ברכות התורה לבר מצווה

מנהגי העולה לתורה [חלק א]

ברכת התורה

העולה לתורה מברך לפניה ולאחריה (מגילה כא, א, שו"ע קלט)

לפניה מברך "ברוך אתה וכו' אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו ברות אתה ה' נותן התורה".

ובגמר הקריאה מברך "ברוך וכו' אשר נתן לו את תורתו וחיי עולם נטע בתוכינו ברוך אתה ה' נותן התורה".

הליכה לבימה

הליכה בזריזות: מי שקראו לעלות לתורה ילך בזריזות לבימה לעלות לתורה  (א"ר קמא ט, משנ"ב שם ס"ק כה בשם האחרונים, שערי אפרים שער ד אות א), והטעם: משום כבוד התורה ומשום כבוד הציבור שלא יצטרכו להמתין לו עד שבא לבימה  (ע"פ משנ"ב שם). אף שצריך להזדרז לא ירוץ לבימה לעלות לתורה, ואף  שמצוה לרוץ לדבר מצווה זה שהולך לבית הכנסת או לדבר מצווה או שאר מצות אבל בתוך בית הכנסת אסור לרוץ (קצוש"ע יב יא), והטעם: משום כבוד בית הכנסת וכבוד הציבור  (שערי אפרים שער ד א).

הליכה בדרך הקצרה – כשהולך ממקומו את הבימה ילך בדרך הקצרה (שו"ע קמא ז, שערי אפרים שער ד אות א), והטעם: משום כבוד הציבור שלא ימתינו לו הרבה זמן עד שהולך ממקומו לבימה  (משנ"ב קמא ס"ק כב בשם הלבוש), טעם אחר: משום כבוד התורה להראות שהיא חביבה עליו וממהר לקרות בה (פמ"ג קמא משנ"ב שם). מה יעשה כששתי הדרכים שווים יעלה בצד ימין וירד מצד שמאל (שו"ע קמא ז), והטעם: על פי מה שנאמר שכל פניות שאדם פונה לא יפנה אלא ימין (ב"י קמא).

כשחוזר מהבימה כשחוזר למקומו ילך בדרך הארוכה עד למקומו (שו"ע קמא ז, שערי אפרים שער ד אות א) והטעם: כדי שלא תהא עליו העליה לתורה כמשט שרוצה כבר לחזור למקומו  לכן לא הולך בדרך הקצרה אלא בדרך ארוכה (משנ"ב קמא ס"ק כג).

לחזור בדרך אחרת – כשחוזר למקומו יורד מהבימה בדרך כשנגדו עלה ולא ירד בדרך שבא עלה (שו"ע קמא ז, שערי אפרים שער ד אותת א), סמך לדבר: מדכתיב (יחזקאל מו ט) "לא ישוב דרך השער אשר בא בו כי נכחו יצא".

זמן החזרה לא חוזר מיד אחר שסיים הברכה אלא ממתין עד שהעולה אחריו יסיים ברכה אחרונה ואז יורד בין עליה לעליה (שו"ע קמא ז שערי אפרים שער ד א), והטעם: מפני כבוד התורה שלא יניחנה לבדה, ויורדים אחר שסיים השני הברכה הטעם לפי שחוששים שבדרך לא יוכל ל לשמוע את הקריאה כהוגן לכן ממתינים בין גברא לגברא (משנ"ב קמא ס"ק כו).

צורת הירידה כשיורד מהבימה ילך בנחת ולא ירוץ (משנ"ב קמא ס"ק כו בשם אחרונים) והטעם: כדי שלא יראה עליו כמשא (כה"ח קמא אות מא).

לבישת טלית  בשעת עליה לתורה

יש אומרים: שיש ללבוש טלית בשעת עליה לתורה  [על פי מג"א (יד ו) שכתב בשם היש"ש שאם לובש טלית לעלות לתורה אין מברך הרי שהעולה לתורה לובש טלית], והטעם: מפני כבוד הציבור (משנ"ב יד ס"ק יא, קיצור שו"ע כג ב, יפה ללב סימן יח ד), טעם אחר: מפני כבוד התורה (שערי אפרים שער ג יח, שער י ח).

טלית בעליה בשבת במנחה – יש אומרים שבשבת במנחה אין צריך להתעטף בטלית והטעם: לפי שגם הציבור אינם מתעטפים (הגרשז"א הליכות שלמה הלכות תפילה פרק יב) [דין זה מובן לפי הטעם שלבישת טלית מפני כבוד הציבור].

טלית בשני וחמישי  – יש אומרים: שבחורים המעוטרים בתפילין אינם צריכים ללבוש טלית, והטעם: משום שבזה שמעוטרים בתפילין יש בזה כבר כבוד התורה (הגרשז"א הליכות שלמה הלכות תפילה פרק יב).

