הגדה של פסח מגיד [חלק ד]

מַגִּיד

מגיד – אחרי אכילת כרפס מתחילים באמירת ההגדה, ומצוות עשה לספר בסיפור יציאת מצרים בלילה הזה, וכל המרבה הרי זה משובח, מצווה זו חלה אחד אנשים ואחד נשים לפי שאף הם היו באתו הנס ונהגו שכולם אומרים ההגדה יחד.

• גילוי המצות

בתחילת מגיד מגלה את המצות ומגביה את הקערה ואומר את הגדה בקול רם: ולמה מגילים את המצות בשעת אמירת הגדה מכיון שנאמר בתורה  (דברים טז – ג) "לחם עוני" והגמרא לומדת לשון עוני מלשון ענייה דהיינו  (פסחים לו, א) לחם שעונים עליו דברים הרבה.

• איך אומרים את ההגדה

אמירת ההגדה: ראוי שכל אחד מהמסובים יאמר את ההגדה עם בעל הבית ושלא יאמר הבעל הבית לבד ושאר הציבור יצאו בשמיעה ידי חובת הגדה, והטעם: לפי שאין הכל בקיאים לצאת ולהוציא (משנ"ב סימן ח ס"ק יג, הגריש"א הגדה של פסח מגיד).

אמירה בקול רם – בספר הרוקח כתוב צריך לומר את ההגדה בקול רם

פלפול בענייני יציאת מצרים: יש כאלה שאינם מספרים ביציאת מצרים את הסיפור הפשוט כמו שמובאה בתורה ובמדרשים אלא דנים ומפלפלים בענין יציאת מצרים כתבו האחרונים שגם בצורה הזאת מקיימים מצות "והגדת לבנך" (הגדה של פסח להגריש"א עמוד 24),

האם אומרים את הגדה בהסבה:  מפני כבוד ההגדה אין לומר הגדה בהסבה אלא באימה ויראה (של"ה, חיי אדם תעג כלל לח).

האם אפשר לדבר בשעת אמירת ההגדה: מפני  כבוד ההגדה אין לדבר שלא לצורך ההגדה בזמן ההגדה.

האם אפשר לשתות באמצע ההגדה: מן הראוי שלא לשתות שאר משקים בשעת אמירת ההגדה, לפי שאין זה מכבוד הגדה להפסיק ולשתות בזמן אמירתה (משנ"ב תעה ס"ק יד).

האדם שצריך  לשתות: ואם צריך לשתות בתוך אמירת הגדה ישתה מים ואם יש צורך גדול אפשר להתיר לשתות קפה, ברכתו: אם לא היה בדעתו בשעת הקידוש לשתות מברך ברכת שהכל, ואם היה בדעתו לשתות בשעת הקידוש לא יברך לפי שברכת הגפן  (הגריש"א הגדה של פסח מגיד).

רבים שואלים מדוע  אין מברכים על אמירת הגדה והרי זה  מצוות עשה שנאמר (שמות יג – יח) "והגדת לבנך ביום ההוא" – לפי שאפשר לצאת בה ידי חובה על ידי מחשבה שיחשוב על יציאת מצרים, ויש כלל שאין מברכים על מצוה שעיקרה במעשה (גבורות ה' פרק סב), טעם אחר: לפי שיוצא ידי חובה בקידוש כשמזכיר בקידוש  "זכר ליציאת מצרים" (אבודרהם סדר הגדה בשם הרי"ף),

מגביה המצות – שמתחיל באמירת ההגדה צריך להגביה את המצות (שו"ע תעג ו) ומראה לכל המסובים שיושבים בשולחן, והסיסבה לכך  הוא על פי הפסוק (שמות טז – לב) "למען יראו את הלחם אשר האכלתי אתכם במדבר בהוציאי אתכם מארץ מצרים" (הגהות מנהגים אות צו), טעם אחר: כדי שיכירו התינוקות וישאלו מה נשתנה (אבודרהם סדר הגדה).

• הא לחמא עניא – ומתחילים ב"הא לחמא עניא" (שו"ע תעג – ו), וצריך לומר בקול והלשון הא לחמא ע"ש הפסוק (שמות טז – לב) "למען יראו את הלחם" (דרכי משה תעג – יז).

הטעם שאומרים "הא לחמא עניא"  בארמית ולא אומרים בלשון הקדוש כמו שאר ההגדה

כדי שיבינו כל בני הבית לפי שהיו מדברים בארמית ורצו שכל בני הבית וכל המסובים שעל השולחן יבינו את הנאמר (כל בו סימן נ, אבודרהם סדר הגדה).

טעם אחר: כדי שלא יכירו מלאכי השרת שאנו מתפארים בזה ויקטרגו עלינו ויזכירו עוונותינו שאין אנו ראויים ליגאל, שאין מלאכי השרת מבינים ארמית [כמו שמצאנו לגבי קדיש] (אבודרהם סדר ההגדה).

