ברכות שמע הלכות והליכות
ברכות שמע
- ברכת יוצר אור
ברכת יוצר אור – ברכה זו היא ברכה ראשונה מתוך שתים שלפני קריאת שמע, לפי שתקנו שבע ברכות לפני ואחרי קריאת שמע, בשחרית שנים לפניה, ואחת לאחריה, ובמעריב שתים לפניה, ושתים לאחריה, והטעם שתקנו: על שם הפסוק שאמר דוד המלך "שבע ביום הללתיך" אמר ר' יהושע אלו שבע מצוות – ברכות שלפני ק"ש ואחרי קריאת שמע (לבוש נט ד).
א ברכות שלפני ק"ש אינם מעכבים לק"ש ואף לא אמר ברכות שמע יכול לומר קריאת שמע.
ב שינה את סידרם, כגון שהקדים ברכת אחת לשנייה אינם מעכבות (לבוש ס ה).
- בברכת יוצר אור אנו אומרים "יוצר אור ובורא חושך"
הטעם שתקנו להזכיר בברכת האור את בורא חושך: בכדי להוציא מליבם של הכופרים שאומרים שמי שברא את האור לא ברא את החושך לכן אנו אומירם יוצר אור ובורא חושך (שו"ע א נט א). טעם אחר – להודות לקב"ה שהכל בידו יתברך והוא גולל זה מפני זה (כל בו). טעם אחר – שאם לא הינו מזכירים מידת לילה ביום היינו נראה שהחושך רע ואינו כן שהכל עשה יפה (מהר"י אבוהב).
הטעם שתקנו לומר לפי סדר אלף בית בימי החול ובשבת "אל" "ברוך" "גדול" "דעה" וכו'
להודיע שלא נתקיימו שמים וארץ ותולדותיהם אלא בעבור התורה שנאמר (ירמיהו לג) "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי" והתורה כולה יוצאת מאותיות אלפא ביתא כ"ב אותיות וזהו שאמר המדרש "נגילה ונשמחה בך" (שיר השירים א יד) ומבאר המדרש ב"ך בכ"ב אותיות שכתבת בהן התורה את התורה והפוך כ"ב ויהיה בך (אבודרהם). טעם אחר: לפי שבתחילת יצירת בראשית נברא בכ"ב אותיות.
תתברך צורינו – ברכת זו אנו מזכירים את המלאכים באמרינו "יוצר משרתיו ואשר משרתיו".
הטעם שמזכירים את המלאכים אחרי שהזכרנו את ברכת האור לפי שמלאכים גם נקראים אור ומשם משפעים אורם לעולם על ידי תנועת הגלגלים וכו'. טעם אחר: לפי שנבראים בכל יום דוגמת האור המתחדש בכל יום (לבוש נט ג).
ביאור החילוק בין "יוצר משרתים" לבין "ואשר משרתיו"
"יוצר משרתים" על אותם המתחדשים בכל יום לפי שבכל יום נבראים מלאכים מנהר דינור שנאמר "חדשים לבקרים" (איכה ג כג). "ואשר משרתיו" אלו מעולם קיימים כגון מיכאל וגבריאל שכולם עומדים לפניו ומשבחים וכו' (תוס' חגיגה יב:, ב"י סעיף ב).
ומסיים "ביוצר המאורות" – והטעם שלא מזכיר גם יוצר החושך בסיום הברכה כמו בפתיחה לפי שעיקר הברכה היא על האור שמתחדש בכל יום (לבוש נטא).
- קדושת יוצר בברכת יוצר אור אנו מזכירים קדושה "קדוש קדוש קודש"
אומרים קדושה (קדוש ג"פ) בברכת יוצר והטעם: בכדי להוציא מלבם של המכחישים ואמרים עזב הקב"ה את הארץ ונתן את הממשלה לשמש ולירח ולכל המאורות לעשות בהם כרצונם הטוב ככל אשר ירצו, וודאי שאינו כן אלא הם אינם זזים אלא כמצוות בוראם שהרי כל צבא מעלה מקדישים ומייחדים את הקב"ה שהוא בורא הכל ומושל בכול באמרם "קדוש קדוש" (אבודרהם).
והטעם שאומרים רק "קדוש, וברוך כבוד" ובקדושה בשמו"ע אומרים גם "ימלוך", לפי שבשחרית אנו מספרים ואומרים את השבח שהאופנים אומרים והוא "קדוש", ולעומתם אומרים "ברוך יאמרו", אבל "ימלוך" לא צריך לומר בזה העניין אלא בקילוסו של ישראל בתפילת שמונ"ע (ספר האורה).
