הגדה של פסח – חלק 3 דצ"ך עד"ש באח"ב

הגדה  של פסח  – מגיד

דָּם, צְפַרְדֵּעַ, כִּנִּים, עָרוֹב, דֶּבֶר, שְׁחִין, בָּרָד, אַרְבֶּה, חשֶׁךְ, מַכַּת בְּכוֹרוֹת רַבִּי יְהוּדָה הָיָה נוֹתֵן בָּהֶם סִמָּנִים: דְּצַ"ךְ עַדַ"שׁ בְּאַחַ"ב.

נוהגים להטיף טפה מן הגביה  באמירת דם ואש…, עשר המכות דצ"ך עד"ש באח"ב, ט"ו פעם, כמה טעמים נאמרו למנהג להטיף מהכוס לצלחת קצת מן היין  – לפי שבכל מכה ומכה שהכה הקב"ה את מצרים הלכו ונתמעטו המצרים מחמת המכה ואנו עושים זכר לזה שממעטים קצת מן היין ,  טעם אחר: לפי שעל ידי השפיכה אנו מעידים ששמחתינו נתמעטה ואינה שלמה מכיון שהגאולה של עם ישראל נעשתה על ידי צער של בני אדם, ואע"פ שכך היה מידת הדין שיענשו המצרים ובזה יבוא הישועה לישראל נאמר במשלי  "בנפול אויבך אל תשמח ובהכשלו אל יגל לבך" לכך אנו ממעטים בשמחה על ידי שמטיפים קצת מן היין, טעם אחר: לפי שהכוסות הם להצלת עם ישראל ועל ידי זה שאנו מטיפים אנו מבקשים גאולה מהקב"ה.

צורת ההטפה  מהגביע – נוהגים להטיף באצבע והוא  על פי הפסוק "אצבע אלהים" המשנ"ב כתב דלא כמנהג הגהת מנהגים שכתב להטיף בזרת אלא המנהג בקמיצה, והטעם: לפי שבקמיצה הכה הקב"ה למצרים וע"ז נאמר "אצבע אלהים" למרות שכתוב אצבע הכוונה לזרת

במנהג להטות את הכוס ולא להטיף ביד  – יש הנוהגים על פי  האר"י להטות את הכוס ולשפוך את היין ולא על ידי האצבע, והטעם על פי הפשט: מכיון שחוששים שיחזור ויתערב מהיין שנשאר באצבעו מטבילה ראשונה לתוך הכוס ששותים ויש עודטעם על פי הקבלה.

האם מותר לשתות מהיין שיזלפו אותו לצלחת –  אין לשתות מן היין שזילף בו מן הכוס, והטעם כיון שנזכר שם המכות עליו והוא יין מקולל.

האם צריך למלות יין אחר השפיכה – כתבו הפוסקים  שיש למלאות הכוס אחר אמירת המכות וזילוף היין , והטעם: לפי שנתמעט הכוס בשפיכת היין וצריך לברך ברכה על כוס – גביע מלא  ולכן יש למלאות שוב כדי שיהיה כוס של ברכה מלא.

במנהג לקחת גביע  חדש אחרי אמירת המכות – יש הנוהגים שלא לשתות מן הכוס ששפכו ממנו את היין באמירת המכות אלא שופכים את הכוס ושוטפים הכוס ומוזגים יין חדש, והטעם: כדי שלא ישתה מהיין שנזכר עליו שם המכות ועוד כיון שהטביל בו את ידיו נמאס והוסיף בחק יעקב ובמדינות אלו אין נוהגים ואין לשנות מהנהג שלא לקחת כוס חדש אלא אם כן  הוא בן אדם  איסטניס ביותר שאינו יכול לשתות מהגביע.

