהיו מקריבים הדם והאברים אצל המזבח. וכתב הגאון הירושלמי ר' שלמה זלמן אוירבך זצ"ל שאם לא מקרב את התינוק אל הכיסא אין בזה שום כיבוד אלא עיכוב המילה (מנחת שלמה ח"ב סימן צב אות טז).

כיסא של אליהו

מכבדים לאחד להניח על כיסא של אליהו, ושהיה ראש התינוק נגד ימין המוהל. בדיני כיסא של אליהו ראוי לעשות כיסא מיוחד לכבוד אליהו הנביא, כיסא של אליהו צריך להיות נאה, אין ראוי לשבת על כיסא שנתייחד לכיסא של אליהו ואם הוא כיסא רגיל אין לשבת עליו עד אחר הברית (בדמייך חיי פרק ז א-ג). ראוי לעמיד הכיסא לימין המוהל כמו שאומרים בברית "עמוד על ימיני" (ספר מילה שלמה פרק יב סימן ג תשובה א בשם הגרח"ק זצ"ל).

הטעם שנקרא כיסא של אליהו

משום כבודו של אליהו כמו שכתוב בבריתא דר"א (פרק כט) על פסוק (מלכים א יט י) "קנא קנאתי לה' צבאות כי עזבו בריתך בני ישראל" אמר לו הקב"ה בשיטין אתה מקנא לי על גילוי עריות שחטאו ישראל העריות שנאמר (במדבר כה י) "פנחס בן אלעזר הכהן השיב את חמתי", וכאן אתה מקנא לי על עסקי הברית [מפני שגזרו בימיו על המילה], אמר לו הקב"ה חייך אני אכרות עמך ברית שלום וברית כהונה ולא עוד אלא שאין ישראל עושים ברית עד שאתה רואה בעיניך ומכאן המקור לכיסא של אליהו (פרקי דר"א שם, אבודרהם).

במנהגים כיסא של אליהו

יש שנהגו: להניח שני כיסאות אחד לסנדק ואחד לאליהו (מחזור ויטרי הלכות מילה סימן תקה יעב"ץ מגדל עוז נחל התשיעי ראש א ד), יש שנהגו: להניח רק כיסא אחד והסנדק יושב על כיסא של אליהו, והטעם: מפני חשיבתו של כיסא של אליהו יושב עליו הסנדק בשעת המילה (ערוה"ש רסה לד). ויש שנהגו: לעשות כיסא של אליהו רחב שיש לו מקום לשני אנשים.

מקום הנחתו

יש אומרים: שיש להעמיד הכיסא בצפון בית הכנסת, והטעם: דומיא דקרבן עולה ששחיטתה בצפון (תו"ס סנהדרין פט, ב), ויש אומרים: שיש להניחו לצד מזרח בית הכנסת, והמנהג: לצאת ידי כולם לעשותו בקרן מזרחית צפונית אחוריו לצפון ופניו למזרח (אוצר הברית ח"א).

הזמנה בפה: צריך להזמין את אליהו בפה [זה הכיסא של אליהו וכו'] (שו"ע רסה יא), ואם אינו אומרו אינו בא לשם (מטה משה עמוד גמח חלק ז פרק ז ס ז).

סנדק

ונוהגים להדר אחר מצוה זו להיות סנדק לתפוס התינוק למוהלו (יור"ד רסה יא).

מקור לסנדק

אומר ר' אבא בשם רבי אליעזר אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו שהקב"ה נעשה סנדק לאברהם אבינו ע"ה (עיין מהרי"ל הלכות מילה ה).

מקור מהתורה

מהפסוק (בראשית נ כג) "גם בני מכיר בן מנשה יולדו על ברכי יוסף" ובתרגום יונתן כתב "ב"ע אוף בני מכיר בר מנשה כד איתילידו גזירינון יוסף" ופירש המפרש של תרגום יונתן שמל אותם על ברכי הסנדק דהיינו יוסף היה הסנדק וזו הכוונה שעל ברכי יוסף היו נימולים מכאן רמז לסנדק מהתורה (זכרון ברית לראשונים לר"י הגוזר חלק מילואים סימן י).

מקור אחר: דאמרינן במדרש שוחר טוב על מזמור (תהלים לה, ב י) "החזק מגן וצינה… כל עצמותי תאמרנה" אמר לי הקב"ה מה אתה עושה, אמר ליה אני משבחך בכל אברי, בראשי אני קודה בתפלה, בשערות ראשי אני מקיים (ויקרא יט כז) לא תקיפו פאת ראשכם וכו', על בירכי אני נעשה סנדיקניס בילדים הנימולים עליהם היינו שתופס התינוק הנימול על ירכיו כשמלים אותו (ילקוט תהילים לה י, אור זרוע הלכות מילה ה).

מעלת הסנדק

כתוב בספרים שצריך לחפש אחר יהודי טוב שיהיה סנדק לילד (אור זרוע הלכות מילה סימן קז), כדי שיבוא טהור [איש צדיק וטהור] ויטפל עם טהור [התינוק שהוא טהור ללא חאט] (מדרש חזית שהש"ר ד סו המול ימול יבוא טהור ויטפל עם טהור). טעם אחר: לפי שאליהו הנביא בא לברית ויושב ליד הסנדק ואם הסנדק אינו הגון כמו עשיר בנכסיו ועני במעשיו לא ישב אצלו אליהו מלאך הברית). טעם אחר: לפי שזה טוב לנפש הילד שהמעלות של הנסדק ממשיכות אל הילד  (פלא יועץ ערך מילה).

