ברכת כהנים חלק א

ברכת כהנים

אמר הקב"ה מתחלה אני הייתי מברך בריותי מכאן ואילך הרי הברכות מסורות לכם ותהיו מברכין את בני ישראל, לפיכך אמר הקב"ה למשה שיזהיר לאהרון ולבניו שיהיו מברכים את ישראל מנין ממה שקראו "דבר אל אהרון ואל בניו לאמר כה תברכו (תנחומא נשא ח).

חיוב לברך את ישראל מצות עשה על הכהנים לברך את ישראל שנאמר (במדבר ו כג) "כה תברכו את בני ישראל" וחיוב זה הוא חיוב תמידי גם בזמן הזה (ערוה"ש קכח א). אמר רבי יהושע בן לוי מנין שהקודש ברוך הוא מתאווה לברכת כהנים שנאמר (במדבר ו כז) "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם" (סוטה לח, ב).

מקום הברכה בברכת הודאה אחרי מודים – הטעם שאומרים ברכת כהנים אחר ברכת הודאה [מודים] דבר זה נלמד מדכתיב "וישא אהרון את ידיו אל העם ויברכם" (ויקרא ט כב) ואחר כך כתוב "וירד מעשות חטאת" כבר אלמה אחר העובדה ישא פניו ומן שהראוי היה לומר אחר עבודה מיד אלא שעבודה והודאה חד היא (טור שם). הטעם שתקנו ברכת כהנים קודם "שים שלום"  לפי שברכת כהנים מסיימים בשלום ושים שלום גם כן מסתים בתיבת שלום (אוצר כל מנהגי ישורון כהנים א).

• הכנת הכהנים לברכה

רחיצת ידיהם – הכהנים נוטלים ידים לפני שעולים לדוכן – הטעם לרחיצת ידיהם: על פי הפסוק בתהלין (קלד) "שאו ידיכם קודש וברכו את ה'" דהיינו כשתשאו ידיכם קדשו אותם בתחילה והיינו נטילה ואח"כ וברכו את ה' הוא ברכת כהנים אע"פ שנטל ידיו שחרית יחזור ויקדש אותם קודם נשיאות כפים דקרא תיכף לקדושה ברכה משמע (סוטה לט, א, קכח ו ז). הלויים רוחצים את ידיהם של כהנים (שו"ע קכח ו) והטעם שדוקא על ידי לווים אין לוי בכור יטול והטעם: לפי שהוא גם קדוש במקצת (משנ"ב ק"ל ס"ק כב) שמצאנו בו קדושה לענין פדיון (מג"א קכח ז). נטילת כמה לוים יחד לכהן אחד יש אומרים: שאין לנהוג כן לכתחילה שכמה לווים יטול ידיו של כהן אחד, והטעם: משום שהוי נטילה שלא כדרך אלא לוי יטול לכהן אחד בלבד (הגרש"א הובא בשו"ת שבת הקהתי ח"ב נז).

צורת הנטילה – יטול עד הפרק דהיינו חיבור היד והזרוע (שו"ע קכח ו), והטעם: כמו כהן המקדש ידיו לעבודה (משנ"ב שם ס"ק כא)  נטילה מכלי  הנטילה צריכה להיות מכלי וכוח גברא והטעם: כמו כהן הקדש ידיו לעבודה (משנ"ב ס"ק כא). שיעור המים רביעית (משנ"ב קכח ס"ק כא).

• ברכה על הנטילה

כשנטל הכהן ידיו בשחרית ובירך, שוב אינו מברך על נטילה זו (שו"ע קכח ז)

והטעם: אם לא נדע במקומות המטונפים או הסיח דעתו אין מברכים לפי שסומכים על דעת הרמב"ם שיוצאים ידי חובה בנטילה של הבוקר וכשהסיח דתו אין מברכים משום שחוששים  שמא כלל לא ניתקן ברכה על הנטילה זו (משנ"ב קכח ס"ק כד). והכהן הירא והחרד ישמור ידיו משעת נטילה שחרית שלא ליגע במקום המטונף שאם יפול ספק בברכה ..

