השבת אבידה הלכה למעשה

הלכות השבת אבידה [חלק א]

מקור לחיוב השבת אבידה מהתורה  כתוב בפסוק  "לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם השב תשיבם לאחיך. ואם לא קרוב אחיך אליך, ולא ידעתו, ואספתו אל תוך ביתך, והיה עמך עד דרוש אחיך אותו, והשבותו לו… וכן תעשה לכל אבדת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאת, לא תוכל להתעלם" (דברים כב' א-ג). כי תפגע שור אויבך או חמורו תעה השב תשיבנו לו" (שמות כג' ד).

איך עושים השבת אבידה: הרואה אבדת חברו חייב לחזר אחר אבידה הרואה אבידה והיא רחוקה ממנו יותר משיעור ריס [ שיעור כ-  152 מטר] פטור מלקחת אותה והשיב אותה לבעלים (ב"מ לג, א).  פחות משיעור הזה חייב לטפל בה ולהשיב  למאבד את האבידה שנאמר "השב תשיבם" (שו"ע חו"מ רנט א). ואם מתעלם ממנה עובר בלא תעשה שנאמר "לא תראה את אבידת אחיך והתעלמת" מהם וביטל מצות עשה של "השב תשיבם".

השבת אבידה היא בכל דבר בין המטלטלים ובעין בעבדים ושטרות וקרקעות, דבר זה נלמד מדכתיב "ולכל אבידת אחיך" לרבות אבידת קרקע (ב"מ לא, א). חיוב השבת אבידה: אחד הגברים ואחד הנשים חייבות במצווה זו, והטעם: לי שזה מצוות שאין הזמן גרמא (חינוך תקלח).

איזה אבידה יש לשמור – אבידה שיש בה סימן, אבידות שאין צריך להחזיר

ישנם אבידות שאין צריך לטפל בהם ויכול להשאיר אותם במקומם ומהם אבידה  פחות משווה פרוטה שאינו חייב בהשבת אבידה אלא באבידה שיש בה שווה פרוטה (שו"ע רסב א). עט פשוט  יש אומרים שעט פשוט וכדו' אין צריך להכריז כלל כיון שאנשים מחשיבים אותו לפחות משווה פרוטה [אלא אם כן יש בו סימן] (הגריש"א).

אבידה שאין ערך בפני עצמה אך לבעליה היא חשובה: אבידה שאין לה ערך בפני עצמה אך לבעליה היא חשובה כגון מסמך רפואי מפתח פשוט שחייב להכריז ואין דינה כאבידה שהיא פחות משווה פרוטה (הליכות בין אדם לחבריו פרק טז הערה ח על פי החזו"א חו"מ ב"ק ו ג).

האם צריך להחזיר אבידה לגוי אם מצא אבידה ששייכת לגוי  גוי מותר למוצא לקחת ואין צריך להשיב לגוי  ולומדים את זה ממה שכתבה התורה  "אבידת אחיך" וגוי אינו אחיו (ב"ק קיג, ב שו"ע רסו א).

הרוצה להחזיר לגוי  המחזיר אבידה לגוי עליו הכתוב אומר "למען ספות הרווה את הצמאה לא יאבה ה' סלוח לו" (סנהדרין עו, ב) ופירש רש"י לפי שהמחזיר משווה גוי לישראל ומראה בעצמו שהשבת אבידה אינה חשובה לו מצות בוראו שאף לגוי עושה כן ובזה מבטל עבדותו להשם יתברך שמראה שטורח ומפסיד ממון אף למי שאינו צריך ומימליא אין ערך למה שטורח בגופו ובממנו עבור המצות ואם מחזיר כדי שיתקדש שם שמים ויפארו את ישראל וידעו שהם בעלי אמונה הרי זה משובח במקום שיש חשש לחילול ה' אבידתו אסורה וחייב להחזירה

• הרואה אבידה בשבת והיא מוקצה

הרואה אבידה בשבת והיא מוקצה אסור לטללה אף במקום שמותר בטלטול, והטעם: משום שאין דוחים איסור מוקצה כדי לקיים מצוות עשה של השבת אבידה וגם הסוברים שדוחים זה דווקא לצורך מצווה כשופר ולולב וכדומה אבל לצורך השבת אבידה לא דוחים (מנחת יעקב ח"ה פרק יד יא).