טעם אחר: מפני המזיקים שמבינים לשון הקודש וכשאומרים "כל דכפין ייתי וייכול" [כל מי שרוצה יכול לבוא] היו מתקבצים מזיקים והיו מזיקים את הסעודה ח"ו לכן אומרים בלשון ארמית שהמזיקים אינם מבינים לשון ארמית, ואף שלילה זה זה הוא ליל שימורים דכתיב (שמות יב – מב) "ליל שימורים הוא לה" ואין חוששים שהמזיקים יזיקו ואם כן מדוע אומרים בארמית התשובה לדבר  ונראה שליל שימורים הכוונה שהמזיקים לא יבואו מעצם להזיק  אולם כשמזמינים אותם הם יכולים לבוא ולכן אומרים בארמית (סדר היום סדר הגדה, רוקח על הגדה של פסח).

טעם אחר: לפי שאמירה זאת אינה חלק מהגדה, שלא נאמרה בזמן הבית ובשביל להבדיל בין אמירה זו לשאר ההגדה כתבו בלשון ארמית  (מעשי ה' בפירושו להגדה).

• "בארעא דמצרים"

הטעם שאומר בארעא דמצרים והרי אחר יציאת מצרים היה, אמר ר' יהושע באיזיד בשם ר' אברהם שהיה שבוי בהודו, והיו מאכלים אותו בשבי מצות ולא נתנו לו לעולם חמץ, והטעם משום שהמצות לא מתעכלים מהר כמו חמץ ומספיק ממנו לאכול קצת ומספיק לזמן מרובה, וכך היו לישראל עושים במצרים בעת השיעבוד אוכלים קצת מצות ומספיק להם להרבה זמן  (אבודהם, א"ח רב).

טעם אחר: לפי שאכלו את הלחם הזה עדיין לא יצאו ממצרים שעד איתן אשר בקצה המדבר נחשב לארץ מצרים (מהר"ל, יעב"ץ).

• "לשנה הבאה בני חורין"

הטעם שאומרים "בני חורין" בלשון הקודש, לפי שהסדר ניתקן בבבל אם היו אומרים  בלשון ארמית "לשנה הבאה" חששו שמא הגוים שבבבל יאזינו לדבריהם ויסברו שדעתם של היהודים לברוח מהם וירגזון עליהם ויעשו להם צרות לכן תקנו מילים אלו בעברית (רוקח על הגדה של פסח, גבורות ה').

טעם אחר: לפי שהוא שאמירת לשנה הבא בני חורין הוא תפילה ובקשה לקב"ה שיגאל אותנו מעבדות לחירות, ולכן אנו אומרים זאת  בלשון הקודש כדי שיבינו מלאכי השרת ויבקשו גם הם רחמים עלינו (ספר הפרדס נח ב).

כוס שני – מוזגים כוס שני,

הטעם שמוזגים את הכוס כאן ולא לפני שתייה הכוס: כדי שישאלו התינוקות מדוע מוזגים עוד כוס ולא אוכלים (ספר מהרי"ל מנהגי סדר הגדה בשם מהר"י סגל) ואינו מברך ברכה אחרונה – לפי שנפטרים בברכת המזון.

מניח את הקערה על השלחן. והמצות תהיינה מגולות בשעת אמירת ההגדה.

"מה נשתנה" – אומרים מה נשתנה בניגון יפה, לשבח לאדון הכל (ספר מהרי"ל מנהגים סדר הגדה בשם מהר"י סגל).

הטעם שמה נשתנה פותח בלשון "מה": ביארו המפרשים שזה על דרך הפסוק (תהילים צב – ו) "מה גדלו מעשיך ה'" והפסוק (במדבר כד – ה) "מה טובו אוהליך יעקב" דהיינו מה על דרך התפעלות וכן כאן נתפעל מה גדלו השינויים בלילה הזה (ערוה"ש תעג כא), יש שכתבו מלשון הפסוק (שמות יג – יד) "והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת" (הגדת שלמה).

• "הלילה הזה ב' פעמים"

הטעם שמטבילים ב' פעמים: אחד זכר לגאולה שכתוב בתורה  (שמות יב – כב) "ולקחתם אגודת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף", והשני כנגד הגלות שנגרם על ידי במכירת יוסף וכתיב שם (בראשית לז – לא) "ויטבלו את כותנתו בדם" (מעשי ה' הוןבא בטעמי המנהגים תקכד), טעם אחר: כנגד ב' טבילות שהיו במצרים אחד על המזוזה, והשני על המשקוף.

"שתי פעמים": למרות  שלא טבלו עדיין פעמיים שהרי עדיין לא טבלו את המרור בכרפס ואם כן  איך מקשה על שתי הטבילות, התשובה כיון שרואה את החרוסת והמרור על השולחן מבין הוא שיטבלו בזה בהמשך הערב ולכן מקשה כבר עכשיו (רשב"ץ).

מה נשתנה – האם צריך לחזור ולומר מה נשתנה אחרי הבן – כשהבן או הבת שואלים אין צריך  לחזור ולומר מה נשתנה, ומתחיל בתשובה "עבדים היינו" (שו"ע תעג ז בשם מהרי"ל). ויש שנהגו שגם האב חוזר ואומר "מה נשתנה" אחרי שבני הבית שאלו מה נשתנה (וכך נהג הגרשז"א הובא בשלמי מועד פרק עח).