אגדות החורבן הסיפור של קמצא ובר קמצא

על קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים 

הגמרא במסכת גיטין מספרת לנו איך חרב בית המקדש השני ועל איזה דרגא הגיעו במצב שבין אדם לחבריו על ידי מעשה שהיה על ידי  קמצא ובר קמצא.

היו שני יהודי בירושלים אחד קראו לו קמצא והשני קראו לו בר קמצא, יש אומרים שהם היו אב ובן לא קראו  קמצא, ולבן  קראו בר קמצא בר מלשון בן בנו של קמצא

היה יהודי שלישי שעשה שמחה גדולה שבא הזמין אל כל חשובי העיר את כל החכמים את הסנהדרין ועוד הרבה אנשים

לפני האירוע הוא שלח את השליח שלו להזמין את האורחים להודיע להם שביום פלוני אני עושה סעודה גדולה במקום פלוני והוא ישמח בהשתתפות כל אחד ואחד

לאדם הזה היה חבר טוב שמאוד אהב אותו שקראו לו קמצא, והיה לו שונא שקראו לו בר קמצא, הוא אמר לשליח שלו לך תזמין את חברי אהובי קמצא הלך השליח וטעה והזמין את בר קמצא את מי שהוא היה שונא, שמח בר קמצא על הזמנה הוא אמר בליבו בטח הוא רוצה להשלים איתי כבר ולכן הזמין אותי לשמחה שלו אני בודאי הולך לסעודה שלו.

התארגן בר קמצא  לסעודה לבש את בגדי שבת שלו והלך למסיבה כולו שמח, נטל ידיו התחיל לאכול וכולו שמחה ואושר על שסוף סוף הוא ובעל הסעודה ישלימו, במזרח ישבו כל חשובי העיר ירושלים וכל האורחים ישבו מסביב לשולחנות עגולים מלאים כל טוב בעל הסעודה התחיל לעבור בין השולחנות לוחץ ידים לאורחים הרבים שהיו שם ואת מי הוא רואה לפתע לא פחות ולא יותר את בר קמצא השונא שלו מימים ימימה

מיד אמר לו מי הזמין אותך לכאן תסתלק מהשמחה שלי איני מעונין שתהיה כאן, התבייש נורא בר קמצא ואמר לו אדוני סליחה כנראה קרתה כאן טעות השליח שלך הזמין אותי במקום את חברך הטוב קמצא בבקשה תן לי להשאר אני ישלם לך כל מה שאני יאכל, אמר לו בשום פנים ואופן תצא מיד אמר לו קמצא אני ישלם לך מחצית מהסעודה רק אל תביש אותי ככה ברבים להוציא אותי מהשמחה שיש כאן כל כך הרבה אנשים, אמר לו לא תצא, אמר לו אני ישלם לך את כל הסעודה, לא הסכים בעל הסעודה והוציאו מכח מהסעודה.

פגוע מאוד יצא בר קמצא מהשמחה חשב בליבו הרי היו כאן כל כך הרבה אנשים חכמים ירושלים הסנהדרין אף אחד לא מחה באותו מאחר שככה ביזה אותי והשפיל אותי אני הולך להתנקם בהם ולגרום לכך שיחריבו להם את בית המקדש

ומבארים בספרים מדוע באמת אף אחד מהחכמים לא מחה במאחר שככה מבזה את בר קמצא

ביאור אחד הם פחדו ממנו בעל השמחה היה אדם שתלטן שלא היה מקשיב לחכמים ואף היה מתקנם בהם ביאור אחר מבארים שהחכמים לא ראו את המקרה הם ישבו בצד ועסקו בתורה ולא שמו ליבם לכך שבאולם באמצע או בקצה יש מהומה בעל השמחה אם בר קמצא, ביאור נוסף שהם דנו לכף זכות אם בעל הסעודה עושה כן באמצע השמחה שלו סימן שי שלו סיבה מוצדקת לשנואו אותו ולכך לא מיחו בו

הלך להלשין לקיסר אמר לקיסר, קיסר  חביבי באתי מירושלים לרומי כדי להגיד לך שהיהודים בירושלים מרדו בך, אמר לו הקיסר למה שאני יאמין לך, אמר לו בא נעשה ניסיון תשלח להם קרבן [גם גוים יכולים לשלוח קרבנות להקריב בבית המקדש ומותר לכהנים להקריב אותם] נעשה ניסיון  אם הם יקרבו את הקרבן סימן שהם עדיין תחת ממשלתך ואם לא סימן שהם מורדו בך, שמע הקיסר ואמר אני מסכים, שלח להם ליהודים שהיו בירושלים עגל משולשת שזה עגל עם הבשר המשובח והבריא ביותר יחד עם בר קמצא.

בזמן שהלך בר קמצא עם הקרבן לירושלים עשה בר קמצא מום בבהמה, היכן עשה את המום  יש אומרים שזה היה בעין ויש אומרים שזה היה בשפתיים, הוא עשה את זה בתחכום הרי אם היה שובר את הרגל של הבהמה הקיסר היה כועס עליו ואפילו היה הורגו שהוא מזיק את ממון הקיסר אלא התחכם ועשה מום כזה שלרומאים זה לא נקרא מום ואילו אצל היהודים זה נקרא מום וכך יראה למלך שלא הקריבו את הקרבן שלו למרות שהוא שלם וכשר מהסיבה שהם מרדו בו.

בר קמצא הגיע לירושלים אומר לכהנים הנה הבאתי לכם קרבן מיוחד מהקיסר הרומאי הוא רוצה שתקריבו את הקרבן בדקו והנה יש בו מום וקרבן עם מום אי אפשר להקריב על גבי המזבח חשבו החכמים מה יעשו אמרו אולי מפני דרכי שלום נקריב את הקרבן למרות שיש בו מום  

היה שם יהודי צדיק בשם זכריה בן אבקולס אמר להם אם נקריב את קרבן של קיסר עם המום יגידו כולם שאפשר להקריב בהמות עם מום על גבי המזבח ויכול לצאת מזה תקלה גדולה

עלה עצה שניה אולי יהרגו את בר קמצא כך שלא יחזור לקיסר ויאמר לו שלא הקריבו, אמר רבי זכריה יכול גם מזה לצאת תקלה יגידו כל מי שעושה מום בבהמת קודשים יהרג

אמר רבי יוחנן סבלנותו של רבי זכירה שסבל את בר קמצא ולא הרגו היא החריבה את בית המקדש ושרפה את היכלינו וגלינו מארצינו

הלך בר קמצא אמר לקיסר הרומאי שלא הקריבו את הקרבן שלו ועלה על ירושלים למלחמה ובכך התחילה חורבן בית שני

אמר על זה רבי אלעזר בא ונראה מה כוחה של בושה, שהרי הקדוש ברוך הוא סייע לבר קמצא שיצליח במזימה שלו כיון שהתביש והתוצאה היתה נוראית גלות שאנו סובלים בה עד היום

השאלה שנשאלת על המעשה הזה מדוע נקרא שעל קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים הרי קמצא לא קשור לסיפור כלל ובמה הוא אשם בסיפור החורבן

והתשובה הפשוטה שהכוונה בגלל חילוף השמות נגרם החורבן שהיה שמות דומים, יש שמבארים שאם קמצא היה מוותר על כבודו והיא מגיע לסעודה של חבר אף שלא קיבל הזמנה מהשליח לבוא היה בעל הסעודה נרגע ולא משפיל את בר קמצא בצורה קשה כזאת אלא שגם בר קמצא גם חשש על כבודו ולא הגיע ללא הזמנה ובכך סיבב את ענין החורבן