חורבן הבית [חלק ד] רבי יוחנן יוצא לדבר עם הקיסר

הרעב בירושלים רבי יוחנן יוצא לדבר עם הקיסר

הגמרא מספרת את העוני והרעב שהיה בירושלים

היתה אשה שקראו לה מרתא בת בייתוס היא היתה אחת מהעשירות של העיר ירושלים שלחה את השליח שלה לשוק שקינה סולת שיהיה לה מה לאכול עד שהשליח הלך לקנות נמכרה כל הסולת בשוק חזר ואמר לה גברתי נגמר הסולת אבל יש פת נקיה אמרה לו לך תביא לי את הלחם הנקי עד שהשליח הלך וחזר לשוק נגמר גם הלחם הטוב והנקי, חזר ואמר לה נגמר בשוק הפת נקיה אבל נשאר פת קיבר פת פחות טובה אמרה לו לך תקנה עד שהוא חוזר לשוק גם זה נגמר אמ רלה נגמר אבל יש קמח שעורים אמר לו לך תקנה חוזר השליח לשוק לקנות קמח שעורים בשביל ברתה אבל עד שמגיע לשוק חזרה גם נגמר קמח שעורים.

מה עשתה אותו ברתא יצא מביתה ללא מנעלים ואמרה אני אלך לבדי לראות מה נשאר בשוק ואני אקנה קצת אוכל לעצמי, בדרכה לשוק בלא סימת לב דרכה על צואה של בהמה ברגלה ומתה מחמת אסטניסותה מכיון שהיתה עשירה נגעלה עד כדי כך מהצואה על רגליה ומתה יש גירסא אחרת בגמרא שאומרת למה היא מתה, מכיון שלא מצאה מה לאכול עד שראתה את התאנה שהצדיק רבי צדוק היה אוכל ומחמת רגישותה ועדינותה לא יכלה לסבול את הריח של החולי של רבי צדוק ומתה, אין הכוונה שמתה מיד אלא התחיל לה החולי שממנו נפטרה לאחר זמן

מיהו אותו רבי צדוק

הגמרא מספרת שרבי צדוק היה יושב בתענית ארבעים שנה כדי שירושלים לא תרחב, ונעשה גופו חלש עד כדי כך שכל דבר שהיה אוכל היו רואים איך שזה עובר לו בגרון, אחרי ארבעים שנה שגמר את תעניותיו הוא רצה לחזור ולהבריא אם יאכל אוכל גס מיד ימות, לכן היו מביאים לו תאנים יבשות והיה מוצץ את המיץ שיש בתוכם, והיה זורק את התאנה עצמה ואת התאנים האלה מצא מרתא בת בייתוס.

הגמרא ממשיכה לספר את הסיפור מה היה עם אותו ברתא

כאשר יצא נשמתה היא הוציאה את כל הכסף והזהב והתכשיטים והיהלומים שהיו לה וזרקה אותם ברחוב ואמר למה אני צריכה את כל הכסף והזהב והרי אפילו דבר מאכל איני יכולה לקנות עם כל הכסף שיש לי ועל זה אמר הנביא יחזקאל "כספם בחוצות ישליכו וזהבם לנדה יהיה".

ויכוח בין הבריונים של ירושלים שרצו מלחמה לבין החכמים שרצו שלום

מפקדם של הבריונים היו קרואים לו אבא סקרא הוא היה אחין – בן אחות של רבי יוחנן בן זכאי שהיה מחכמי ירושלים, שלח אליו דודו רבי יוחנן שליח שיגיד לו שיבוא אליו בחשאי, אבא סיקרא מפקדם של הבריונים הגיע אליו כבקשת דודו רבי יוחנן שהיה מגדולי החכמים בדור ההוא, שאלו רבי יוחנן עד מתי לא תתנו לנו לעשות שלום על הרומאים ותהרגו את כל יושבי ירושלים מחמת הרעב הקשה שישנו בירושלים, אמר לו אבא סיקרא מה אני יכול לעשות אם אני יגיד להם את דעתי לעשות שלום הם מיד יהרגו אותי וימנו מפקד עליון חדש, אמר לו רבי יוחנן תמצא לי רעיון איך אני יוכל לצאת המעיר ולא יעצרו אותי השומרים הבריונים בשערי העיר ובכך אולי יהיה איזה הצלה לעיר ירושלים.