ברכות התורה בזמן המשנה

בזמן המשנה העולה ראשון היה מברך ברכה ראשונה והעולה האחרון היה ברכה אחרונה והעולים באמצע לא היו מברכים (מגילה כא, ב).

המנהג היום שכולם מברכים, הטעם: משום הנכנסים ומשום היוצאים (מגילה כא, ב משנ"ב קלט ס"ק יד), ביאור משום הנכנסים: שאם יכנס אדם לבית הכנסת אחר שהעולה הראשון ברך ולא ישמע את השאר העולים מברכים יאמר אין ברכת התורה לפניה (רש"י שם ד"ה משום)

ומשום היוצאים, ביאור: שמא יצא האדם לפני שעלה אחרון לתורה ויאמר אין ברכת התורה לאחריה כלל לכן תקנו שכל העולים יברכו לפניה ולאחריה בכל עליה (רש"י שם ד"ה ומשום).

[יש שהקשו על טעם זה וכתבו שאין מסתבר שמשום חשש זה בלבד תקנו חכמים כמה ברכות לבטלה (שו"ת חת"ס או"ח קע ד"ה וראיתי), ועוד שהרי זה חשש רחוק  שאפילו שפעם אחד נכנס וראה הרי יכנס עוד הרבה פעמים  בקריאת התורה ויראה שמברכים וגם לא שכיח שיצא שהרי אסור לצאת כמבואר (שו"ע קמו), וגם הרי צריך לשמוע קראית התורה ואונס לא שכיח  (אגרות משה ח"ב סימן לה)].

ביאור אחר: משום הנכנסים שייבאו אחר שכבר ברך העולה ונמצא ששומעים קריאת התורה בלא ברכה לפניה, ומשום היוצאים קודם שברך אחרון ונמצא שומעים קראית התורה בלא ברכה שלאחריה (מאירי מגילה כא, ב ד"ה הפותח).

נמצא לפי זה שלדעה זו כל אחד חייב בקראית התורה וממילא בברכת התורה אלא שהקורא והמברך מוצאים אותם ידי חובה ואם כן כשהוא שמע את הברכה לפניה או לאחריה לא יצא ידי חובה (פורת יוסף מגילה כא, ב ד"ה גזירה).

טעם אחר: בזמן המשנה היה הטעם משום הנכנסים והיוצאים לפי שכל אחד היה קורא לעצמו, אבל הטעם בזמן הזה שהבעל קורא מוציא את כולם צריך כל אחד לברך שאם לא כן לא יהיה ניכר שהוא עולה לתורה (ערוה"ש קלט יא).

עמידה בזמן העליה – העולה לתורה צריך לעמוד בברכות התורה (שו"ע קמא א שערי אפרים שער ד ד), ולכן אין לסמוך עצמו לכותל או על הבימה (שו"ע קמא א).

צורת הברכה – העולה לתורה פותח את הס"ת והבעל קורא מראה לו היכן צריך לקרוא (שו"ע קלט ד), והטעם: כדי שידע על מה הוא מברך (לבוש קלט ד, משנ"ב שם ס"ק טז).

נישוק הספר 

מנהגינו לנשק גם קודם קריאת התורה (שערי אפרים שער ד, סידור יעב"ץ), וכן לאחר הקריאה (משנ"ב קלט ס"ק לה בשם מג"א) והטעם: כדי להראות חביבות התורה (שערי אפרים שער א). ויש אומרים: שהמנהג לנשק קודם הקריאה נשתרבב ממנהג הנישוק אחר הקריאה כעין הנחת וחליצת תפילין (בדי השולחן סימן כה כד, עיין ערוה"ש קלט טו).

צורת הנשיקה מעביר הטלית על אורך היריעה באותו מקום שמראים לו ומנשקו לפי שבזה מגלה דעתו שחביב עליו לקרוא מכל הכתוב כאן (שער אפרים שד יז). יש הנהוגים: לנשק את עמודי העץ חיים. ויש הנוהגים: שלא מנשקים את הכתב אלא בשולי הגיליון, הטעם: לפי שזה יכול לגרום למחיקת האותיות ובפרט בס"ת ישנים (נימוקי או"ח לבעל המנחת אליעזר בסימן קלט, שערי רחמים שער ד אות ד). ויש הנהוגים: שאין מנשקים כלל אלא רק נוגעים בקלות על ידי ציצית (שערי רחמים על שערי אפרים שער ד, שולחן הטהור קלט ח).  ויש אומרים: שאין לנשק כלל (כה"ח קלט כז).