• שהות בין נטילה לברכה  – נטילה סמוך לברכת רצה

אסור להשות כדי הילוך כ"ב אמה בין נטילה לברכה ולכן יטול סמוך לברכה והחזן לא יאריך ברצה (מג"א הובא בביאור הלכה קכל ד"ה חוזרים)יש אומרים שסומכים על הפוסקים שאין צריך נטילת ידים כלל שום שסומכים על נטילת ידים של בוקר (ביאור הלכה קכח ד"ה חוזר בשם א"ר).

• עקירת הכהנים רגליהם לדוכן 

כשמתחיל החזן לומר רצה הכהנים עוקרים מקומם לדוכן (שו"ע קכח ח), ביאור עקירה אחרי הנטילה שאז ראוי לעלות לדוכן ולכן יעקרו רגליהם ליטול ידיהם קודם רצה וברצה יעקרו רגליהם לילך למקום המוכן לדוכנם (משנ"ב שם ס"ק כז). ומנין לומדים את זה מדכתיב "וישא אהרון את ידיו אל העם ויברכם" ואח"כ כתיב "וירד מעושת החטאת" משמע שברך קודם שנסתלק מעבודה לכן תקנו שיעלו הכהנים לדוכן קודם סיום ברכת עבודה (משנ"ב קכח ס"ק כה)

• ברכת הכהנים ממקום גבוה

נוהגים שהכהנים מברכים את ישראל ממקום גבוה מהמקום שבו עומד הקהל (א"א קכח ח), והטעם: ע"ש הנאמר (ויקרא ט כב) "וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם מעשות החטאת" מכאן שהברכה היתה במקום גבוה (ליקוטי מהרי"ח ח"ג דף כז).

• ברכת כהנים ללא מנעלים (שו"ע קכח ה)

אחד מעשר תקנות של ר' יוחנן בו זכאי הוא שהכהנים לא עולים עם מנעלים לברכת כהנים (סוטה מ, א).

הכהנים חולצים מנעליהם כשעולים לדוכן, והטעם: משום שחוששים שמא יפסק לו רצועה מסנדלו והוא ילך לחזור ולקשרו וחבריו יברכו והוא לא יעלה לדוכן עימהם לברך, ויאמרו עליו שהוא בן גרושה או בן חלוצה  ולכן אינו מברך לכן תקנו שיחלוץ מנעליו ולא יצטרך לקשור (סוטה מ, א) ואף במנעלים שאין להם רצועה אסור משום שגזרו על מנעלים ולא פלוג (לבוש מ, א)

[ואף על פי שאמרינן (סוטה לח, ב) שכהן העולה לפרקחם אין חשש שיאמרוה שהוא בן גרושה וחלוצה ואם כן מה החשש הרי בדרך כלל הוא עולה לדוכן ורק היום מחמת שנפסק הרצועה שבנעליו לא עלה

לפי שחוששים לאורחים שאינם יודעים שבדרך כלל הוא עולה לדוכן ומה שמבואר שכהן העולה לפרקים אין חשש הוא דווקא במתפללים הקבועים (טו"א ר"ה לא, ב).]

טעם אחר: משום שכל מקום שהשכינה נגלית שם אסור בנעילת הסנדל וכן ביהושע וכן הכהנים לא שמשו במקדש אלא יחפים (מטעמים כהנים ז בשם המפורשים). טעם אחר: משום שהכהנים צריכים להיות דומיא דכהנים בבית המקדש שעובדים בלי חציצה בין הרגלים לרצפה, ומה שהוצרך ר' יוחנן בן זכאי לתקן משום חשש שמא יפסק הסנדל היינו אפילו בסנדל שאין חשש חציצה לפי שאין בו עקב (מור וקציעה סימן קכח).

ברכת כהנים יחף

אין כהן יכול לעלות לדוכן יחף ממש, והטעם: משום שהוא דרך גנאי לפי שאין רגילות לילך יחף בזמן הזה לפני גדולים אלא יעלה עם גרביים (משנ"ב קכח ס"ק נח בשם האחרונים).

זמן החליצה

יחלצם קודם הנטילה, ובמנעלים שאפשר לחולצם בלי נגיעה ביד יכול ליטול קודם חליצה (משנ"ב קכח ס"ק טו, באר היטב שם י). הצנעת המנעלים המשנ"ב (קכח ס"ק טו) כתב ויש להצניע המנעלים שלא יעמדו בגלוי בבית הכנסת, והטעם: מפני הכבוד.

