חורבן העיר ביתר חלק ב הריגת יהודי ביתר

הריגת יהודי ביתר ועוד סיפורי חורבן

הגמרא מביאה את דברי רבי יוחנן שמביא את כמות החילים שנכנסו לעיר ביתר להרוג את אנשי ביתר ולפי זה נבין כמה יהודים נרצחו שם, ומסופר בגמרא כמה הם היו לא פחות משמונים אלף ראשי גייסות דהיינו רק  המפקדים ונוסיף שיחד איתם היו החיילים שלהם, והם נכנסו לעיר ביתר והתחילו להרוג את כל מי שמצאו אנשים נשים וטף עד שהיה נהר מדם  יוצא מביתר עד הים והמרחק מהעיר ביתר לים היה מיל [כמעט קילומטר], ועוד מסופר ששבע שנים בצרו הגוים את הכרמים שלהם מדמן של ישראל ולא היו צריכים לזבל את השדות שלהם.

הריגה הגדולה

רבן שמעון בן גמליאל אומר חמש מאות בתי ספר היו בביתר, והקטן שבהם לא פחות מחמש מאות ילדים, והיו אומרים אחד לשני אם יבואו להרוג אותנו אנחנו דוקרים את האויבים בקיני הכתיבה שבדינו [בעפרונות ובעיטים שבידינו]  וכיון גרמו העונות האויבים נצחו אותם והרגו אותם, ואיך הרגו אותם  כרכו כל אחד ואחד בספר שבו למד ושרפו אותם יחד ולא נשאר מהם אף אחד,

וכך הלכו וטבחו באנשי ביתר עד שהיו שוקעים הסוסים בדם שהגיע להם עד החוטם, והיה הדם נוסע בזרם חזק עד שהיה מגלגל אבנים של ארבעים סאה מחמת החוזק של הדם והיה נכנס לים ארבע מילים [4 ק"מ]

כרם גדול היה לו לאדריאנוס וגדלו שמונה עשר מיל [ק"מ] על שמונה עשר מיל [ק"מ] וגזר המלך לעשות את הגדר מהרוגי ביתר לקחת את הגופות ולהניח אחד על השני ולעשות מהם  גדר סביב השדה שלו, ולאחר שנים הגיע מלך חדש ברומי שנתן רשות לקבור את הרוגי ביתר ועל זה תקנו ברכת הטוב המטיב בברכת המזון הטוב של הסריחו והמטיב שניתנו לקבורה.

תכסיסי מלחמה של אדריאנוס

אדריאנוס קיסר הניח שלוש פלוגות של חילים, אחד בצפון הארץ בטבריה, ואחד בקצה שני בארץ יהודה, ופלוגה שלשית בבית אל, וכך היו תופסים כל יהודי שהיה בורח מביתר. בנוסף לזה הוציא כרוז שכל יהודי שבורח שיבוא אל המלך והמלך רוצה לתת לו הבטחה וכך היו צדים הרבה יהודים שהאמינו למלך שישאירם בחיים, את כל היהודים שבאו אל הקיסר, אסף הקיסר את כולם והביא אותם לבקעת רימון ואמר אדריאנוס למפקד הראשי של הצבא עד שאני מסיים לאכול את פרוסת הלחם שיש לי ואת הירך של התרנגולת שלפני אני רוצה שתהרוג את כולם, מיד קרא המפקד לכל החילים שהיו באזור והרגום תוך דקות בודדות והיה הדם מפלס לו דרכים בין הבתים עד שהגיע לקיפרוס נהר, ורוח הקודש מצווחת ואומרת "על אלה אני בוכיה עיני עיני ירדה מים".

הרעב בזמן המלחמה

היהודים שלא התפתו ללכת לאדריאנוס היו מתחבאים וכל יום אחד היה יוצא להביא אוכל לכל היושבים במחבוא יום אחד יצא אחד מהאנשים בתורו והנה רואה הוא את גופת אביו לקחו הטמינו והניח עליו סימן שידע שהוא אביו, חזר מהחיפוש אחר המזון אמר לא מצאתי דבר, אמרו שיצא מישהו אחר לחפש יצא אחד מהחברים לחפש הלך לפי ריח המת הטמון ומצא את ההרוג והביא אותו לאכול תוך כדי שאכלו שאלו הבן איפה מצאתה את המת, אמר לו ברחוב פלוני, אמר לו היה עליו איזה סימן אמר לו כן סימן זה וזה היה עליו, אמר הבן עכשיו אכלתי את בשר אבי ועל זה אמר הנביא "לכן אבות יאכלו בנים בתוכך ובנים יאכלו אבותם".

גזרותיו של אדריאנוס

אדריאנוס ציווה שכל היהודים יגלחו את שערם כמו עבדים ואמר אם אני יראה יהודים עם שערות על ראשו אני מיד יהרוג אותו, פעם אחת עבר יהודי ליד אדריאנוס והיהודי שאלו בשלמו אמר לו הקיסר מי אתה אמר לו אני יהודי אמר לו אדריאנוס זה לא כבוד שיהודי יעבור לידי וישאל בשלומי אמר לאנשיו תהרגו את היהודי הזה, עבר יהודי אחר שראה את המקרה הקודם עבר לידו ולא שאלו לשלום אמר לו אדריאנוס מי אתה אמר לו אני יהודי, אמר לו לא ראוי שיהודי יעבור לפני ולא ישאל לשלומי אמר לאנשיו הרגו את היהודי הזה הוא מזלזל בכבודי, אמר לו עבדיו אנחנו לא מבינים מה אתה עושה מי ששואל מה שלומך את הורג מי שאינו שואל אתה גם  הורג מה רצונך שיעשו ענה להם אתה רוצים לתת לי עצות איך להרוג בשונאי אני מחפש רק תירוצים להרוג אותם ולא משנה מה הם יעשו ועל זה רוח הקודש עומדת וצווחת "ראיתה ה' עותתי.. ראיתה כל נקמתם".

בנו ובתו של רבי ישמעאל שנשבו

רב יהודה אמר בשם רב מעשה שהיה בזמן החורבן היה כהן גדול שקראו לו רבי ישמעאל שהוא היה בנו של אלישע הכהן, היה לו בת ובן והם שני הילדים נשבו לשני אדונים, יום אחד נפגשו שני האדונים וסיפרו אחד לשני אחד אומר יש לי עבד שאין יופיו בכל העולם לקחתי אותו מיהודים, והשני אומר לי יש שפחה שאין יופייה בכל העולם בא נעשה עסק נחתן אותם יחד ואת הילדים שלהם נמכור בכסף רב  ונתחלק ברווחים, הכניסו אותם לחדר אחד על מנת שהם יתחתנו, מה עשו, הבן ישב בפינה של החדר ואומר לעצמו אני כהן בן כהנים גדולים אני אתחתן עם שפחה, בצד השני בפינה של החדר ישבה ביתו של רבי ישמעאל ואומרת לעצמה אני כהנת בתו של רבי ישמעאל כהן גדול אתחתן לעבד וככה הם בכו כל הלילה, כיון שהגיע זמן עלות השחר והתחיל להיות אור בחדר הכירו זה את זה נפלו זה על זה והתחילו לבכות עד שיצאה נשמתם ועל זה בכה ירמיהו הנביא ואמר  "על אלה אני בוכייה עיני עיני ירדה מים".