המוצא אבידה בשבת ומקפיד שלא לטלטל אף במקום שיש עירוב

המוצא אבידה בשבת במקום שי עירוב והוא מקפיד שלא לטלטל אף במקום שיש עירוב ,יש אומרים: שישער בדעתו אם היה אבידה שלו גם לא היה נוטל אם כן אין לו חיוב ליטול ואם באבידה של עצמו היה נוטל חייב להחזיר אף אבידת חברו (ספר השבת אבידה כהלכתה בשם הגרשז"א).

זוטו של ים

כל חיוב השבת אבידה הוא בדבר שאבוד ממנו – מבעלי החפץ ומצוי אצל כל אדם, אבל אם החפץ אבוד ממנו ומכל אדם כזוטו זוטו של ים [שהים עלה גדותיו וסחף לים את כל החפצים]  הרי הוא כהפקר ומותר ליטלו.

מאבד עצמו לדעת  המאבד ממנו לדעת שזורק רכושו ברשות הרבים אין חייב להחזיר לו והוי כהפקר וכל הקודם זוכה (טור רסא) ויש אומרים שהרואה אסור לקחת ואינו חייב להחזיר (רמב"ם פר קיא שו"ע רסא ד).

הפטורים מחיוב השבה

זקן ואינו לפי כובדו (ב"מ כט,ב ל, א)

המוצא אבידה שיש בה סימנים ומעיקר הדין חייב בהשבה באם המוצא אם זקן או תלמיד חכם או איש נכבד מצד עושרו או משפחתו ואין זה מכבודו להחזיר את האבידה מותר לו להתעלם ממנה ואין צריך להשיב  ומנין מדכתיב "והתעלמת" לומדים מזה חכמים שיש פעמים שאתה מתעלם,  גדר זקן ואינו לפי כבודו  דבר זה נמדד כיצד הוא היה נוהג באבידה של עצמו אם לא היה נוטל גם את האבידה של עצמו מחמת שאינו לפי כובדו גם בשל חבריו הוא פטור ואם של עצמו היה נוטל צריך ליטול גם את של חבריו (שו"ע א).

זקן ואינו לפי כובדו שרוצה להחזיר אבידה

יש אומרים: שזקן ואינו לפי כבודו שרוצה לנהוג לפני משורת הדין ולהחזיר את האבידה רשאי (רסג ג) ואין זה זלזול בכבוד התורה כיון שמכיון לכבוד משים לעשות רצון הבורא (ב"י סוס"י), ויש אוסרים להחזיר אף שתלמיד חכם יכול למחול על כבודו, אבל על בזיונו אינו יכול למחול (פרישה רעב ט).

כהן בבית הקברות (ב"מ ל, א)

כהן שראה אבידה בבית הקברות מותר לו להתעלם ממנה ואסור לו ליכנס כדי ליטלה ולהכריז לפי ש אסור לו ליטמא למתים  ויש אומרים: שאם האבידה רחוקה מהקבר ד' אמות ואין דבר שמאהיל בינו ובין הקבר חייב ליטול ולהכריז (השבת אבידה כהלכתה פרק א יג).

אבידה שלא חייב לגעת

נמצא במקום המשתמר כגון שמוחבא בתוך בכותל או בארון וכדומה לא יגע בה אף כשיש בה סימן (שו"ע רס ט).

אבידה במקום המשתמר קצת המוצא אבידה במקום המשתמר קצת כגון מאחורי גדר הבתים או בפינה בגינת המשחקים אף שיש בה סימן

יש אומרים: שאם מצא דבר שאין ערכו שווה בהרבה כגון כיפה או גרב או חלקי משחק ומסתבר שאף אם יכריז הבעל הבית לא יבוא לקחת את האבידה ואם ישאיר את האבידה יחזור בעל החפץ לקחת את האבידה ישאיר את החפץ במקום (מחבר ערוה"ש, הגריש"א הובא בספר השבת אבידה כהלכתו פרק א כו).

והטעם: לפי שרצון התורה שהחפץ יחזור לבעלים ובמקרה הזה אף אם יכריז החפץ לא יחזור לבעלים לכן ראוי להניח את החפץ וכך הסיכוי שיגיע לידי הבעלים הוא גבוה יותר מאשר יקח ויכריז (מחבר ערוה"ש כא). ויש חולקים ואומרים שיקח ויחזיר (ש"ך ס"ק כד).