הטעם שלא צריך עשרה בשעה שאומרים קדושה זאת כמו בקדושה שבחזרת הש"ץ – ואע"פ שאין דבר שבקדושה פחות מעשרה, וא"כ איך אומר זאת גם יחידי, דבר זה צריך בקדושה שבתפילה, לפי שאנו רוצים לקדשו, משא"כ ב"קדושת יוצר" וקדושת "ובא לציון" הם רק סיפור שבח שכך מלאכי השרת משבחים וסיפור דברים אין צריך עשרה (לבוש נט ג).
- "יוצר המאורות" לשון רבים
הטעם שתחילת הברכה פותחת בלשון יחיד "יוצר אור", ובסיום הברכה מסיימים בלשון רבים "יוצר המאורות" – לפי ש"יוצר אור" קאי על אור של ימי הבריאה, ו"יוצר המאורות" קאי לאור עולם הבא הצפון לצדיקים, טעם אחר: "יוצר אור" על אור הבריאה "יוצר המאורות" על אור הירח והכוכבים (רבבות אפרים). בדיניו – יפסיק בין יוצר לאור כדי לא ישמע יוצרור (באר היטב נט א).
טעה ואמר "ברוך המעריב ערבים" דינו נזכר מיד ותיקן ואמר "יוצר אור" וסיים "יוצר המאורות", יצא, לא תקן ולא סיים "יוצר המאורות", לא יצא ידי חובה.
אמר "יוצר אור ובורא חושך אשר בדברו מעריב ערבים" וגם סיים "המעריב ערבים" דינו שלא יצא, ואם סיים "יוצר המאורות" אע"פ שהפסיק באמירת "מעריב ערבים" יצא (שו"ע נט א).
ברכת "אהבה רבה"
"אהבה רבה" – מקורו במסכת ברכות (יא, ב) והיא ברכה שנייה לפני קריאת שמע, וברכה זו היו אומרים הכהנים עוד בזמן שבית המקדש היה קיים בלשכת הגזית כמו שכתוב במסכת תמיד (ה א) "אמר להם הממונה ברכו ברכה אחת" וזו ברכת "אהבה רבה" (מסכת ברכות יא).
הטעם שאינה פותחת בברוך: מפני שסמוכה לחברת ברכת "יוצר אור" וחותמת "הבוחר בעמו ישראל באהבה" (שו"ע ס ה).
הטעם שברכה שניה בשחרית פותחת ב"אהבה רבה" וברכה שניה במעריב פותחת ב"אהבת עולם" לפי שנחלקו בגמרא רב יהודה אמר שמואל אמר שצריך לומר "אהבה רבה" רבה ורבה ורבנן אמר שצריך לומר "אהבת עולם" והגאונים הכריעו לומר שחרית "אהבת רבה" ובמעריב "אהבת עולם" (טור פ ס"ק א).
- הטעם שברכת "אהבת רבה" נתקנה שחרית
לפי שמוזכר בה תפילת "והאר ענינו" ותפילה זו שיכת ביום כשאדם עומד משנתו ורוצה לעסוק בתורה, שהרי לפעמים נפטר מברכת התורה בברכה אהבת עולם (דרישהסימן ס' ס"ק א). ועוד שמזוכר בה "והביאנו לשלום מארבעה כנפות הארץ ותולכינו קוממיות לארצינו" והוא פעולת יום משום שאין דרך לצאת בלילה (דרישה סימן ס' ס"ק א).
הטעם שנוסח "אהבת רבה" נתקן לאומרו ב מ שחרית
על פי הפסוק (איכה ג כג) "חדשים לבקרים אמנותך". (דרישהסימן ס' ס"ק א).
- בדיניו
א יש לסיים ברכת "הבוחר בעמו ישראל" עם החזן כדי שלא יתחייב בעניית אמן משום שיש חשש הפסק (שו"ע נט).
ב שמגיע "לוהביאנו לשלום מארבע כנפות הארץ" יקח ד' ציציות (וי"א ב' ציציות) בידו השמאלית וינחם אותם כנגד ליבו והטעם משום חיבוב מצווה (ערוה"ש ס סק"ט), והטעם שעל ליבו: רמז לדבר על שם הפסוק "והיו הדברים האלה על לבבכם" ולב האדם הוא בשמאל (לבוש כד-ב), ויחזקם כך עד פרשת "ויאמר" ואז יקח ביד ימין וינשקם כשאומר "ציצית" ויחזיקם עד שיגיע "לחיים וקיימים" וינשקם ויניחם (טור ס).
- בסגלותיו – אמירת "אהבה רבה" בכוונה רבה סגולה לזכרון טוב (אשל אברהם גליון).
- בכוונתו – יש לכוון בברכת "אהבה רבה" על בניו שיהיו לומדי תורה צדיקים ובעלי מידות טובות (משנ"ב מז סק" י).