מעלת הסנדק

סנדק דומה למקטיר קטורת, הטעם: על פי המדרש (ילקוט שמעוני פרשת לך) בשעה שמל אברהם אבינו את ילידי ביתו העמידו גבעות הערלות זרחה עליהם חמה ועלה רוחם לפני הקב"ה כקטורת הסמים (נודע ביהודה קמא יור"ד פרק ו).

מנהגי הסנדק

יש נוהגים לכבד בסנדקאות בבן הראשון את אבי האשה ובבן השני את אבי האב (עיין שו"ת יבי"א ח"ה סימן כג).

ישיבת הסנדק

הסנדק יושב על כיסא של אליהו, וחייב לשבת מפני שצריך להחזיק את התינוק על גבי רגליו ואם יעמוד  אי אפשר למול טוב, ורגלי הסנדק דומות למזבח כאילו מקריב קטורת לשמים (ערוה"ש רסה יב). הנחה על הסנדק נוהגים שאבי הבן הוא המניח את התינוק על גבי הסנדק (שו"ת מהר"מ אלשקר סימן יח בשם הגאונים).

הטעם שהסנדק מושיט את ידיו כדי לקבל התינוק

דאל"כ איך מדמה רבינו פרץ את הסנדק למקטיר קטורת, הרי הכהן עשה מעשה והסנדק אינו עושה מעשה כלל, אלא ודאי שהסנדק צריך לקבל תחילה את הילד בידו, ואחר כך יניחהו הוא בעצמו על ברכיו הדומות למזבח (ברית אבות סימן ז אות ג).

הטעם שאין רגילים לתת סנדק אחד לב' אחים (שו"ע יור"ד רסה יא הג"ה)

משום שכתבו במסכת יומא (כו, א) כהן שהקטיר קטורת פעם אחת שוב לא שנה עוד לעולם, מפני שהקטורת היתה מעשירה את מקטירה, דכתיב (דברים לג י) "ישימו קטורה" וסמיך ליה "ברך ה' חילו" (שם יא) לפיכך בכל פעם היו מעשירים כהן אחר, וגם סנדקאות מעשרת ולכן כל פעם מעשירים אדם אחר

טעם הגר"א

הגר"א (יור"ד רסה מו) דוחה סברא זו לפי טעם זה לעולם לא יהא אדם סנדק ב' פעמים כקטורת ולא מצאנו כן שהרי לאדם אחר יכול להיעשות סנדק, ועוד שלא מצאנו סנדק שהתעשר. וכתב הטעם שאין עושים ב' פעמים סנדק על פי צואת ר' יהודה החסיד (צוואה מ ולפנינו סימן לה) שכתב לא יעשה חבריו סנדק לשני בניו אא"כ מת האחד (וכן כתב ערוה"ש רסה לד שעיקר הטעם משום צוואת ר' יהודה החסיד).טעם אחר: על פי המבואר בגמרא (עירובין סג, א) אמר ר' אבא בר זבדא הנותן מתנותיו לכהן אחד מביא רעב לעולם ומבואר שגם אדם בשלו ראוי שלא ליתן לאדם אחד (שו"ת נודע ביהודה יור"ד סימן פו).

הטעם שלא מצאנו סנדק שהתעשר

החת"ס מתרץ: (או"ח קנח ד"ה ובעה"י) אולי החטא גרם שאם לא היה סנדק היה מתייסר ביסורים ועכשיו שזכה במצווה ונתעשר לקחו לו עושרו במקום קבלת היסורים, טעם אחר: מה שכתוב שסנדקאות סגולה לעשירות, אין הכוונה עשירות דווקא לממון אלא עשירות רוחנית כלומר הסתפקות במה שיש בידו כמו שאמרו במסכת אבות (פרק ד משנה א) "איזהו עשיר השמח בחלקו" (ספר משנת יהושע פרק יא הערה י בשם הגרח"ק שליט"א, מקור החסד לרבי ראובן מרגליות הגהות ציונים ופירושים שם אות נ בסופו). טעם אחר: הסגולה היא כשהוא סנדק במילה ואוחז הילד ג"כ בשעת הברכה ושותה מהיין דומיא דנסכים (האדמו"ר מגור בשם התורת חיים שמביא הגרע"א יור"ד).  טעם אחר: יש אומרים שהמעלה של סנדק דווקא אם משלם הסנדק את הסעודה (תשובות והנהגות ח"ד סימן כ אמת ליעק ב רסה בשם הגר"י קמינצקי).

נתינת [הסנדק] דורון לתינוק

"ונותן דורון לנמול", (יעב"ץ מגדל עוז נחל התשיעי ראש א ה). הטעם: כמו שכתוב שהקב"ה נתן לאברהם אבינו (בראשית יז ח) את ארץ ישראל כשמל אותו (יעב"ץ שם).