בהמשך ההגדה של פסח אנו אומרים – "ר' יהודה היה נותן בהם סימנים" 

הטעם שהיה נותן בהם סימנים וכי אין יכול כל אדם לקרוא את האותיות ולתת בהם סימנים, הרבה מאוד ביאורים נאמרו על השאלה הזאת ביאור ראשון לפי שבתהילים בפרק קה מביא שם את מכות מצרים ושם סדר המכות כתוב לא כסדר הפרשה, ובא ר' יהודה ואומר שהסדר הוא כמו שכתוב בתורה דצ"ף עד"ש באח"ב ולא כסדר שכתוב תהילים, טעם אחר: ר' יהודה בא לתת עצה איך ללמד את התלמיד כדי שיבין ויקלוט את הנלמד , שילמד אותו בדרך הקצרה.

טעם אחר: שבא ר' יהודה לתת הסימן של המכות לפי כל השיטות שנחלקו רבי יוסי ר"א ורבי עקיבא כמו שמבוא בהגדה כמה מכות המצרים לקו , ר' יוסי אמר חמישים לקו, ר"א אמר מאתים לקו, ר' עקיבא אמר מאתים חמישים, ועל זה  אמר ר' יהודה דצ"ך עד"ש באח"ב בגימטריא חמש מאות וחמישים ואחת, והאחד כנגד אצבע אלהים , טעם אחר: לומר שהאות השלישית של הסימנים דהיינו כינים, שחין, חושך כל אחד היה משמש עם חברו כשהיה כינים היה עמו חושך ושחין, אלא שעיקר המכה היתה כינים, ותדע שתכתוב זה על זה ותקח אותיות ראשונות מהג' יהיה חשך, השני שחין והשליש כנם, לפיכך סימנם ר' יהודה כך להודיע זה החידוש.

טעם אחר: שחלוק כל שלישיה, מכה ראשונה היתה רחוקה מאדם, מכה שנייה קרובה יותר, והשלישית באדם עצמו, ביאור: דצ"ך דם היה ביאור, צפרדע בבית, כינים באדם עצמו. וכן עד"ש ערוב בשדות, דבר התקרב יותר, שחין באדם עצמו, וכן באח"ב, ברד בשדה, ארבה בבית, חושך באדם עצמו, מכת בכורות לפי שלא היה לו היכן להיות השאירו אותו בשלישיה זאת.

טעם אחר: חילוק אחר בין השלישיות של המכות  המכות מכות דם צפרדע היו עם התראה לפני המכה, כינים בלי התראה, ערוב דבר עם התראה, שחין בלי התראה, ברד ארבה עם התראה, חושך בלי התראה חילוק אחר: דצ"ך היה על ידי אהרון, עד"ש על ידי משה בלי המטה, באח"ב על ידי משה עם המטה, חילוק אחר: דצ"ך מכות על הארץ, עד"ש מכות מקריות, באח"ב מכות באויר.

"מכת בכורות" – מכה אחרונה על מצרים היה מכת בכורות שכל הבכורים מתו, הטעם שבכל המכות לא נאמר מכת דהינו מכת דם מכת צפרדע , מלבד מכת בכורות, יש שמבארים על פי המדרש שמספר כששמעו בכורי מצרים שהקב"ה מבקש להמיתם, שהרי משה התרה את פרעה ואמר לו שבלילה ימותו כל הבכורים של מצרים,  ופרעה המשיך בסירוב לשלוח את בני ישראל עמדו הבכורים והרגו את המצרים מכיון שרצו שישלחו את עם ישראל ממצרים , וזה בא לרמז שמלבד מה שהקב"ה הרג בלילה כל בכור היה גם  מכת בכורות שהמכה עצמה היתה על ידי בכורות דהיינו שהבכורים בעצמם הרגו את המצרים טעם אחר: לפי שבכל המכות השם לבד מצין את המכה, דם אנט מבינים שהיה מכת דם צפרדע בשונה  בתיבת בכורות שאין משמעות למכה , ולכן נאמר מכת בכורות

בהמשך הגדה מביאים את מחלוקת התנאים כמה מכות לקו במצרים– ר"י ור"א ור"ע נחלקו כמה לקו המצרים, ונשאלת השאלה מה אכפת לנו כמה לקו ומדוע נחלקו בדבר הזה, לפי שיש הבטחה מהקב"ה  ש"כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך" לכן כל אחד מהם מרבה את מספר המכות שקיבלו המצרים כדי שלא יהיו מכות אלו על ישראל.