אמר לו אבא סיקרא לרבי יוחנן יש לי עצה תעשה את עצמך חולה ותוציא קול בעיר שאתה חולה, ותוציא קול שהמצב הרפואי הולך ומדרדר ויבואו כל הציבור לשאול בשלומך ותביא נבילה דבר שעושה ריח וישכיבו לידך ויאמרו שאתה מת וכבר מסריח מחמת הנבילה ויגידו שהיה בקשה שרק התלמידים יוכלו להחזיק את המיטה אחר מיתתך והסיבה שלא ירגישו שהמיטה קלה מכיון שהחי יותר קל מהמת שהחי נושא את עצמו וירגישו שאתה חי

שמע ר' יוחנן את העצה של אחינו מפקדם של הבריונים, וכך עשה לאחר שיצא הקול שנפטר הצדיק רבי יוחנן  נכנסו אליו שתי תלמידיו ולקחו את המיטה שעליו נמצא רבי יוחנן רבי אלעזר מצד אחד  ורבי יהושע מצד שני הגיעו לשערי העיר עם המיטה רצו השומרים לבדוק אם הוא חי אמרו נדקור את הגופה עם הסכין אמר אבא סיקרא לא ראוי לעשות כן, שכן הרומאים יאמרו שהיהודים אפילו את רבן דקרו, רצו לדחוף את המיטה לראות אם הוא יצעק אמר להן אבא סיקרא הרומאים יאמרו שאפילו את הרב שלהם דחפו, פתחו לו הבריונים ויצא רבי יוחנן בן זכאי מהעיר כדי לפתוח בשיחות שלום עם אספסיינוס קיסר.

כשהוא הגיע לקיסר אמר לו שלום עליך מלך וחזר ואמר שוב שלום עליך מלך, אמר לו אספסיינוס אתה עכשיו חייב פעמים מיתה דבר ראשון אני לא מלך ואתה צוחק עלי  וקורא  לי מלך, ומיתה שניה אם אתה אומר שאני מלך מודע לא הגעת עד עכשיו, אמר לו רבי יוחנן אני לא חייב מיתה ומה שאמרתי לך שאתה מלך נכון עכשיו אתה לא מלך אבל אתה עתיד להיות מלך ולכן קראתי לך מלך

ולגבי השאלה השניה למה לא באתי עד עכשיו בגלל שהבריונים שהיו בירושלים לא נותנים לנו לצאת ולכן לא מגיע לי עונש מות על כך

אמר לו הקיסר אני אמשול לך משל שיראה מדוע התשובה שלך אינה צודקת, היתה חבית של דבש ועליה מבחוץ היה דרכון שרק רוצה את הדבש שבפנים, מה עושים וכי לא שוברים את החבית כדי שילך הדרכון, והנמשל היה לכם לשבור את חומת העיר ולשרופה באש ולהשליך את הבריוניים לתוכו ולצאת.

רבי יוחנן שתק לא היה לו מה לענות לאספסיינוס, ומדוע באמת לא ענה לו הקב"ה לקח ממנו את חוכמתו של רבי יוחנן כדי שלא ידע מה לענות לאספסיינוס והסיבה מפני עונות אנשי העיר ירושלים הקב"ה סילק ממנו את התשובה שלא יכול לענות תשובה נכונה ובכך אולי יצליח להציל את אנשי ירושלים, ומה באמת היה צריך לענות שלא צריך לשבור את החבית אלא לוקחים צבת גדול ותופסים את הדרכון עם הצבת והורגים אותו ואת החבית משארים שלמה, והתשובה שלכך חייכתי שאולי נוכל לנצח אותם ולהוציא אותם מהעיר ללא שבירת החומות ואחר כך הינו משלימים איתך.