• ברכת כהנים בעמידה (שו"ע קכח יד)

מהיכן לומדים שהכהנים צריכים לברכך את עם ישראל   לומדים מגזרה שווה כתוב בברכת כהנים "כה תברכו" (במדבר ו כג), ונאמר בברכות בהר גריזים (דברים כז יב) "אלה יעמדו לברך" מה להלן [בהר גריזים] בעמידה כמו שכתוב "יעמדו" אף כאן [ברכת כהנים] בעמידה (גמ' סוטה לח, א). ר' נתן אמר לומדים את זה מהיקש נאמר (דברים י ח) "בעת ההוא וכו' לעמוד לפני ה' לשרתו ולברך בשמו" הרי שהוקש בפסוק הזה ברכה [ברכת כהנים] לשירות [עבודה בבית המקדש] מה משרת בעמידה אף מברך בעמידה (גמ' סוטה לח, א). עמידת הציבור  וכן המנהג  שהציבור עומד בשעת שהכהנים מברכים (משנ"ב קכח ס"ק נא).

• נשיאת כפים בעשרה (שו"ע קכח א)

נשיאת כפים בעשרה הטעם: לפי שהוא דבר שבקודשה שדינו בעשרה (ביאור הלכה קכח ד"ה אין). טעם אחר: משום שלומדים זאת מגזרה שווה דכתיב "כה תברכו את בני ישראל" וכתיב "ונקדשתי בתוך בני ישראל" (ר"ן הובא בביאור הלכה שם).

• אמירת כהנים

מנין שאומרים "כהנים" דכתיב (במדבר ו כג) "אמור להם", ולומדים מזה דין לומר להם לברך. הכרזת כהנים על ידי מי – בני אשכנז נוהגים שהגבאי מכריז כהנים ולא השליח ציבור, והטעם: משום שחוששים לדעת ר"ת (ברכות לד. בד"ה לא) הסובר שאין ש"ץ יכול לקוראם דחשיב הפסקה לתפילה אם קוראם אלא אחד מבני הקהל קוראם (הגר"א מע"ר סימן קעח). נוסח ספרד החזן אומר או"א עד "כהנים" והטעם דלא חוששים להפסק לפי שהפסק הוי דווקא כשמסיימים ברכת הודאה ואומרים כהנים בלבד (כנוסח אשכנז) אבל שאומרים או"א בלשון ברכה ותפילה, אין זה הפסק (בית יוסף קכח). הטעם שלא נחשב הפסק בתפילה, כמו שהקריאה של השליח ציבור לא הוי הפסק גם ברכת כהנים שהוא צורך תפילה לא הוי הפסק (משנ"ב קכח ס"ק לד).

• בדיניו

רק כשיש לפחות ב' כהנים מכריזים כהנים משא"כ בכהן אחד מנין: מדכתיב (במדבר ו כג) בפסוק שממנו לומדים דין הקריאה לכהנים "אמור להם", להם לשון רבים ומשמעו שרק לשנים הוא קורא אבל לאחד אינו קורא, וכהן יחידי מחזיר פניו ומברך (סוטה לח, א)

• "יהי רצון" לפני ברכת כהנים

כשהכהנים עומדים לפני ההיכל ואמרו מודים לאחר מכן   אומרים "יהי רצון וכו' שתהא ברכה זו וכו' סיום הברכה ומאריכים בתפילה זו עד שיכלה אמן של הודאה מפי הציבור" דהיינו שהאמן של ברכת ולך טוב להודות והיהי רצון יהיה על שתיהם (סוטה לט, א, שו"ע קכח ט, משנ"ב ס"ק ל).

• זמן אמירת כהנים, ותחילת ברכת כהנים

אין החזן רשאי לומר "כהנים" עד שיגמר "אמן" של ברכת "מודים" מפי הציבור (סוטה לט, ב, שו"ע קכח יז), והטעם: משום ששני קולות לא נשמעים (רש"י סוטה שם ד"ה עד שיכלה) ואין הכהנים רשאים להתחיל בברכה עד שיכלה דיבור "כהנים" מפי המקריא (סוטה לט, ב, שו"ע קכח יז).

חביבין ישראל

וכמה חביבין ישראל לפני הקב"ה שהרשה לכהנים לעמוד אחוריהם כלפי היכל בשביל ברכות ישראל (ערוה"ש קכח יח).